פרומתיאוס ,הטיטן החושב קדימה יסמל עבורנו את העיקרון והכוחות היצירתיים והבוראים באדם . את הכוחות הבוראים ,המחדשים המפיחים חיים לעיתים על אפם וחמתם של הדורות הקודמים . פרומתיאוס הוא עבורנו העיקרון שיברא וידאג לאינטרסים של ברואיו . הטיטן פרומתיאוס דור שליפני האלים הוא כמעין ניצוץ האלוהים באדם הקיים כבר לפני הדיפרנציאציה הארכיטיפית וההכרה בטוב וברע . הקיום הקודם מעיד על כך כי כוח הבריאה הוא קדום לאלים ,קדום לארכיטיפים.
המיתולוגיה היוונית שכבר דורות רבים איננה קשורה לדת או לפולחן, יותר מכל מיתולוגיה ,מתאימה להצגה ,הדגמה והבנה ארכיטיפית של מבנה נפש האדם והתפתחותה לאורך הדורות ושל הפרט לאורך חייו.
אם נשווה את המיתולוגיה היהודית לצורך העניין ,נראה שסיפורי המקרא עוסקים יחסית הרבה יותר בהתהוותו של העם היהודי הנבחר ,ביחסו של העם עם אלוהיו ובקבלה של חוקותיו ציווייו והגשמתם או אי הגשמתם .
סיפורי המקרא מביאים אמנם גם גרסה של סיפור הבריאה והתפתחות אנושית אך חלק זה הוא קצר והחל מפרשת לך לך הם מתמקדים באבות הקדומים, בהתהוות העם בהתוויית חוקותיו, ביציאה מעבדות לחרות ,בעליה לארץ הבחירה ובהיסטוריה של החיים בארץ . בנוסף סיפורי התנ"ך כהדגמה להתפתחות נפשית ארכיטיפית של הפרט הם חלקיים מדי בשל העובדה שאלו סיפורים ועדויות בעלי קדושה המשמשים עד היום כחלק מהדת האמונה היהודית, המסורת החגים והפולחנים . הם חלק מקדושת התורה…
כל זאת למרות שניתן להדגים מיתוכם דוגמאות אין ספור לסיפורים ארכיטיפיים מעניינים .
אם כי ישנן דוגמאות רבות בספר בראשית להתפתחות נפשית, זו אינה מיתולוגיה העוסקת בהתפתחות הנפש האנושית, ברבדיה השונים מתחילת התפתחותה ועד המשך ההתרחבות לעבר הכרה בארכיטיפים , בבריאת התודעה, עיצוב והעצמת האני ,ביחסים בין התודעה והארכיטיפים ובהמשך בין התודעה ויחסה אל העצמי .
כפי שראינו האלים ,הארכיטיפים, הם יצורים חצי אנושיים או על אנושיים המתפתחים תוך מאבק עם הדור הראשון הטיטנים(האדונים) . האלים עומדים להפוך לאלים רק לאחר שפועלים כחבורה אחידה שעליה להילחם בכוחות הפראיים היצריים הראשוניים הארכאיים ולהשיג את מקומם הנעלה יותר באולימפוס .
המיתולוגיה מספרת לנו שהאלים אינם יכולים להשיג את מקומם היציב והקבוע באולימפוס ולהיות לאילי העולם ,בעזרת כוח עליון אלוהי יותר, ללא בריאתו של האדם .רק אחרי בריאת האדם ומתוך בני האדם המתפתחים אמור להיוולד ולגדול גיבור אנושי שיכיר באלים ויעזור להם להילחם את מלחמתם. האלים אינם מופיעים ככל יכולים כמו האל היהודי הקדום שהיה קיים מאז ומעולם והוא כל יכול לברוא או להמית ! הם נוצרו ונולדו בדרך דומה ללידת האדם.
האלים הם בני אלמוות, אך הם בעלי תכונות אנושיות ,הם נולדים ,מתפתחים ומחדדים את תכונותיהם וייחודיהם ועל מנת להשיג את מקומם בין האלים ובעולם עליהם להילחם .
הצורך של האלים באדם ,באמונתו ובעזרתו הוא מעניין להבנה ,הוא צורך שמזכיר לנו כי העולם הארכיטיפי יוכל להגיע להבחנה, לייחודיות ולבוא לידי ביטוי בחיים עצמם, רק בעזרת אדם המסמל את האני כמרכז התודעה.
