פניה הנסתרות של דמות האם בטיפול[1]
הפן האימהי של המטפל, דווקא אצל מטפלים מסוימים, יכול לתת למטופל אימהות הכי אינטנסיבית ,הכי בסיסית ,הכי מרגישה ,מזדהה עד כדי participasion mystic –"השתתפות מיסטית"[2] ,אך לצד זה , אם אימהות זו של המטפל אינה מחוברת אל העצמי של של המטפל ואל ראייה כוללת שתבוא מתוך העצמי, ,אז היא אינה אמהות מתמירה- טרנספורמטיבית[3] ותוכל לתת רק אשליה של תיקון . במצבים כאלה ,התסכול הראשון שמתעורר מצדו של המטפל/ מטפלת האימהיים ,יכול בקלות להוציא אותם מהאימהיות הטובה ולהפוך את יחסם באחת לאימהות רעה…. כי אז יצא מהם כל הפנים הכי כועסות של האם ,הפנים נקמניות ,מעוררות האימה או האשמה של דמות האם הפגועה . אילו הפנים הרעות של ארכיטיפ האם כשאינו מחובר לעצמי הגבוהה..
הארכיטיפ האימהי ואימהיות בכלל הם חיים ,הם כפתח ללא מודע, הם בסיס. האימהיות הפנימית קובעת את יחס האדם אל עצמו ואל המודעות בתוכו ,מצד השני הפן האימהי גם פותח פתח להתערבבות הדדית ,ליצירת אהבה ועל כן גם לציפיות יוצאי דופן ולהעלאת צרכי האם וקומפלקסים לא פתורים של המטופל מטופלת . יש לזכור שהתינוק/ מטופל החדש ,הלידה החדשה -התחלת טיפול ,יוצר אצלה- אצלו (המטפל) כמו אצל אם חדשה ,תקווה ציפיות והתלהבות ובאופן לא מודע גם פתח חדש לפתרון בעיותיה..
מצד המטפל האימהי זה כמו לתת חיים חדשים למישהו. אך עם כל המורכבות הנפשית הזו עולות גם הסכנות ,נפתח פתח לקומפלקסים להציף ולחבל בטיפול : אם זה קושיים בנתינת נפרדות, בלשחרר, קושי של המטפל לוותר על החיוניות שמקבל מהמטופל, קושי לוותר על אהבה של מטופלים על השפעה שלו עליהם וצורך עצום בהרגשה החיונית הניתנת כשהמטופלים זקוקים לנו.
פתיחה
מקומה של האימהיות בטיפול הוא נושא המבשר את השינוי הגדול שנוצר בתקופתנו לגבי מקום האם והנשי.
מקומן של האימהות ואימהיות בכלל בתחום הטיפול לא נותר רק כגורם המרכזי בהפרעות לילד ולנפש בכלל, כפי שכולנו למדנו, אלא אנו עדים לשינוי במקומן של האם והנשי בריפוי הנפשי ובדרכו של המטפל בטיפול עצמו.
במאמר זה יודגש במיוחד מקומה של האימהיות במערכת היחסים הטיפולית.
נתחיל במשהו היסטורי תקופתי שמבטא את השינוי. : לכבוד יום הולדת המאה של זיגמונד פרויד 1956 [4],נתן אריך נוימן הרצאה שהופיעה כמאמר בירחון היונגיאני הראשי .נושאו המרכזי של המאמר היה חסרונה של האם והאספקטים האימהיים בתאוריה שלו ,לצד הרבה הערצה הערכה ואמפטיה לפרויד, נוימן עושה זאת תוך פירוט הסיבות והגורמים להטיה :התקופה הפטריארכלית בה חי פרויד והיהדות המסוימת שלו, הגורמת להתכחשות לאספקטים רוחניים..
במאמר מתייחס נוימן לגישה החד צדדית של פרויד לטבעו של הלא מודע עצמו, שמופיע כידוע בתורתו בעיקר כאיד ,הדחפים ,האי רציונאליות והמודחק.
אם הלא מודע -המקור, מתקשר או מסמל לדעתו של נוימן את הנשי אימהי בנפש (התודעה היא אבהית גברית) תפיסתו של פרויד הינה מאד מאד פטריארכלית לגבי מבנה הנפש: כביכול שהנשי ,הבסיס המגדל ומזין מורכב מהדחפים, הוא אי רציונאלי ,הוא המודחק, שעליו יש בעיקר להשתלט.
