קיימים אנשים אשר נטייתם המרדנית מתבטאת בלא ללכת בתלם ,בלא להזדהות או להשתייך מידית ,בלא לקבל את הקונצנזוס, לא להתפשר, תמיד לנסות להראות את הצד האחר ,את האבסורד. אנשים שהמרדנות הינה נטייה שכמעט בלתי נשלטת אצלם .
אלו אנשים המתקשים לקבל את הקונצנזוס להזדהות, להיות חלק ממשהו ,להתמסר להתמסד לקחת תפקידים ואילו התגובות האוטומטיות שלהן בגלוי או בסמוי, בצורה אקסטרוברטית או אינטרוברטית תופיע תמיד מידית דרך אנטי . הם תמיד יתנגדו למה ששומעים, בדרך כלל יראו את הצד האחר ולא יסכימו עקרונית כברירת מחדל. מדוע הינה מלכודת וכיצד מתמודדים עם מלכודת נפשית שכזו
תחושת העצמיות של האדם ,מי אני, מה טבעי, מה צבעי, ומהו משקלי הסגולי בעולם הקרוב והרחוק, מתחילה מאיזון העדין בין התכונות הייחודיות והאינדיבידואליות של הילד ,הנער המבוגר ובין העצוב הסביבתי ומקום הביטוי של העצמי של האדם בתוכו.
זאת ,החל מההורים המגדלים המאפשרים והתומכים, המשפחה החברה מסגרות החינוך והחניכה לחיים בוגרים, כולם שותפים ליצירת האיזון הנפשי אישיותי הזה.
איזון עדין זה שבין הצרכים האינדיבידואליים וערכי המשפחה החברה והמסגרות החינוכיות, נוצר גם מתוך הקשבה אל הילד המסוים וראיית עצמיותו וגם מתוך הילד עצמו מידת הסתגלותו או מרדנותו ויכולתן לשמור על פי צרכיו על האינטרסים האישיותיים שלו.
בתוך התהליך הסבוך הזה המרדנות של הילד הגדל לצד ההזדהות שלו ,לצד כמובן ההסתגלות והיכולת לציית, הינה מרכיב הכרחי והיא נעשית עם הזמן מרכיב חיוני ביותר ,במיוחד במצבים בהם הצורך האינדיבידואלי גדול במיוחד ועוד יותר מול סביבה הדורשת ציות ואפילו במחיר של כפייה שנעשית כשליטה.
ילד שגדל בסביבה בה הציות נדרש, היחס האישי נעלם והמסגרת המשפחתית או הכללית חברתית דתית או אידיאולוגית כופים עצמם על הילד יכול להגיע להיות קורבן ללא כל הכרה מצד הסביבה!
קיימים אנשים אשר נטייתם המרדנית מתבטאת בלא ללכת בתלם ,בלא להזדהות או להשתייך מידית ,בלא לקבל את הקונצנזוס, לא להתפשר, תמיד לנסות להראות את הצד האחר ,את האבסורד. אנשים שהמרדנות הינה נטייה שכמעט בלתי נשלטת אצלם .
אלו אנשים המתקשים לקבל את הקונצנזוס להזדהות, להיות חלק ממשהו ,להתמסר להתמסד לקחת תפקידים ואילו התגובות האוטומטיות שלהן בגלוי או בסמוי, בצורה אקסטרוברטית או אינטרוברטית תופיע תמיד מידית דרך אנטי . הם תמיד יתנגדו למה ששומעים, בדרך כלל יראו את הצד האחר ולא יסכימו עקרונית כברירת מחדל.
מי הם אותם אנשים אשר באופן כמעט תמידי עד כפייתי יתמרדו התנגדו יצאו כנגד דעה אידיאולוגיה וכל מה שמריח מהכללה כפייה דוגמטיות או שיטה המכלילה והלא רואה את הפרט צרכיו ורצונותיו.
אותם אנשים אשר המרדנות וההתנגדות פנימית או מוחצנת נעשית חלק מתגובתם המידית תמיד בכל מצב גלוי או סמוי. יש חשש כי אנשים אלו תכונת המרדנות הפכה להם למלכודת נפשית .
מדוע המרדנות אצלם הינה מלכודת, כי הם יכולים בקלות להגיע למצב תמידי של החמצה , של פספוס או של אי מיצוי כישרונותיהם ועצמיותם . ההחמצה הינה בגלל העיסוק התמידי במרד ,באנטי שהפך עבורם לדרך מחשבה, לאופן תגובתם ,לצורת התנהגות ואפילו לדרך חיים . יש חברים ומורים שיזכרו אותם ככישרוניים, כמעניינים ,כייחודיים מאתגרים אך כמרדניים, כעושי בעיות כעקשניים וקשים לחינוך.
ההתנהגות המרדנית שהפכה עם הזמן למלכודת נפשית החלה כמובן מתוך צורך עצמי קיומי מתוך מצוקה , אם מתוך תחושת מחיקה, הרגשת ביטול וחוסר התייחסות נכונה מצד הסביבה. התנהגות שהפכה למעשה לדרך חיים הישרדותית .
לדרך הישרדותית זו שהשתרשה יש מחיר גבוה ביותר .זאת כי אנשים כישרוניים אילו הם לעיתים בעלי ייחודיות מדוכאת ואינם משוחררים ליצור, להביא לציבור ,לפרסם, לייצר את פירותיהם עד בשלות ולהביאם לשוק הקולקטיבי ועל ידי כך היו אמורים להרגיש שייכים.
