כשלון האב יכולה להוות זהות הרסנית לא מודעת שילד יאמץ לעצמו ותוביל אותו בחייו . מקרים אלו הינם לעיתים קרובות מיקרים של חיבור בין ילד חזק ומוכשר, ילד הישגי בעל צרכי נראות חזקים ונטייה אינדיבידואלית ומרדנית . ילד הזקוק במיוחד ליחס אוהב ומאמין אשר נולד לאב שהוא דומיננטי ,תחרותי בעצמו ,בעל חשיבות עילאית בפרסונה מצליחה ובהשלכת צילו על הילד.
אב המתנהג בעריצות, בהשלטת כוחו ויצרו ודורש מילדיו להביא הישגים והצלחות שהם בעצם עבורו. כלומר בבית, בחדרי חדרים אותו אב הוא עריץ מפחיד ומעורר תחושות אמביוולנטיות קשות ומשפילות בעיני ילדו ובעולם החיצון מצליח מאד, נערץ, סמכותי ומשדר כלפי חוץ תמונה יפה ומושלמת. הצל של אותו אב ,התכונות אותן מקפיד להסתיר מעצמו ומן האחרים מושלכות על הילד שחי חלקים אלו של האב.
הדחף הטבעי שלנו להשיג, להצליח, ליצור ,להתקדם להתחרות ואפילו לעלות על אחרים, מקושר בתחילת החיים ,בילדות המוקדמת ,לאנשים שמגדלים אותנו. לאנשים משמעותיים סביבנו .
הדחף הזה על גווניו השונים ,מתווסת ומתעצב לכדי צורה חברתית ויעילה לחיים, בסביבה אישית וחברתית שבה גדלנו ובמיוחד בהשפעת האב.
הסביבה, בתחילת חייו של האדם הקרובה מאד ולאחר מכן הרחבה יכולה להיות כזו המתגמלת או המתסכלת , המקבלת או המאתגרת ,אך גם כזו המעצימה או המחלישה עד כדי לעיתים המסרסת או המעריצה מדי.
מישהו או משהם קרובים בסביבתנו, המחוברים לדחפים הללו אצלנו, נגיב אליהם ונהפוך אותם למשמעותיים בדיאלוג המתמשך שיש לנו עם הדחפים הללו . הדחפים הללו להישגיות לתחרות ולרצות להצליח ,יהפכו עם הזמן לתכונה שהיא תהיה בהמשך חלק בלתי ניפרד מאופיינו.
הדמויות המעצבות ,המחזקות או המחלישות בתחום הזה ,מקבלות את החשיבות כמובן על פי היחס הרגשי: החיובי ,השלילי, אהבה ,שנאה, פחד ,יראה והמידה שבעטיה הדמות יכלה להפוך עבורנו למודל עמו מזדהים ואותו מרצים ומחפשים כדמות מובילה . או לחילופין מתעמתים אתה, מתמרדים בורחים ונמנעים.
הדמויות המשמעותיות המובילות את הילד בעיצוב הישגיותו, בטחונו ביכולת להצליח ובמידת הנכונות להשקעה בחברה בו חי כדי להצליח, הם כמובן האם והאב ובמקרים רבים גם מקומו ומעמדו של הילד בין האחים.
האם ,לפחות עד לא מזמן ,בדרך כלל מרכזית בהישגים האינטימיים, הרגשיים והקשורים לגוף ולהתפתחות הראשונית של הילד ויותר מאוחר בהצלחה ביחסים . כיון שהאם בדרך כלל המבססת את הביטחון של קבלה בלתי מותנית ,הרגשת נראות והיות אהוב, הופכת בדרך כלל לדמות פחות מאתגרת ומעצבת הישגיות ותחרותיות בחברה .
האב או כל דמות המייצגת אב ,בהמשך ,חשובה בתמיכתה, באמונתה ובברכת הדרך שתיתן , עבור ההישגים הנחשבים לחשובים בחברה ובנורמות שלה, בעיצוב התחרותיות עם אחרים ,בהתמקדות במטרה וביכולת להוציא מן הכוח אל הפועל.
