כולנו גדולים כקטנים נשים כגברים רוצים להרגיש עצמינו טובים ,נותנים ,הומאניים ,בעלי מוסר ,חמלה ,מחשבה ועזרה לזולת וכאנשים העושים למען אחרים .כדי להרגיש טוב עם עצמנו לחוש שאנו בסדר ,שאנו לא אדישים לסבל, למצוקה ולעלבון של האחר גם כשאיננו כך, יש לכולנו מנגנוני שמירה עצמית שונים ותמונה עצמית מקבילה ,מאזנת ומתקנת .
יחד עם הצורך להיות טובים מוסריים וצודקים אנו מחונכים לשאוף לצדק, אנו מחפשים צדק ,רואים אותו בהעדרו ,עסוקים בו, מחצינים אותו מתווכחים עליו ומזדעזעים כשהוא לא נעשה. אנו נותנים ביטוי מוחצן לעוולות ואי צדק שאנו רואים .
אך יש מחיר כבד לניסיונות הפיצוי ,למנגנוני השמירה הללו על הדימוי שלנו ומיוחד כאשר הצורך במוסר ובצדק הופכים לצדקנות.
אדם יעשה כל שיכול כדי לא לקבל תמונה או תדמית של אדם מרוכז בעצמו, של אדם הלוקח מאחרים , של אדם הרומס אנשים ושל משהו מקבל ערך על חשבון אחרים. אדם לא ירצה לדעת שקורה בסביבתו עוול ואי צדק והוא אדיש להם . אדם לא ירצה להאמין שיש לו חלק בסבל של האחר /האחרים הקרובים לו או הזרים .
כדי לא להרגיש את כל התחושות הקשות הללו ולהאמין שהוא בכל זאת טוב , יש לו לאדם אמצעים שונים להשאיר את תדמיתו כטובה ,מוסרית ,צודקת ישרה ואנושית : הוא יכול לספר לעצמו סיפורים , הוא יכול להכחיש, הוא יכול להאשים אחרים והוא יכול להתנער מאשמה או תחושה לא טובה .מה שנקרא הוא יכול להשליך את הלא רצוי על אחרים והוא יכול לפתח לעצמו עמדה צדקנית .
עמדה צדקנית היא דרך לעסוק בעוול של אחרים, לדבר על העוול להתייחס לדברים כנוראיים ואיומים ,לנתח את המצב בהתלהבות מגנה ובזה ל"רעים" , זוהי עמדה המשקיעה רגשות רבים בכמה נורא כל מה שנעשה וכמה האחרים לא עושים כלום !
זוהי התנהגות שלאו דווקא עוזרת, מתנדבת או לוקחת אחריות כלשהיא ובדרך כלל לא פועלת למען. אלא , גם אם יש בה בצדקנות לעיתים מן המעשים הטובים , היא בדרך כלל המוציאה את האדם מאיזו הרגשה רעה ויוצרת כעין הגנה וחיפוי על רגשות אחרים המוסתרים מעיני האדם ובוודאי מסביבתו.
הצדקנות יכולה להיות ניזונה ביותר מגישה מוסרית או דתית המטיפה לאנושיות, גמילות חסדים ועזרה הדדית ,או מגישה דתית המורה לאדם להיות רק טוב ונותן ועל ידי מעשים מסוימים או התנהגות מקובלת כלשהי הוא אכן יוכל להרגיש כך ואפילו להתנשא. . גישה מוסרית זו נוטה להכחשת הצד ה ״רע״ של האדם . צדדים כמו אגוצנטריות, קנאיות או לכל מה שלא יפה בנו . היא יוצרת באדם הכחשה, הסתרה והדחקה ולא מעודדת התמודדות אמתית עם צדדים שונים באדם. התמודדות שיש בה מן ההכרה בקיומם של הצדדים הללו ,ההבנה למה התפתחו, הקבלה של אותם צדדים כחלק מאתנו שבהכרתם אנו עוזרים לאדם לחיות אתם.
הכרה בכך שידיעתם וקבלתם תעזור בלשלוט ובלהחזיק בהם-להיטיב שאת .לראותם כחלק מאתנו בדרך נכונה יותר . מה ש ק.ג. יונג קורא ,הכרה בצל שבתוכנו או אריך נוימן הרחיב ומכנה הכרה בהם כאתיקה חדשה לעומת האתיקה הישנה.