האדם הגיבור יסמל עבורנו את ההתפתחות אשר בתוכה גם האני וגם התודעה שהם חדשים יחסית בהתפתחות האנושית נכנסים לנפש כארכיטיפ. הם הופכים לתכונות אנושיות מרכזיות גם ברובד הארכיטיפי . מה שעושה את האדם לאדם! עץ הדעת מסמל זאת בסיפור הבריאה.
אך מלבד אלוהים ,מה תהיה התכונה האנושית המוקדמת יותר, הארכאית יותר שתדחוף את האדם והתפתחותו ליצירת התודעה ולהפיכתה לארכיטיפ ?
וכאן המיתולוגיה נותנת לנו הסבר אפשרי: זאוס ראש האלים אמור להיות בעל אינטרס ליצירת האדם כי הוא זקוק לגיבור אנושי לעזרתו . הוא גם יהיה מוכן להיות לו כמעין אב , להפרות בת אינוש כדי שתלד אותו .אך מישהו חייב קודם כל לברוא את בני האדם מלכתחילה, וזאת זאוס אינו יכול. זאוס לאחר שהתגבר על אביו קיבל סמכות בין האלים ויצר אלים נוספים בעזרת טיטניות, מוכן לקבל את הרעיון שיהיה טיטן מיוחד ולא הוא עצמו שיברא את בני האדם.
הבריאה תגיע מתוך יצור קדום ,עקרון קודם לארכיטיפ של מלך האלים, שמסמל מרכז כוח עצמה שליטה והפרייה . הבורא צריך להיות בעל ארכאיות קדומה, בעל כוח יצירתי מלא באהבה ,בחמלה ובאנושיות בדמותו של מישהו היודע לחשוב קדימה ,מישהו הרואה את הנולד.
פרומתיאוס ,הטיטן החושב קדימה יסמל עבורנו את העיקרון והכוחות היצירתיים והבוראים באדם . את הכוחות הבוראים ,המחדשים המפיחים חיים לעיתים על אפם וחמתם של הדורות הקודמים . פרומתיאוס הוא עבורנו העיקרון שיברא וידאג לאינטרסים של ברואיו . הטיטן פרומתיאוס דור שליפני האלים הוא כמעין ניצוץ האלוהים באדם הקיים כבר לפני הדיפרנציאציה הארכיטיפית וההכרה בטוב וברע . הקיום הקודם מעיד על כך כי כוח הבריאה הוא קדום לאלים ,קדום לארכיטיפים.
אם ננסה ליישם זאת לגבי ההתפתחות הנפשית של התינוק והילד ולפעמים ההיתקעות ההתפתחותית שלו ,נראה שהניצוץ האנושי היצירתי והבורא נתקע ואז כל ההתפתחות מתעכבת . הבריאה והיצירה של החלק האנושי והתודעתי, יביא גם להתייצבות העולם הארכיטיפי שממנו תגיע המשך ההתפתחות וממנו החיבור לשלל השכבה הארכיטיפית העוזרת להמשך בניית האני והתפתחותו .
האלים כארכיטיפים אם כך, יוכלו להמשיך את האינטראקציה עם האני, ליצור קומפלקסים חיוביים ומתגמלים שנותנים חיים לילד, לנער, למתבגר ולאדם הצעיר.
עזרת האלים לאדם היא מובנת אך גם האדם עוזר לאלים ומתחילה להיווצר אינטראקציה הדדית המביאה להתפתחות האדם ,נפשו ותפקודו בעולם . איך זה קורה אנו ניראה מאוחר יותר בלידת הגיבור והתפתחותו .
לאחר שבוראו מאדמה ומים-חומר, ולאחר שמפיח בהם רוח חיים ,פרומתיאוס גונב מן האלים עבור האדם את האש ,את הניצוץ האלוהי שייתן לו את היכולת להמשכיות של התרבות וסודות האלים. הוא גם עוזר לאדם המאמין ,הירא והעובד את האלים, למצב את עצמו במקום יותר נכון מול אימת האלים, מול כוח של העולם הארכיטיפי . הוא מאמן את האדם להיות אדם מאמין מעריץ ועובד, אך לא לבטל את עצמו ולהפסיק לדאוג לעצמו. דאגה זו שמתפתחת גם אצל הנער ככל שמתבגר-מול הוריו חשובה ביותר לבניית עצמו ולדאגה לקיומו .
הניצוץ האלוהי בדמות פרומתיאוס, שלבסוף בגלל להיטותו לברוא לעזור ולהיות כל כך בעד האדם והתפתחותו , סותר את האינטרסים של האלים והוא חייב להיענש. עליו לזכור שאל לו להתפתח לכוון כביכול היותו אלוהים . כושר הבריאה והיצירה יכול להביא להיבריס!