בעוד שבגישות מאוחרות ומתקדמות ניראה בבירור כי הלא מודע הוא הרבה מעבר לדחפי ויצרי וכולל את הבסיס למרכיבי העצמי.
נוימן משתמש בדימוי מעניין :"פרויד הוא כמו משה העומד מול הארץ שאליה לא ממש הגיע…" ואחרים שבאו אחריו כולל ויניקוט קוהוט יונג ואחרים יכלו להגיע.
נזכיר כי האגו הפרוידיאני בתיאוריה הוא זה הכובש של הלא מודע, הוא היוצר את התודעה, וביחד עם הכוחות הפאליים של האני ,שהם כביכול הרציונליים בנפש ,הם הלכה למעשה מייצגים כביכול את האספקטים המרכזיים של הפעילות ה"טיפולית" האנליטית : כדי להשתמש בהם אנליטית נכון, חשוב המרחק ולא הקרבה ,העמדה האנליטית ולא הרגשית ,הנתינה הטיפולית הינה הפירוש והניתוח והם אלו שהיוו בעבר את המזון הטיפולי המרכזי ולא האמפטיה הרגשית דרך הקשר מטפל מטופל.
כממשיכים של יונג, ויניקוט קוהוט מלאני קליין ואחרים אשר אצלם הקשר הטיפולי ,האפטיה והנתינה הרגשית מרכזיים מובן עבורנו לדבר על הפן האימהי בטיפול. לשם העלאת מסרים מהלא מודע ,שהוא כאימהי והנשי, הוא המקור, מבינים אנחנו שדרושה בראש ובראשונה גישה של הקשבה, הכלה ואמפטיה ועיכול החומרים הנפשיים עבור המטופל -אימהיות, כי אם הלא מודע הוא גם צד מגדל שבנפש, ומיתוכו צומחת התודעה ובהמשך החיים, או אם הוא כמו הצד הנשי לזווג עם התודעה אז התהליך בחיים ובטיפול יקרה טוב יותר בעזרת המכל של האם או אימהיות המטפל.
הכוחות השותפים בטיפול
נתחיל מכך שהכוחות הרגשיים ,המחשבתיים ,החושניים או האינטואיטיביים-סמליים ורוחניים ,המניעים את התהליך הטיפולי אותם זרמים ,הדחפים המזרזים או המעכבים אותו, הם מרובים ומורכבים .
שונים ומגוונים הם גם הכלים בהם אנו המטפלים השונים משתמשים . ושונות הן גם התיאוריות המשמשות לנו השראה או דרך הבנה. חשובה גם לא פחות היא התקופה הפוסט פטריארכלית, רוח הזמן והתרבות בה אנו מטפלים.
ניתן לומר בזהירות כי המאבק המסורתי האדיפאלי בין הבן והאב כביכול על האם ,יכול לקבל היום משמעות יותר עמוקה אם מביטים בו מפרספקטיבה חדשה ובין דורית . ממבט שכזה יכול להיות כי דור הבנים, הדור החדש, לא רק נילחם באב כמו אותו זכר שבעדר המחפש דומיננטיות הוא גם אינו דומה לילד אדיפאלי הרוצה רק להתרפק על אימא ,אלא הבנים, הדור החדש רוצה להחזיר את קולה של האם לסצנה ,מזדהה עם דיכוייה.
לפי ראייה מתקדמת שכזו ניתן לפרש את המאבק ולומר שהאב הפטריארכלי שאף להמשיך לשלוט ולהחזיק גם בבן, אך גם באם תחת שליטתו. היא האם עצמה וכוחה שידוע מאז ומעולם, על פי התפיסה הפטריארכלית המיושנת הזו בעצם אינה גורם במשוואה ,אין לה אמירה,. ויותר מכך ,אולי התפיסה ה"פרוידנית" הזו הייתה המשך לדורות פטריארכליות שניסו להתגבר על כוחה של האם ולהוריד את חשיבותה.