הגישה המוסרנית הישנה זו הנהוגה בדרכי חינוך שהיו מקובלות בסביבות דתיות מוסריות ולעיתים אף מוסרניות ,לא מאפשרת לאדם להתמודד נכון עם צדדים אפלים אלו . הוא מוכרח על כן להכחיש ,להדחיק, לחפות ,ולעיתים לפתח צדקנות או התחסדות .
הצדקנות יכולה גם להתפתח מהיסטוריית ילדות שבה הילד קיבל כל העת מסרים קשים על רוע שבליבו, על האגוצנטריות שלו, על חוסר ההתחשבות ועל הדברים הנוראיים שהוא עושה להוריו או לסביבתו. גם אם היו אלו התנהגויות שאפיינו חלקים מאישיותו ומתכונותיו ויש לקחת בחשבון שייקח זמן עד שיתבגר וילמד להסתדר עמן .
אי יכולתו של הילד לעמוד בביקורת ושיפוט הקשים ,בגינוי ולעיתים בבוז שחטף, יכולים היו בקלות ליצור בו דרך של פיצול פנימי.
דרך קשה ולא מקבלת ,יכולה הייתה ליצור בו ניסיון לראות עצמו כטוב בדרך שבה לפחות מזדעזע מן הרע או בדרך שבה מנסה להיות טוב וצודק ולו דרך הדברים המקובלים ובעזרת ההתנהגות החיצונית.
אמירות והתייחסות כמו ״אוי זה נורא זה ואיום ,מוכרחים לעשות משהו, איזה דברים ! איך אנשים מתנהגים כך! ועוד ועוד ״ אין בהם לא הכרה עצמית מספקת של האומר ,לא הכרה במצב השלם ולא הכרה בהקשר שבה נעשה המעשה ה "רע״.
כמובן שעלינו לזכור שהעובדה שיש צדקנות לא אומר שאין רע, עוול ,אי צדק ,פגיעה ועלבון, אלא שהאדם העומד מול התופעות הללו וירצה להרגיש טוב ,רוצה דרך האמירות הללו להישאר נקי וצודק ומחוץ לעניין.
מדוע צדקנות יכולה להיות כמלכודת נפשית, במה האדם נלכד וכיצד נפשו מצטמצמת ,כלואה ואינה מרגישה .
מה שמלכודת הצדקנות גורמת לנפש זוהי בעיקר ההתרחקות מאוטנטיות ! האדם מפסיק להרגיש את הרגשות האמתיים שלו. הוא מגיב באמוציונליות ובמוסרנות שאולה מן הכלל, מן הדת מן הצדק כביכול , מן המראית עין , הוא מנסה להרשים, להצדיק ולהרגיע משהו בתוכו.
חוסר האוטנטיות מרחיק את האדם מעצמו ומביא אותו לחיות את עצמו באופן מרוחק ולעיתים אפילו שיקרי וחיצוני . הוא מביא אותו גם לצמצום נפשי ורגשי.
הצדקנות מרחיקה את האדם מעצמו מנפשו ומנשמתו . הנתק מן העצמי יכול להביא את האדם במצבים קיצוניים יותר, לריקנות לדיכאון למעגל מצומצם , לחיים מוחצנים וחסרי משמעות .
״אני עושה את כל מה שהדריכו אותי ,אני חייה חיים מוסריים, דתיים , הכול לפי הספר והכל ריק לי אדיש לי חסר כל משמעות ״ ..״ ובנוסף אני אומרת לך יש פה חוסר צדק בכל הצרות שעוברות עלי".. אומרת לי משהי… בדבריה אין כל אוטנטיות ואין כל העמקה אבל יש לעיתים הרבה צדקנות. ובהמשך.. עם התובנה .״אני עושה ,אני מזדעזעת מכל רע וחייה אותו אבל אני יודעת כמה זה חיצוני כמה זה לא ממש נוגע לי היום כשאני מודעת יותר לעצמי״.
