גופינו הוא מקור מרכזי וראשוני לביטחון , ליציבות , לתחושת חוזק, להרגשה טובה, ליופי לאנרגיה ועוד ועוד . ועל כן דווקא בגלל מרכזיותו ביצירת הביטחון הכללי שלנו מאז היותנו ילדים ,הוא יכול להיות אובייקט לפחדים,להשלכה והתקה של תכנים ואיכויות נפשיים רבים כמו: דימוי עצמי גבוה או נמוך ,דימוי הגבריות או הנשיות ותחושת חושלה או לחילופין אינפלציה של כוח. הוא גם יכול להוות כר נרחב להשלכת הנחיתות או העליונות ופעמים רבות מקור ליצירת חרדה ודאגה סביבו .
החרדה יכולה להיות משויכת לבריאות הגוף ,לשלימותו ,למראה שלו למשקלו לשינויים שעובר או להזדקנותו . החרדה הבסיסית של האדם יכולה אם כך להיות מושלכת על הגוף ,כאשר למעשה היא נובעת מכל מיני קונפליקטים אחרים שמייצרים אותה או שהיא בעצם חרדה בסיסית שמלווה חליפות את האדם במהלך חייו ומושלכת מידי פעם על גופו .
החרדה לגוף יכולה להפוך למלכודת נפשית כאשר מתפתח מצב נפשי רגשי שבו האדם מתחיל להיות חרד לכל מכה או פגיעה, לכל שיבוש גופני, חולשה או פגע.
החרדה יכולה לקבל צורה קיצונית כך שבכל מצב שיש פגיעה גופנית ,כאשר מופיעה תופעה בלתי שגרתית או שיש סימן כאב חדש כלשהו בכל אזור בגוף ,האדם מתחיל להיות עסוק בכך באופן כפייתי ללא הרף. הוא יידחף לקרא בקדחתנות ולמצוא מידע על הנושא באינטרנט , הוא יחפש תשובות אצל רופאים שונים , ייבדק עוד ועוד ויזדקק להרגעה מכל סוג שהוא כדי לצאת מהמצב הפסבדו – מאיים.
ישנם מקרים קיצוניים עוד יותר ,שבהם החרדה כל כך מציפה עד כי האדם נכנס לדלוזיות (מחשבות שווא) גופניות או תחושות שווא שהוא בטוח כי חש אותן. במצבים ההזייתיים הללו האדם מאבד את חוש המציאות ,את יכולת השיפוט ויכול להיות משותק מחרדת מוות ולפתח סממנים פסיכוטיים של אובדן ביקורת המציאות.
אותו אדם ,שעסוק בגופו מעבר למקובל ,שמגיב בחרדה לכל פגיעה ,בדרך כלל ״סוחב״ בעיה בסיסית יותר ביחס לגופו . לעיתים מדובר באנשים רגישים שעסוקים מאד בבריאות גופם ,או באנשים שעוסקים לעיתים בכפייתיות באוכל בריא .
מבין החרדים לגופם נראה גם לעיתים קרובות בקליניקה אנשים שהיו מנותקים תקופות בחייהם מגופם או שלא היו מחוברים חיבור טוב לגופם . ייתכן כי היו אלו אנשים שניצלו את גופם בעיסוק בספורט יתר על המידה ,חלקם חיבלו בגופם בבעיות אכילה שונות או סבלו מטראומות שונות הקשורות בגופם .
לעיתים נראה בקבוצת החרדים לגופם אנשים שקשורים קשר יתר ולא מאוזן לרוח ומנותקים מן ה ״אדמה ״ ומגופם עד הרגע שמופיעה אותה חרדה שמכריחה אותם לעסוק בגופם ולהתחבר אליו ולו דרך החרדה . ובכלל משהו מכריח אותם להתחבר מחדש ליסוד האדמה .
על האדם העוסק עיסוק יתר בפגיעות בגופו ,בבריאותו, בהתמכרות לספורט וכל פגיעה בגוף מעסיקה אותו מעל ומעבר, להבין שאצלו חרדה הקשורה בגוף יכולה להוות מלכודת נפשית .