בכל מיקרה היום כולנו נסכים על כך כי מערכת היחסים המורכבת ,השונה והייחודית ,של מטפל מטופל, אשר דרכה נוצרים השחזורים, ההעברות בטיפול וממנה נולדים התוצרים החדשים ,היא בבסיס הטיפול לפחות הפסיכו-דינאמי או של פסיכולוגיית המעמקים. כי בסי בי טי זה כביכול פחות מודגש ובולט יותר העיקרון הגברי של יצירת מטרות ומשימות ועיסוק בקוגניציות…
רובנו גם נסכים כי לצד התהליכים המודעים, המכוונים והישירים בטיפול ,לצד ה-הגנות, משפיע על התהליך לא פחות, הלא מודע האישי של המטופל והמטפל וכן הדחפים משפיעים גם האובייקטים המופנמים ,חוויות הילדות והאימהיות שניתנה לשניהם זאת לצד הקומפלקסים והטראומות שעברו הן המטפלים והן המטופלים.
כמובן דוחף גם כוח חיובי בטיפול, גם הדחף להתפתחות וריפוי, הן במובן של האגו לצמוח והן של העצמי להתגלות ,בעיקר אצל המטופל אך כעיקרון אצל שני הצדדים .
ואני אוסיף וחלק בוודאי יסכימו איתי ,שמשפיע על התהליך הטיפולי גם הלא מודע הלא אישי או העל אישי, הארכיטיפי, הכולל מבנים הארכיטיפיים שנמצאים בנפשם של שני השותפים לתהליך בתשתית ומשפיעים על תהליך הריפוי וההתפתחות .(גם מבנים של ריפוי באשר הוא וגם ארכיטיפים הקשורים יותר בנפש הפרטית והאישיות ומבניה) ורק נזכיר ביניהם את
השמאן ,המרפא הפצוע, המיילד את העצמי ,מובילי הנפש המיתולוגים הרמס או אתנה ,המכל והתהליך האלכימי המוביל אל הזהב-העצמי המכיל הניגודים.
ולצד ארכיטיפים כלליים אלו נדגיש את התבניות הארכיטיפיות הקשורות ישירות לתאוריות הרווחות היום, אלה השותפות לתהליך הריפוי ,כפי שאנו בכלים העכשוויים מבינים את מבנה הנפש ,כולל את הקומפלקסים ,הטראומות ,הפגיעות ובעיות בספרציה-נפרדות והאינדיבידואציה , אך לצורך ההצגה של היום נזכיר במיוחד את הארכיטיפים העיקריים שיופיעו ומשפיעים בטיפול: ארכיטיפ האם גדולה ,האם, האב, הילד ,הבית, האני ,העצמי-שהוא "כניצוץ האלוהי באדם" ,הציר אני עצמי ,הצל האנימה האנימוס, הפרסונה .
אילו הם ארכיטיפים השותפים בעיקר לצמיחה ,גדילה והתפתחות בעקרון בחיים אך גם בטיפול . כמובן שבה בעת אותם גורמים ארכיטיפיים עצמם בתוך החיים הם גם עוזרים אך גם המעוללים עיכוב בצמיחה או גדילה והם גם שותפים ביצירת קומפלקסים אוטונומיים אותם אלה המסבכים, אלה החודרים ומשפיעים על הפעולה הנפשית. ללא מודעות לאותם גורמים והאספקט השלילי שלהם הם עלולים להופיע בטיפול דרך הצל של הטיפול ,דרך החלקים הלא מודעים. וכאשר יופיעו אז עם עבודה נכונה ומודעות להופעתם הם כמובן גם יהיו שותפים וחיוניים בתהליך הטיפול לעזרה באיתור הבעיות ובטיפול בהן.
יסודות אימהיים ודפוסי התקשרות
נתמקד לרגע ביסודות האימהיים ,ואי אפשר שלא להזכירם לצד היסודות הילדיים אשר משלימים את התמונה בתהליך הטיפול.
יסודות אימהיים יבואו לידי ביטוי גם ביחס הרגשי ובהקשבה בטיפול, גם בכלים ובהתערבויות ברגשות ובצרכים העולים בטיפול ואפילו בסימבוליקה של האם הרעה, אך נוכחותם של היסודות הללו תחייה בעיקר בדפוסי ההתקשרות ה attachment של הקשר הטיפולי ,המקבלים בדורות האחרונים מאז יונג ולצד הניאו-פרוידיאנים מקום מרכזי בתהליכי הריפוי, הצמיחה וההתפתחות.
ולצדם של האימהיות יופיעו גם היסודות הארכיטיפיים הילדיים ,: הילד הנטוש, הילד המוזנח ריגשית, הטראומות ,אספקטים של יתמות או דפוסי התקשרות ותלות של המטופל כבן -בת מאהב . אותם אילו שנשארו תקועים בטריטוריית האם.
