אדם המביט על המנהיגים השונים השולטים כיום בעולם הכביכול נאור ,הדמוקרטי המתקדם ,לא יכול שלא להבחין שחלקם של המנהיגים העכשוויים הבולטים מאופיינים מצד אחד במנהיגות מיוחדת ושונה, בהבטחה להבאת שינוי ,בכריזמה ובכישרון להצלחה ברמה אישית ובעסקיהם הפרטיים, ומן הצד האחר הם בולטים בנרקיסיזם, , שולטנות ,רודנות, מוזרות , אקסצנטריות חוסר קשר אמתי לעם ואגו מנופח הגובל בהיבריס ובהפרעות אישיות קשות כולל מוסר לקוי וחסר יושרה .
כולנו יודעים שאין סתירה בין תכונות מוצלחות כמו יכולת למנהיגות ,כוח השפעה , כריזמה ,כוח לשלוט ויכולות ניהול למיניהן ובין בריאות נפשית לקויה . אין קשר בין יכולת האדם לסחוף אחריו אנשים ובין מידת ההפרעה ממנה סובל ובעיקר אין סתירה בין כשרונו של אדם ויכולותיו ובין מידת הסבל ממנה סובלים האנשים סביבו .ואין גם קשר בין ההבטחה, הצפייה וההיקסמות מן המנהיג ובין בריאותו הנפשית .
אנשים המגיעים לעמדות ניהול, עמדות כוח והשפעה ,עמדות מפתח בכל תחום שהוא, פוליטי, אדיאולוגי, דתי, יכולים להיות בעלי כישרונות מיוחדים ובעלי השכלה ואינטליגנציה גבוהה לצד בעיות אישיות קשות ומקשות על האחרים .
אבל עלינו גם לזכור ואל לנו לשכוח שאנשים בעלי הפרעות נפשיות ובעיקר בעלי הפרעות האישיות , אישיותם ,שהתעצבה תוך מצוקות ,פגיעות או חסכים שונים, מאורגנת באופן שונה מאדם שאינו מופרע ; ראשית, היציבות והארגון של אישיות מופרעת הינם רעועים גם אם אין זה ניכר ואפילו מוסתר תחת פסאדה בטוחה מאיימת והחלטית . היציבות רעועה בראש ובראשונה כי אינה נסמכת ונשענת על תכונות נפשיות אנושיות בסיסיות וחשובות כמו אמון באחר, כמו קוד מוסר ויושרה וכמו קשר אמתי והדדי לאחרים וכמו הכרה בגבולות . המבנה של אישיות כזו גם מאופיין לעיתים בארגון שיפעל פעמים רבות ומהר מאד כהתארגנות נפשית בדפוסים של חירום והישרדות .
את עמוד השידרה הישר, העמיד ,היציב והמוסרי, יחליפו אצל הפרעת האישיות לעיתים קרובות דפוסיו של הנחש המתפתל.
אלו דפוסים שיש בהם הרבה תמרון , מניפולציות ,תפיסה של שחור ולבן ,דרישה לנאמנות טוטאלית וצורך רב בביטול העצמיות של האחר וכניעה של האחרים לידם ,גם אם זה מוסווה לעיתים באדיאולוגיה שמייצגים.
אחד המאפיינים המעניינים באותם דפוסי הישרדות מתבטא בדרך שבה אישיויות אלו משתמשים בסביבה האנושית ובדרך שבה הם רואים את האחרים או ינצלו את האחרים וישתמשו בחולשותיהם ובנקודות העיוורות שלהם ובאופן שבו ירכשו שליטה טוטאלית בסביבה .
מה שמעניין באישיות המופרעת שהיא יכולה להיראות ולתת רושם של חזקה ,מתפקדת ,מתקתקת משפיעה ושולטת והיא למעשה אישיות שמסתירה עם כך חולשה ותלות גדולה מאד באחרים .
אנשים בעלי אישיות מופרעת מסתירים אפילו מעצמם גם חשדנות וחוסר אימון בסיסי וגם צורך נרקיסיסטי עצום, אני ואפסי עוד .
כדי להשיג תחושת שליטה המפצה על בעיית הביטחון של אישיות אלו , הם גם מאופיינים בצורך כפייתי לקבוע את הדרך המאוד מסוימת שבה דברים אמורים ללכת , צורך עצום בשליטה ופעמים רבות צורך אובססיבי בוודאות של מי בעדם ומי נגדם .
הצרכים הבסיסיים והגנות המפצים על החולשה; הנרקיסיזם ,הכפייתיות והחשדנות, עושים אותם אם כך לאנשים המתפקדים עם אגו שהוא במצב חירום תמידי ולא כזה מבוסס ומחובר לעצמם .
המגבלות הללו והמוסר הרופף ,שהוא יתרון לעיתים, כי אין מתעוררים בהם אשמה וקונפליקטים מוסריים ״מעכבים״ לצד הכישרון ,עושים את בעלי אישיויות אלו לעיתים קרובות לכאלה שהפקחות והיכולת לתמרון ומניפולטיביות, מוציאים אותם מכל צרה ובנוסף לכל העולם עוסק בהם ללא הרף .
עיסוק ללא הרף של האחרים באדם הממלא תפקיד,יהיה מנהיג פוליטי,גורו, או סתם מנהל, גם הם מסממניה של הפרעת האישיות.
אפיונים אלו ודפוסי המשמשים אישיויות אלו חזקים במיוחד ברגעי מצוקה לחץ איום וחרדה .
יוצא מכך שלצד הכישרון והיכולות, כל האינטואיציות החזקות הקיימות במנהיגים אלו יכוונו ברגעי לחץ וחרום לשרת את הדרך האופטימאלית כדי לשלוט בסביבה המאיימת.