המלכודת הצדקנית היא גם משתקפת חזק מאד באני החברתי של האדם, אך שוב לא ברור מה באמת קורה לו עם האחרים . כי גם במצב זה של כאילו , יכול האדם עם עצמו להגיע מהר לאותה ריקנות ואותו חוסר טעם.
הדרך להתמודד עם הצדקנות מתחילה ראשית בהכרה שיש בי את התכונה הזו! יש בי אותה כתכונה נסתרת וכהגנה נפשית שהתפתחה בי בגלל שלא התקבלתי אף פעם באופן מלא ושלם על ידי סביבתי . אומר משהו ״גנבתי את הקבלה החסרה הזאת בכוח , רציתי שהורי יחשבו שאני טוב״ אבל אני יודע כמה לא הייתה פה קבלה אמתית , קבלה שלי עם החלקים המכוערים, הלא מקובלים הנחשבים לרעים ולא מוסריים .
חוסר הקבלה השלמה הזאת והצורך העצום באהבה והערכה גרמו לעוות, לזיוף היפה הזה להיאחזות בצדקנות .
כדי להיפטר ממלכודת זו ,עלינו להבין את החלקים שלא קיבלו בנו ושהם חלק אוטנטי אך מודחק ושנוא בתוכנו. יתכן וחלקים אלו גם התעוותו עם השנים בגלל חוסר הקבלה שלהם. יתכן והם הושלכו זמן רב ללא מודעות על האחר ,על אח או אחות על חבר או חברה ועוד . העיוות שנעשה בחלקים אלו שלנו הוא עיוות מזיק, מרחיק מעצמנו ויוצר לנו תמונה מעוותת ולא מודעת על עצמנו.
הצדקנות יכולה גם בקלות להרחיק את האדם מסביבתו בפן הקרוב והאינטימי של היחסים . הצדקנות אולי לא תרחיק אותו למראית עין מן החברה ,הקהילה ומחברים אלו ואחרים, אך הקשר יהיה שטחי, ולעיתים מזויף וקנוי במידה רבה .
הצדקנות הלא מודעת ,יכולה גם ליצור באדם תחושה של חוסר צדק וחוסר הבנה ; למה אין לי חברים אמתיים, למה מתרחקים ממני ,למה קורה לי מה שקורה ,הרי אני עושה או לא עושה את כל מה שצריך ! אני הרי בסדר! תחושת הקיפוח וחוסר הצדק יכולים להביא לדכדוך, למשבר ולחוסר אימון באנשים .
אחרי הזיהוי האמיץ והישיר של הצדקנות יש להבין את היקבעותה של תכונה זו כמשהו שהתפתח כתוצאה מחסר עצום בקבלת העצמיות של האדם ,מצורך עצום להסתיר ולהסתדר עם חלקים בלתי מקובלים .
כדאי מאד לנסות ולהבין את הצדקנות , שיכולה להיות מעצבנת ודוחה, בהקשר שבה התפתחה ,על הרקע הסביבתי שלה, על ההקשר המשפחתי, עם המוסרנות של סביבת האדם ועל הדרישה שהייתה ממנו להיות משהו אחר ממה שהוא.
אחרי שמגיע האדם להבנה ולקבלה של הצדקנות שיש בו ושאינו טוב במובן שחשב , ואחרי שמצליח לא לבוז לעצמו כלומר להבין למה זה התפתח אצלי, הוא יוכל להתחיל אט אט לקבל גם את מה שיש בתוכו והוא מתקשה בעצמו לקבל.
קבלה של חלקים בלתי מוסריים כחלק מאתנו ,אינה אומרת מיד כי נהפוך לאנשים בלתי מוסריים ,אלא זהו זיהוי, הבנה וקבלה של מה שקשה להשלים שנמצא בנו . זהו חלק מוטבע וחלק נרכש מסביבתנו . הקבלה וההבנה יכולה לעזור לנו להיות אמתיים יותר, מלאים, מבלי להפוך בהכרח לחסרי מוסר וצדק ובוודאי לא לרעים נקמניים או פושעים.
ההכרה בחלקים שנמצאים מתחת פני הצדקנות ,עם כל הסבל שיש סביב התחברות אליהם חשובה על מנת להשתחרר ממלכודת זו המנתקת את האדם מעצמו.