היסודות האימהיים שחזרו לזירה, אשר חלקם מופיעים בטיפול באופן מכוון מודע וישיר וחלקם יופיעו באופן עקיף ולא תמיד רצוי דרך הלא מודע ,הצל או הקומפלקסים האוטונומיים ,מרכזיים בדיון שלנו.
אך נזכיר ולא נישכח שוב שבטיפול כפי שאנו מכירים אותו היום, עם יחסי מטפל מטופל, עם הדדיות מסוימת, פסיכולוגיית העצמי, יחסי אובייקט וגישה התייחסותית ,לצד היסודות האימהיים והנשיים (עקרון נשי ואימהי) נכנסים גם יסודות אבהיים גבריים כמו יחסי אב בן ,אידיאליזציה ותאומות ,הכוונת מטרות, זהות, נתינת קו בחיים ,יחסים והסתגלות למסגרות ומעבר מנערות לבגרות .
כמובן שבטיפול משתתף ובר קיימה ארכיטיפ העצמי המכיל את הניגודים ,כך שקיימת בטיפול הדואליות המאזנת של עקרון גברי לעומת נשי הכלה, אמפטיה, מקום ליחסים לחוויה ,לעומת ובשילוב עם הגברי: חדירה כניסה כוח הצבת מטרה בניית מבנה ניתוח ,עימות .
מישהו בהדרכה יכול לדבר על קושי בהפעלת יסוד גברי פאלי מנתח, חודר בטיפול לעומת אחר שבקלות מאבד את היכולת למימוש היסוד הנשי אימהי בטיפול .
ובכל זאת, אם נתמקד עכשיו ביסודות האימהיים הנשיים, הן בדפוסי התקשורת והן בתפוסי ההתקשרות, אנו רואים שהם מאד מרכזיים ותופסים מקום מאד רציני במלאכת הטיפול .
אריך נוימן טוען כי כל הארכיטיפים הקשורים בטיפול ועוזרים בהתפתחות האני והתגלות העצמי, כולל זה האימהי ,פעילותם תהיה תמיד מותנית בשני עקרונות מרכזיים: ראשית, עליהם להתעורר לחיים דרך ובתוך במערכות יחסים ,ובהמשך התהליך ,חשובה גם היכולת של המטפל והמטופל לעזוב, לוותר ולהיפרד ולעבור בהמשך הלאה לתבנית אחרת .
במיוחד בהשמעת קולה של האם, כאשר אנו עוסקים בהתפתחות האני והתודעה ובהמשך בציר אני עצמי, חשובה מאד יכולת הפרידה והשחרור מן האם.
האספקטים המרכזיים מצד המטפל הקשורים לאימהות הם ראשית הקשבה ,היחס אל החלק הילדי אשר בנפש ,היכולת לגדל, האפשרות להתקשרות והיפרדות והתוספת של האם הטרנספורמטיבית -זו המביאה לשינוי ,הכולל שיקוף, התייחסות אל העצמי, עיכול המזון הרגשי ועוד.. בפעילות טיפולית זו ,המטפל כמובן מחובר לאימהיות, אך כמטפל עליו להיות גם מחובר לעצמי הכולל של עצמו- כלומר למכלול החלקים מהם המטפל והמטופל בנויים לא רק האם -מטפל והילד מטופל.
חשוב מאד אם כך כי בקשר הטיפולי ,העצמי של המטפל יהיה שותף לאימהיות שלו שבאה בשירות הטיפול . אימהיות שמבינה את הקשר, השייכות וההקשר, שמשאירה אפשרות ליצירתיות ,ליכולת אבחנה, מעברים וגמישות .במידה ולמטפל או המטפלת לא יהיה חיבור בעצמם לעצמיותם, היא או הוא עלולים או לפעול מתוך האימהות האלמנטרית -נתינה אימהית בסיסית רגשית ואחרת ,שאינה רואה את עצמיותו של הילד מלבד את הילד שבו ,ואינה עוזרת בהתמרה . או שאותם מטפלים המאד ותמיד אימהיים, עלולים לפעול מתוך אחד הקומפלקסים שלהם סביב האימהות ויחסיהם הלא פתורים עם דמות האם. במקרה זה ,ללא חיבור לעצמי של המטפל עלולים לחדור אל הטיפול הפנים האפלות של אהבת האם שאינם משרתים את הילד ובוודאי לא את הטיפול. גם לגבי המטופל שמזוהה מאד עם הילדיות ולא מחובר לעצמי הכולל עלולה להיות השפעה על המטפל שלא מרגיש שיש לו פרטנר ששותף לטיפול….אלא ילד שלא מצליח לקחת כל אחריות בטיפול...