הניצוץ האלוהי חייב להיות מרוסן ,ענייני וכפוף לגבולות של העולם הארכיטיפי, הוא אינו כל יכול. תכונת האדם להיות בורא ויוצר יכולה להעביר אותו על דעתו לשכוח את גבולותיו להיות טריקסטר (תחבולן) ולהיכנס להיבריס . הניצוץ חייב להיות עם גבולות .
פרומתיאוס נענש וניכבל בשרשראות להר אררט הגבוה, הנשרים אוכלים את כבדו ובלילה הכבד צומח מחדש.
היכולת הפרומתיאית ,הדאגה והריצה אחר הידע והמודעות ובכלל, גובה מחיר ו'מוצצת' את דמו של האדם, במיוחד כשהדבר מלווה בהיבריס. הכבד הנאכל והנמצץ, הריצה וחוסר ההקשבה לעצמי, גובה מן האדם מחיר והטריקים לא עוזרים. הוא ניסחט ובלילה בעת השינה הוא מתמלא מחדש.
הניצוץ הפרומתאי ועונש הכבילות בהמשך אינם מספקים את ההתפתחות האנושית הקולקטיבית בכלל ואת האישית בפרט . מגיע שלב בהתפתחות הנפשית הקולקטיבית והאישית שעקרון נוסף על זה הפרומתאי יתווסף להתפתחות !
העיקרון הבא שמתפתח ויוסיף להתפתחות הנפשית בא דרך דמות מיתולוגית נוספת קנטאור: חצי אדם וחצי סוס, שכינויו במיתולוגיה כירון (היד) . כירון מייצג דמות מורכבת ומתפתחת בהמשך . הסיפור האישי שלו קשה ומספר על לידה משונה, אביו שלא כמו אצל שאר הקנטאורים הוא הטיטן כרונוס אב האלים והאם הינה הנימפה פיליריה . הנימפה ברחה מאביו ,התחפשה לסוסה והצטרפה אל בין הסוסים. כרונוס התחפש גם הוא לסוס והרביע אותה . כשילדה פליריה את תינוקה נבהלה מצורתו החצי סוסתית וחצי אנושית ונטשה אותו ביער. הילד הנטוש והמוזר בן האלמותי כירון אומץ על ידי אפולו אל החכמה ,השמש והמושלמות. המוזרות ,הנטישה והאימוץ על ידי האל אפולו ,עשו אותו ליצור חכם וחזק.
עם הראש המושלם הרגישות והאהבה הופך כירון למורה החכם של הגיבורים: יודע, מלמד מחנך ואוהב אדם!
אך בהמשך ניפצע כירון בשגגה, זה קרה מחץ מורעל תועה של הרקולס והוא פצוע אנוש . הפצע בחלק הסוסי הופך את כירון גם לאל של רפואה ,הוא מקבל את יכולת להיות ההשראה למרפאים. הוא מביא לאדם את היכולת להפוך להיות המטפל החכם והפצוע בעצמו.
כירון הוא זה שסובל מפצעו ומתנדב להחליף את פרומתיאוס הכבול ולתת לו את נצחיותו אחרי שזה ריצה את ענשו כ- 30000 דורות! כירון המרפא הפצוע שדרך הפצע מוסיף על חכמתו מחליף את העיקרון הפרומתאי . הפצע ,העקב אכילס ( הוא גם מחנך ומלמד את אכילס) הוא הפתח להמשך ההתפתחות שהיא המודעות שמעבר לאינטלקט מעבר לידע ולהשכלה . המודעות דרך כניסה לפצע הבלתי נימנע של כל אחד ואחד הוא האפשרות להתפתחות . כמו שאומר ג. הילמן : הפצע הוא הרחם של ההתפתחות הנפשית.
נזכור ,לאחר שפרומתיאוס יצר ברא את האדם ועשה חלק מן הדברים בגניבה, הוא נענש וסובל, זה חייב היה להיות עד שיגיע מישהו בן אלמוות להחליפו . אחרי פרומתיאוס הראשון לברוא ,לדאוג ולפתח ,מופיע כירון הקנטאור הפצוע, שמביא להמשך התפתחות וריפוי דרך הפצע האישי והעומק הפנים נפשי, שהוא מקום שיש בנו בני האדם מעבר לאגו ולטריקסטר . כירון מקרב את האדם אל האנושיות והסבל האנושי המפתח . יש צורך בכוח סוסי ובמחשבה מדויקת , יש צורך בחכמה ובאנרגיה על מנת להמשיך את ההתפתחות המחייבת גם נכונות לסבול ולמצוא משמעות.