האינטואיציות ברגעי הלחץ והסכנה יכוונו אצל אותם מנהיגים בעיקר כדי לתמרן את הסביבה ולדעת בכל רגע ורגע מי בעדך ומי נגדך וכיצד אפשר להחזיק כל אחד מאנשיהם בחולשתו .
הצורך לשלוט ולתמרן ,מביאים את הפרעות האישיות להיות ערניים במיוחד לנקודות החלשות של אחרים ולמקומות ולמצבים בהן ניתן לתפוס את האחרים בקלקלתם , כיצד להורידם, או איך להקים את האחרים נגדם ולהפילם.
מבין החולשות הבולטות אצל האחרים שיכולות לתת למנהיג נקודת שליטה ואחיזה, אלו הפחדים של האחרים ,רגשות האשם של האחרים, הסודות שלהם, הנטיות המוסתרות והאפלות שלהם , אפשרויות הפיתויים של האחרים , הצורך בכבוד שלהם הפחד בהשפלה ובבושה ועוד .
יש לציין שהיכולת של הפרעת האישיות לתמרן את הסביבה, לנצל ,לפצל ,להקסים לפתות להפחיד או לאיים הם בנפשם ובדרך ההתנהלות שלהם מאז ומתמיד גם אם הם אינם מנהיגים בעלי תפקיד כוח או שררה אלא סתם בני אדם מופרעים.
הפרעות אישיות המגיעים להיות מנהיגים ובעיקר פוליטיקאים המקבלים עמדות כוח ושררה, נעשים גם מומחים גדולים כיצד לתמרן חברה ובמיוחד המון גדול שניתן להיסחפות .ולעיתים קרובות אותה חברה במצוקה המחפשת מנהיג שכזה מקסים ומבטיח תיפול ברישתו של אותו מנהיג
ושוב כדאי לזכור שהתהליכים החברתיים הפועלים בעם במצבי מצוקה ,חרדה פיצול וסכסוכים פנימיים , נותנים לאנשים אלו יתרונות שליטה והתארגנות . ועל כן כדאי להם מאד לשמר את אותם תהליכים ואפילו לקטב אותם יותר , לפצל, לסכסך, לגרום לשנאות בין סקטורים , לעורר תחרות , ליצור ריבים. אפשר להשיג זאת כל מנהיג יודע דרך סכסוך , בעזרת העדפות , הסתרות ,קליקות וטקטיקות של הפרד ומשול ואפילו חוקים חדשים, גזרות מפצלות ושמועות .
כל התלות הזאת של אותו מנהיג באחרים והתנאים המיוחדים בהם מנהיג מוכשר אך חסר אמון בסיסי וחסר יכולת התייחסות לאחרים עולה גבוה, יכול להוביל לכך שהמנהיג העסוק מלכתחילה בעצמו ויוקרתו יהיה עם הזמן עסוק יותר ויותר אך ורק בעצמו, והיכולת הנמוכה להתייחס ולחשוב על טובתם של אחרים תלך ותיעשה קטנה .
המנהיג המאוים יעסוק יותר ויותר בדברים המשרתים את האני שלו בלבד. טובת הכלל וטובת התפקיד יורדים לשפל גדול במיוחד.
הנושאים המעניינים את אותו מנהיג הנמצא במצוקה הם רק מה שמשרת טובתו האישית, כסאו ומקומו גם אם הדבר סמוי מן העין.
יוצא מכל התמונה העגומה הזו שאם הפרעת אישיות מגיעה למנהיגות כלשהיא, יש סיכוי רב שתגיע עם הזמן להיות עסוקה רק באני שלה ולכך שכולם יעסקו בה ובגרורותיה .
כל האנרגיה עלולה מהר מאד להיות תפוסה בעיסוק הנרקיסיסטי של האדם לשלמותו ומקומו, הוא יפסיק לשרת את תפקידו המקורי ובשל המוסר החלש מול הצורך הנרקיסיסטי, האדם יתחיל לספר לעצמו סיפורים ושקרים פנימיים על מעשיו המוצדקים ועל טובת האחרים ואפילו ייצור מצבים המשרתים את ההצדקה הזו.
כמו כן יחדל המנהיג מלהפריד בין התפקיד הציבורי ,המשרה שממלא ובין האני האישי, הפרטי וצרכי האגו שלו עצמו. –המדינה זה אני, העם זה אני או האידיאולוגיה זה אני. ובמיוחד רק אני….
אפשר לקבוע מראש כי מנהיג בעל הפרעת אישיות יגיע תמיד למצבי החרום והמצוקה הללו ודפוסי ההישרדות שתיארנו יגיעו תמיד להרס ציבורי ועצמי . כל ההישגים למיניהם שהשיג המנהיג עם ההפרעה המתגברת , ירדו לטמיון, יהפכו להרס לכאוס ולמצב של ״ תמות נפשי עם פלישתים ״
תקופת המנהיגות של מנהיג עם הפרעה תיגמר תמיד בהרס ובהיסטוריה כאשר תסוכם התקופה יהיה זה סיכום אמביוולנטי ובעל מחלוקת גדולה !
מצבו של העם בסוף תקופת השליטה של מנהיג כזה יוותר גרוע ,מסוכסך ,מפוצל מוחלש ומרוקן ממשאבים.
כך אפשר לסכם ולהבחין בין מנהיג אמתי בעל יושרה שרצון העם וצרכיו מובילו ובין מנהיג בעל הפרעה ,אגו חרום ונרקיסיזם חולני : כיצד נגמרה התקופה וכיצד ניתן , לסכמה….