האם הטרנספורמטיבית -מהתמירה-מביאה לשינוי
האם האלמנטרית היא זו המספקת את הצרכים הבסיסיים את הרחם והרחמים הבסיסיים ותבוא לידי ביטוי ביחס הרגשי החיובי ,בהכלה בנתינה והיענות לצרכים ונתינת מקום למטופל אך בדמות המטפל-מטפלת אנו מצפים לראות מעבר לכך ,את האם הטרנספורמטיבית . זו היא אותה אם המסוגלת לראות את העצמי של הילד ,בשילוב עם האני ,לשאת אותו עבור הילד, להחזיר את העצמי אליו ולתת לו תמונת מראה על עצמו. האם הטרנספורמטיבית היא זו המקשיבה ,המבינה המעכלת עבור הילד את חומרי הנפש ומאפשרת לו בניית מיכל עצמי, הבנה עצמית והתפתחות גם של האני וגם אני שאינו מנותק מן העצמי שעלול להיות מה שיקרא אני חירום.
נראה כי במרבית הטיפולים האם הטרנספורמטיבית בעלת מקום מרכזי אצל דמות המטפל ,היא תענה על צרכיו הרגשיים על מנת לתקן לרפא ולעזור בהתמרה. ואם תפעל מתוך אימהות המנותקת מכל שאר אישיותה ומקשר אל העצמי ואל הקומפלקסים הלא פתורים שלה, או מתוך דפוס ההתקשרות הבעייתי שלה או כלפי מטופל-מטופלת מסוים שנוגע לה מדי ,או מעורר אימהות יתר, גם בגלל משהו שהוא מעביר אליה…אז יש להניח שמתוך הצל שלה יצא פן מוסתר של האימהות הנזקק לתינוק או לילד לשם מילוי צרכים שונים של עצמה-עצמו :
הפנים הנסתרות האפלות של האם [5]
הפנים הנסתרות הללו גם הם אספקטים הנמצאים בנפש במקום ארכאי-ארכיטיפי הידוע מקדמה דנא בדיאדה אם בן מאהב ,זוהי אותה סימביוזה בעייתית אשר בה התינוק-תינוקת האהובים נשארים כמספקים את האם הפגועה הנזקקת ,הנדחפת בסופו של דבר להשתמש בילד לצרכים של עצמה .
אילו יכולים להיות הצרכים הנרקיסיסטיים המסופקים דרכו,
ליריופה ונרקיס
או צרכים רגשיים, צרכי חיים ואנרגיית חיים הבאה מן התינוק ומן הילד וממלאת את האם הדיכאונית.- מירנה אמו של אדוניס
או צרכים אחרים כמו צרכי כוח ושליטה מול משפחה רחבה מול בעל וכו, צרכים שהיו מתוסכלים בחייה קודם לכן וכעת המתאפשרים בעקבות הפיכתה אם לתינוק .היא יכולה להשתמש בכוח זה מול אימה, חמותה, בעלה, משפחתה וכו
סיבילה ואטיס
או מצבים בהם התינוק והשליטה בו מחסנים את האם בפני חרדה .
כל הפנים הנסתרות הללו של אהבת אם כמו שאני קורא לכך ,קיימים כבר במיתוסים הקדומים של היחסים בין האם והבן המאהב שנולד על מנת לספק או לרפא את האם.
הן קיימים גם באגדות שמביאות את הפן השלילי של האם. לדוגמא בשלגיה האם הנרקיסיסטית טובה כל עוד הילד הוא חלק ממנה, -אך ברגע שיש לשלגיה ישות עצמאית היא הופכת למתחרה והאם מנסה להתנקם בה. רפונזל- האם המחזיקה את הילדה במגדל ולא משחררת ,האם התלויה בילדתה והאם החורגת בעמי ותמי, האם הרעבה שמשתמשת בילדיה לסיפוק רעבונה.-מגרשת אותם מהבית המספק ומגדל ויוצרת בית מכשפה טורפת.