אם נסתכל על ההיסטוריה של אותם אנשים עם מרדנות והתנגדות תמידית ,ניראה כי בית הגידול שלהם היה בדרך כלל בסביבה שאופיינה בקולקטיב אידיאולוגי, קיבוצי , בחינוך דתי קיצוני או נוקשה ואשר משפחתם הקרובה הייתה חלשה מדי להוות כמעין חוצץ ,כשסתום מול הכלל שהיה אמור להשאיר מקום לעצמיותם והיה יכול לעזור להם לשמור על עצמם.
לעיתים הם גדלו להורים אשר הזדהו יתר עם הקולקטיב, אם זה בקיבוץ, בסביבה דתית, כת מסוימת או לחץ חברתי ואשר ילדם היה ילד הנזקק לגישה אינדיבידואלית, ילד שאינו מסתגל בקלות בדרך מידית, חודרנית ושתלטנית, או היה ילד רגיש לייחודיות שלו יותר. אותם הורים לא השכילו לשמור על ילדיהם שמתוך חוסר המוגנות או הפגיעה החברתי יש סיכוי שהפך למרדן כרוני, חיצונית בהתנהגות או פנימית הלכה לפועל בהתנהלותו בחיים.
אותה מרדנות שהפכה למלכודת נפשית, למעין צורך חיוני להישרדות יוצרת עבור האדם בעייתיות בהסתגלות, ביכולתו להפוך לחלק מן החברה ומידת מימוש יכולותיו.
אותה מרדנות בלתי נדלית הופכת לזהות משל עצמה ומאחוריה לעיתים קרובות דרים להם בדידות רבה ,תחושת כישלון ,תחושת חוסר מובנות , מלווים בתסכול אדיר שיוצר זעם ודיכאון עצבני.
מלכודת זו יוצרת קושי להירגע, להתיישב ,למצוא מקום מתאים, זהות מתאימה, חברה נכונה וקשר. כל אלו מעלים את סף הכעס שכבר התרחק מזמן ממקורותיו וגורמיו הראשוניים.
מה ניתן לעשות וכיצד על בעל מלכודת נפשית זאת לנהוג כדי לפתור את הבעיה ? כיצד עליו להתמודד ואיך עליו אפילו לקרוא מאמר מסוג זה בלי להתעצבן?
זיהוייה של מלכודת המרדנות הוא שלב ראשון בעזרה העצמית .
לראות ולהתעמת עם עצמו :אני מורד, אני מתנגד באופן כמעט אוטומטי לכל דבר מה שעולה .. אני מחפש רק מה שמיוחד, מה ששונה ,מה שלא קונבנציונאלי ולא מוכר באופן תמידי.
אני באופן תמידי לא יכול לסבול את מה שכולם עושים ,רוצים או מאמינים. לא סובל מסגרות נקודה.
אחרי הזיהוי שהמרדנות וההתנגדות הינה אוטומטית, יש לנסות להבין שהדבר אינו קשור ישירות למקרה הנדון ,יש לקבל שיש כאן גורם עמוק יותר ראשוני ורחוק ,יש להבין שעצמת התגובה המתנגדת המרדנית יושבת על משהו אחר מזה שיווה טריגר עכשיו..
שאלה פנימית של האדם לעצמו שיכולה לעזור הינה: עם מי הדיאלוג שלי ,למי אני בעצם מתנגד ומה בתוכי מגיב כרגע. מהו החלק המתמרד ,זה לא כולי ומאודי זהו משהו בתוכי : אולי הילד המדוכא הנער שלא רואים אותו ולא מקשיבים לו! האדם המתוסכל מחוסר ההכרה…..
כדאי להבין שהתגובה אינה באה רק מהאדם שהנני היום,היא אינה מבטאת את כולי ,את דעותיי השלמות ואת רצונותיי האמתיים. אני מגיב ממקום כעוס, ממצב מדוכא , מצב שהייתי נשלט, בלתי ניראה, בודד ומתוסכל .
על אף שיש צדק מסוים בדברי המרדניים ואני אולי גם רואה את האבסורד שבמצב את החד צדדיות ובעיקר חווה את הכפייה והדיכוי שבעניין, את חוסר היחס לפרט, לאחר ,למיוחד לחלש או לבלתי ניראה, עדין יש כאן תגובה חוזרת למשהו אישי, דבר מה שדיכא את עצמיותי בתקופה זו או אחרת.
יש תחלה לצאת מין התגובה האוטומטית, יש להתבונן פנימה ,לנסות לראות מה בתוכי מתקומם ,מה בי מגיב ואל מי מופנית המרדנות ו או ההתנגדות .
יש להבין את תחושת הכפייה המלווה את הכעס והתסכול, יש לדעת את העצמיות שנשחקה ואת המלחמה שכיום היא כבר מיותרת ורק ממלכדת את האדם .
אותה מרדנות כפייתית חוזרת ששמרה על העצמי המעוך ,כרגע הפכה למלכודת שיש להיפטר
ממנה .
אין זה אומר שהאדם יפסיק להיות ביקורתי ,דעתן ולא תמיד מסכים, אך ראשית, זה יהפוך לפחות כפייתי ואוטומטי ויגובה בעצמי יותר מבוסס, ששוקל באמת מה הוא רוצה לעצמו.