על האדם החרד לדעת כי הנושא הרגיש הזה יכול לתפס את נפשו יתר על המידה והמעגל ילך ויתרחב, המצב יבלע מנפשו אנרגיה רבה על חשבון דברים אחרים שבהם עליו להשקיע .
כאשר המלכודת פועלת ,האדם פחות מרוכז ,הוא יותר פגיע לכל דבר ועניין , הוא כועס יותר על הסביבה ולעיתים מסתובב מדוכדך או רגזני. החרדה הגופנית קוטעת את הרצף ומשבשת לאדם את הדרך שבה הולך ובה מוביל את עצמו.
על האדם הנלכד במלכודת החרדה הגופנית לדעת כי למרות הכאב הפיזי המורגש לעיתים ,יש פה השלכה רבה מדי על הגוף ,שיש לו רגישות גבוהה מדי, עליו ולמצוא דרך להקדים תרופה למכה כך שלא יפתח מעגל מתרחב של החרדה.
לצד זה על האדם לשנות את היחס לגופו, עליו ליצור חוויות גופניות נעימות ומחברות, ללמוד לסמוך על הגוף ,לחוש אותו ולראות בו חלק טוב ומתגמל של עצמו ושל מגע עם תחושת חיים .
אם הבעיה היא ניתוק מהגוף עליו ליצור חוויות מחברות את הגוף ; ריקוד, תנועה יוגה ועוד .
בעבודה הנפשית סביב נושא זה על האדם להבין ולהיות מודע למה הוא משליך הכל על גופו ! מדוע הגוף הפך לאובייקט כה מרכזי עבורו. עליו לשחזר את המצבים השונים בחייו ומה הייתה מערכת היחסים שלו עם גופו . לעיתים לחזור גם למצבי ילדות וליחס של האחרים אם אב וכו לגופו . בעבודה הרגשית עליו ללמוד לקבל את גופו ולתת לו את מה שבאמת זקוק לו.
בעבודה נפשית מעמיקה יותר על האדם גם לבדוק קונפליקטים ביחס לגוף כמקור מיני , כמקור הנאה לעומת הגוף כמקום של ניצול והשחתה . עליו לקבל את עצמו באופן שלם יותר כאשר הגוף הנפש והרוח שלושתם הם כחלק אחד אינטגרלי עם תלות והשפעה הדדית אחד על השני .
בגיל המבוגר ולקראת הזקנה כאשר הגוף מתחיל בקמילה שלו, בכאבים חדשים ובחוליים לא מוכרים ,הבעיה הנוצרת סביב הגוף נעשית גדולה יותר .
האדם מפסיק לסמוך על גופו, לעיתים קרובות דוחה אותו או עסוק עיסוק יתר בתפקודו של הגוף. בתקופת החיים המבוגרת על האדם לעבור שינוי ביחס לגופו ללמוד לקבל את הקמילה, את השליטה היורדת ,את האובדנים הקשים ,את הבריאות המדלדלת ואת הצעירות הנעלמת . בכל התהליך הזה על האדם להשתדל להמשיך לשמור על יחס מקבל כלפי הגוף ! לקבל את הקמילה כחלק מהחיים להיות ער לפגיעות שהדבר יוצר בעצמו.
ובמצבים שבהם האדם חולה במחלה כלשהי נוצרת לעיתים חרדה המתבטאת בדחייה החלקים החולים בגוף .
האדם לא יכול לשאת את הגוף החולה להביט בו לתת לאחרים להביט ולטפל . נוצרת סלידה עצמית או הכחשה שהגוף חולה ,הימנעות מבדיקות ,מטיפול ואין יכולת לקבל את המחלה . דחיית החלקים החולים יכולה להביא אם כן לרתיעה , להזנחה ולחוסר טיפול בבעיות שנוצרו. במקרים אילו החרדה יכולה להשפיע באופן ישיר על מהלך המחלה ועל היכולת להירפא.
יחס נכון לגוף הכולל חיבור נכון, דאגה וקבלה גם את הפגיעה גם את הקמילה וגם את המחלה חשובים גם לבריאותו של הגוף וגם להימנעות של נפילה למלכודות הנפשיות הקשורות לגוף.