הפנים הללו יוצאים מן המחשכים בטיפול כאשר האימהיות של המטפל אינה קשורה מספיק או מגובה מספיק על ידי העצמי שלה- שלו! היא-הוא שוכחים שהם כאן עם אימהיות שלהם למטרת טיפול ריפוי ושחרור. גם הפנים הנסתרות של הילד העזוב היתום, או הבן המאהב קיימים כבר כתבניות קדומות ועלולים לעלות בטיפול -אטיס אדוניס או נרקיס הן דוגמאות לכך…. אך בעוד אצל המטופל נצפה לכך באופן טבעי כתוכן לטיפול , כי זה חלק מן הטיפול, באימהיות של האם המטפלת יכולה להיווצר בעיה שתפריע לטיפול .
{כדאי להדגיש שאימהיות בטיפול שלא כמו תמיד בחיים, פועלת וחייבת לפעול בשיתוף עם העצמי של המטפל וחייבת לגעת בעצמי של המטופל, עם השלימות ,הכוליות- הארכיטיפ של העצמי המכיל ניגודים ,השותף לריפוי – כביכול "אלוהים" שותף עוזר נימצא}………מתוך ראייה שלימה ונתינה שלימה, שיש בהן גם את החיבור לילד שבי, למטפל שבי -שלא כמו עם הילדים האישיים שלי שאני אבא מחנך ולא תמיד עם העצמי.
ואולי בגילי שאני בחיי אבא סבא אולי קצת קצת גם יתווסף החיבור לתבנית של זקן החכם המבין את הניגודים ולא של האולד פול שמתחיל להיתקע…..
במונחים מיקצועיים,כאשר הנתינה האימהית אם כך אינה מגובה בעצמי של המטפל ובעצמי בכלל, בכוליות ,קיים חשש שהמטפל אינו מגיב בקאונטר-טרנספרנס הנקרא syntonic-בהתאמה (פורדהם) למטופל, אלא מתחיל לפעול מתוך הצורך האישי של עצמו ואז יש חשש ליציאה של החלקים האפלים של האם (קומפלקס וארכיטיפ) ואז נדבר אז על קאונטר-טרנספרנס illusional (פורדהם) -המטפל מספר לעצמו סיפור שהמטופל זקוק לאימהות מתחברת מזדהה שכזו.
סיכום
אז בואו נסכם את החלקים החיוביים של האימהיות בטיפול גם באם האלמנטרית ,גם בזו הטרנספורמטיבית גם בזו המספקת צרכים מסוימים ובסיסיים וגם בזו העוזרת לילד לבנות העצמי ובו בעת ולהיות מחובר לעצמי.
אנו מקשיבים קשב רב, אנו נותנים מקום ומיכל, אנו מעוררים לחיים גם את הלא מודע, אנו עוזרים להתבונן להבין ולעכל רגשית ,אנו עוזרים לגדל את הנפש ולחזק את המטופל להיות עצמי ועצמאי.
אנו גם מאפשרים דפוסי התקשרות לחזור ולשחזר לצאת מפלונטרים ,לדעת מהי אינטימיות מהי נפרדות ומהי פרידה נכונה .והכל מתוך הקשבה והבנה שיש בה את הריפוי. וזה ההבדל, שהמטרה הינה הריפוי של הדבר .
חשוב בטיפול שמישהו מבין ונותן הכרה לכך שיש כאן משהו שנחבל ,נשרט התקלקל ודרוש אקסטרה ,והעצמי של המטפל רואה את התמונה הכללית. ואם טעינו כמטפלים ,העצמי המשקף שלנו יראה את התמונה הכללית דרך חלומות שלנו, מחשבות -הבנת העברה הנגדית…בהדרכה ואנו נוכל להתכוונן מחדש. ואם הסתבכנו אז בהתייעצות חד פעמית אפילו.
לעיתים במקרים טראומטיים והפרעות קשות יותר, אילו מצבים מאד ראשוניים, מאד ארכאיים ואז האם הגדולה הכול יכולה, האידיאלית תיכנס זמן מה לפעולה ודפוסי הקשר אם גדולה ילד והיציאה מהם מאד מאד מרכזיים.
חשוב לשים לב לחלקים השליליים של האימהיות שיחדרו לטיפולים, חשוב לדעת שאנו כמטפלים עכשוויים, המאמינים בכוחם של יחסים לרפא נכנסים לקשרים טיפוליים אינטנסיביים ,הדדיים ואז ברצון או לא ,במודעות או לא , חודרים לדפוסי הקשר קומפלקסים שלנו או מופעלים חלקים ארכאיים שליליים של האימהות: כמו מכשפות ,שתלטנות, רכושנות, מניעים נרקיסיסטיים ,יניקת כוח ואירוס מהמטופל ,צרכים לא מסופקים שלנו ,צורך לתקן משהו בעצמינו. אלמנטים שיכולים להיות תקינים אם אנו מודעים להם שולטים בהם ולא מנצלים את הסיטואציה.