האב ,כיוון שמייצג עבור הילד את הכוח, ההתגברות והגבריות ,נותן לגיטימציה להתחרות, לעלות על אחרים , ואפילו עליו עצמו. האב גם נותן את אותו בטחון ביכולת למצוא כיוון, כושר לעמוד בתסכול, בכישלון תוך עידוד ואתגור את הילד גם במשחק וגם במשחק החיים.
בכל מיקרה, גם אם היום התפקידים מתחלפים, (אב לעיתים הוא יותר אם ואם היא יותר אב) לעיתים הדמויות יכולות להיות מחזקות ומאתגרות, רואות ותומכות או לעיתים לצערנו דמויות מחלישות מייאשות ומתייאשות ,לא מתעניינות או אדישות או הגרוע מכל כאשר משליכות על הילד את החלקים המחלישים והחלשים של עצמם ,ולעיתים את החלקים המתחרים מדי ,המרדניים או המושפלים מכישלונם, כאלה שהתפתחו בהם עצמם ואינם מודעים להם.
מקומו ומעמדו של הילד והנישה שתופס בין האחים יכולים גם לעצב את מידת הישגיותו והצלחתו .
כאשר ההורה לא יודע כיצד לחזק ולעצב בילד את הדחף להשיג או להצליח ,לא יודע לתגמל לראות ולהתפעל כאשר זה עדיין חיוני עבור הילד,לא מודע לעצמו ולהשלכותיו : הילד עלול להיחלש ,לא להאמין בעצמו ולהפוך למיואש מעצמו או אפילו חי את ההשלכות של אביו ומכשיל את עצמו באופן פעיל.
המקרים הקיצונים והעצובים במידת השפעתו השלילית של האב על הילד הינם מיקרים של חיבור בין ילד חזק מוכשר הישגי בעל צרכי נראות חזקים, הזקוק במיוחד ליחס אוהב ומאמין, אשר נולד לאב שהוא דומיננטי ,תחרותי בעצמו ,בעל חשיבות עילאית בפרסונה מצליחה. אב המתנהג בעריצות, בהשלטת כוחו ויצרו ודורש מילדיו להביא הישגים והצלחות שהם בעצם עבורו. כלומר בבית בחדרי חדרים אותו אב הוא עריץ מפחיד ומעורר תחושות קשות ומשפילות בילדו ובעולם החיצון מצליח מאד, נערץ, סמכותי ומשדר תמונה יפה ומושלמת.
זהו אותו אב שילדיו הם חלק ממנו, אמורים לעזור לו כחלק מתמונתו המצליחה, אך הוא חסר יכולת להתייחס ,לחזק, להחזיק ולתמוך בקשייו של הילד ובעיקר במצבי כישלונו. אותו אב גם לא מסוגל לראות את ייחודיותו של הילד וכשרונו קודם שמרוכז ועסוק בעצמו.
מה יקרה לילד שגדל לאב כזה ,ילד שהוא עצמו חכם, מוכשר, בעל צורך להשיג אך מול אביו הוא ניפגע ,מושפל הופך למורד ויכנס עם הזמן לאותה נישה של הילד שבלי לדעת שם מול האב מראה! הוא שם מול אביו תמונה עגומה של היותו הכישלון שלו!
״אני לא יהיה ההצלחה שלך, לא אתן לך את התענוג הזה אני אהיה הכישלון שלך״ . ״אתה האיש המצליח האב של הקיבוץ, בעל הרעיונות המופלאים והנערץ על ידי כולם״…״אני אחשוף את ערוותך ואציג את האמת שאתה מסתיר: כישלון כאבא״ : אמר לי מטופל לפני שנים, לאחר שהעמיק מאד בהבנה של נקודה זו.