האזור הזה בקאונטר טרנספרנס הוא היותר בעייתי והוא פתח לאימהות השלילית המנותקת מהעצמי.
יש כאן פרדוקס שכדאי להכיר אותו ! הפן האימהי דווקא אצל מטפלים מסוימים יכול לתת מצד אחד את האימהות הכי האינטנסיבית ,הכי בסיסית ,הכי מרגישה ,מזדהה עד כדי participasion mystic -השתתפות מיסטית ,ומן הצד האחר, אם אינה מחוברת אל העצמי ואינה טרנספורמטיבית ,יכולה לתת אשליה של תיקון . במצבים כאלה ,בתסכול הראשון שמתעורר מצד המטפל שעלול לבוא או בשל נטישה של המטופל או בשל אי ציות או בשל בגידה או נאמנות מצד המטופל למישהו אחר, למטפל אחר, יכולים בקלות להוציא את המטפל מהאימהיות הטובה של המטפל. מטופלת ביקשה מהמטפלת שלה להגיע אלי לשיחה לבדוק אפשרות של מעבר למטפל גבר, ברגע שסיפרה זאת למטפלת ההיא מיד זרקה אותה לא עיבדה לא עשתה כל בירור . נכון שזו סיטוציה רגישה.. אך במקום אימהיות מרפאת יצא מן המטפלת הזעם, הנקמה, תחושת חוסר ההכרה בטוב ועוד ועוד … ! כל הפנים הכי כועסות ,נקמניות ,מעוררות אימה או אשמה של דמות האם הפגועה שבאה מארכיטיפ האם כשאינו מחובר לעצמי הגבוהה..
האימהות והארכיטיפ האימהי הוא חיים ,הוא פתח ללא מודע, הוא בסיס והוא קובע את יחס האדם אל עצמו ואל המודעות בתוכו מצד השני הוא פותח פתח להתערבבות ,ליצירת ציפיות להעלאת צרכים וקומפלקסים לא פתורים שהמטופל מטופלת ,התינוק החדש הלידה החדשה יוצר אצלה- אצלו (המטפל) .פתח וציפיות של המטפל ללא מודעות עלול יכוון למשהו אחר … דווקא הקרבה וההתקשרות החדשה למטופל חדש ,לקשר חדש ,למטופל שאנו מגדלים , שאנו מיילדים, מעלה תקוות וציפיות כמו של אם מתינוק חדש. כמו לתת חיים חדשים למישהו ועם כל המורכבות הנפשית הזו עולות גם הסכנות ,נפתח פתח לקומפלקסים להציף ולחבל בטיפול : אם זה קושי בנתינת נפרדות, בלשחרר, קושי של המטפל לוותר על החיוניות שמקבל מהמטופל, קושי לוותר על אהבה של מטופלים על השפעה שלו עליהם וצורך עצום הרגשה החיונית שהמטופלים זקוקים לנו.
[1] ניתן כהרצאה במסגרת יום עיון על אימהיות בטיפול ובחיים של האיגוד הישראלי לפסיכותרפיה
[2] השתתפות מיסטית הכוונה לחיבור מיוחד שבו האחד והשני חסרי גבול ברור והקשר יותר תופעות לכאורה מיסטיות ביניהם מושג של האנתרופולוג בריל
[3] האם הטרנספורמטיבית היא האם המסוגלת לעכל את המזון הרגשי עבור הילד והיא האם מהטמירה העוזרת לגדילה הנפשית של הילד-מושג של אריך הוימן
[4] Neumann Erich 1956,In Honor of the Centenary of Freud's Birth , Journal of
Analytical Psychology vol.2 1956
[5] הנושא המיתולוגי הורחב במאמר :באומן א. הפנים הנסתרות של דמות האם והשפעתן על עצמיות הילד :אימהות מפסיכואנליזה וממקם אחר בעריכת אמיליה פירוני הוצאת הק. המאוחד בשיתוף עם מכון ואן ליר 2007 (נימצא גם באתר המכון הישראלי לפסיכולוגיה יונגיאנית)