״במקום הזה, של להיות הכישלון של אבא, אני מסמל ומבליט את האמת, אני מוצא כמעין זהות ותפקיד" … המשיך, ככל שנעשה מודע לתפקיד הבלתי מודע שלקח על עצמו.
לקחת על עצמך את תפקיד הכישלון של האבא זה אומר כי באופן בלתי מודע אני ממשיך לפעול נגד עצמי. זה אומר להיות מורד בעל כורחו, אך גם ילד או נער או איש צעיר שנישאר מחובר לאבא . שנישאר חסר נפרדות . ובשל אותה חוסר נפרדות זה אומר להיות חסר חיבור לעצמו . ובעקבות חוסר החיבור זה יכול להוביל להתעללות בעצמו ,לחסר יכולת ממוש וחסר יכולת לעצמאות.
הילד החי את עצמו ככישלון של האב עלול לפגוע קשות בעצמו, ביכולתו לממש ,להצליח ולכוון את ההישגיות שלו למטרות חיוביות מממוקדות ומחוברות לעצמי האמתי שלו . אותם מטרות שהיו אמורות ליצור תשוקה למימוש.
הנער שחי את זהותו הנסתרת כפוגע ומתנקם באב השלטתן פוגע בעצמו, בייעודו ובמסלול חייו .
הגבר הצעיר שלקח על עצמו לחיות את הצד הנכשל של האב כאב, יתקשה בחיבור אמיץ ואמתי עם גברים ! הוא יחפש גברים כדמויות אב אחרות ויכול ליפול למערכות יחסים שבהם תהיה: או חזרה נוספת על השפלות ופגיעה עצמית מהולה בהערצה אל הגבר החזק, או לחלופין חיפוש קירבה אינטימית עם גברים שישלימו לו את החסר בתקווה סמויה שיעזרו לו לצאת ממקום ההרס וההשפלה . התמונה יכולה להיות גם מעורבבת ומתחלפת.
הבעיה המרכזית באימוץ בלתי מודע של התפקיד הפוגע והנפגע הנ״ל ,הינה חוסר המודעות לתבנית בה נעול הבן או הבת ובעיקר חוסר המודעות לפגיעה העצמית ולחוסר היכולת להיות מחובר לעצמי ולמצוא את הכוון הדרך והאפשרות לממש את העצמי האמתי.
על כן הצורך המרכזי הינה מודעות לעובדה שאתה או את לא חיים את עצמך. אתם לא חיים את עצמכם לא בהצלחה ולא בכישלון . אתם חיים עבור או בגלל מישהו אחר , או אתם חיים בדיאלוג סמוי מן העין עם מישהו אחר. אתה/ או את, נכשלים עבור מישהו אחר או עבור הנקמה, המרד או הריצוי של מישהו אחר .
המודעות חסרה כדי להבין ולהתחיל לטפל בחוסר הנפרדות מדמות האב, חוסר ההשתחררות מן האב ,חוסר העצמאות שיש בעניין.
חוסר המודעות הינה גם לחוסר הוויתור על מה שהדמות הייתה אמורה לתת לי , המודעות לכך שאני מחכה לשווא לקבל, או ממשיך להתנקם ללא וויתר . כל אלו גורמים שמביאים לפגיעה עצמית .
כל המודעויות הללו מרכזיות ביותר להשתחררות מהצורך לנקום באב ולהפסקת הפגיעה העצמית דבר שיביא בתחילה לתחושת כאב גדול ולהתחברות קשה לחסרים ולחוויית בדידות גדולה.
השתחררות מהמקום הזה דורש אומץ, עמידה בכאב טראומטי וגם עבוד רגשי עמוק גם של מה עשו לך אך גם של מה שעשית לעצמך, בעקבות המרד והנקמה שהתנקמת והפצע שיצרת לעצמך!
המודעות והגדילה מן המקום הזה דורשת לעבור את התהליך בעזרת האחר , משהו שיכול להאמין ,להבין לתמוך .
