בושה היא אחת מן הרגשות הראשוניים ביותר שנפשנו מייצרת והיא תולדה של מפגש בינינו, עצמינו הפנימיות הפרטית שלנו שהיא מאד מוקדמת ובין העולם החיצון שמולו אנחנו נחשפים ,לא בטוחים שמתקבלים ומרגישים נשפטים, נבחנים או מוערכים . היא נוצרת גם כאשר אנו עצמינו נפגשים עם חלקים שאנו איננו מקבלים או אוהבים או אפילו מרגישים נלעגים בתוך ובעיני עצמינו.
זהו רגש שיש לו גם פונקציונאליות והוא חשוב במידה רבה להתפתחות ;הוא נותן לנו קנה מידה עצמית , שומר על גבולות בין החוץ והפנים ,בינינו לבין העולם, הוא חלק מהתבוננות עצמית והוא משאיר אותנו צנועים במידה מסוימת . זהו גם רגש המונע תחושת היבריס וכל יכולות מול העולם וכך גם שומר על אנושיותו של האדם .
עם זאת , הבושה יכולה להפוך להיות רגש מאד בעייתי ולא נעים וליצור תחושת מבוכה ומצוקה. מעצם התעוררות הבושה האדם יכול לפתח כאב נפשי והתכווצות מצמיתה.
המבויש יכול למצוא עצמו מוצף ברצון להסתתר, לברוח ,להתכסות מחדש ולהימנע בכל דרך מהמצב שנוצר לעיתים עד כדי להתחבא לגמרי מן העולם .
הבושה הטבעית מתחילה כאשר הילד מתחיל לפתח תחושה עצמית מודעות לפנים וחוץ ,לטוב ורע ,יפה ולא יפה , שונה ומקובל מוזר ורגיל והוא נחשף בדבר מה שלא היה רוצה . הוא חש שמשהו מתוכו התגלה, נחשף, בצבץ וגרם לו מבוכה מציקה שהפנים שלו יצא החוצה. במקום שבו נחשפנו והתביישנו במקום להיות מקובלים ,בטוחים או גאים בעצמינו התחילה הבושה המציקה .
אפילו אם רגש זה היה פונקציונאלי בתחילה ועזר לנו לשמר על משהו התחילה הבושה המציקה שהפכה לחלק מאיתנו..
הבושה מתגברת ומופיעה במשך החיים כאשר אנו משתנים ,מתבגרים, כאשר אנו גמלוניים ולא יושבים טוב בתוך עצמינו. היא גם מתגברת כל עת שגופנו או דבר מה בנו מקבל צורה חדשה ומוזרה בתחילה ,בהתבגרות בזקנה ובמצבי השתנות הנראים כעוות.
בושה כמו גם חרדה יכולה בקלות להתנפח ,יכולה לעיתים לקבל ממדים גדולים ועצומים ולהוות גורם להימנעות, להסתתרות ,להתכנסות יתר ולחוסר יכולת של האדם לצאת לעולם עם מה שיש לו להביא ,עם חלקים נכבדים מתוך עצמיותו הגופני והיצרי,עם יכולותיו, כישרונותיו יופיו או היצירתיות שלו.
"הפנים יוצא ממני אל החוץ ואני מסמיק, אני נבוך ,אני רועד אני מגמגם אני מרגיש חשוף ,ערום ואפילו מועד להשפלה " אומר המתבייש. ואני מתבייש שאני ביישן, הוא מוסיף
תכונת הבושה אופיינית יותר לאנשים בעלי מידה גבוהה של מופנמות(נטייה פנימה) מטבעם וגם לאנשים מצפוניים מדי ובעלי ביקורת עצמית ושיפוטיות עצמית גבוהה. אך היא יכולה להיווצר ולהתגבר גם מתוך מצבים בהם אנו כילדים לא היינו מווסתים נכון לעצמינו בין החוץ והפנים והתביישנו . זה יכול היה גם להתחיל בדבר מה שהיה מבייש סביבנו, או עצמינו כבר בילדות, או במצבים מהם נמנענו ולא התמודדנו ובכך קיבענו את תחושת הבושה דרך אותה הימנעות.
בושה בילדות יכולה הייתה לצמוח כתוצאה מהתביישות במצב מסוים במשפחה, בהורים באחים מביישים בצדק או לא עמם אתה מזדהה. זה יכול להיות אם בגלל נכות שלהם, מגבלה ,למשל עולים שלא יודעים שפה , הורים זקנים או בעלי תכונה או נתון שנחשב בעננינו לפגם מסוים.
המקור לבושה יכול היה להיות פגם אמתי או דמיוני שיש לנו או למישהו מקרובינו ויכול לגרום או לעורר בושה .
קיימת גם בושה הנובעת מיחס שקיבלנו מאחרים , מתוך כך שהעבירו לנו ועוררו בנו בושה מסוימת . יתכן שאנו בצדק או שלא בצדק עוררנו בושה באחרים שהיינו שייכים להם; בנים ,אחים, חברים והם נתנו לנו מאד להרגיש זאת .
״התביישתי בך מאד אתמול״ אמרה האם , ״התנהגת בצורה מביישת, תתבייש לך״ אמר האב .
"אני לא מסוגל שיזהו אותך כחבר שלי ..אתה מוזר מדי…"
בגלל שהבושה קשורה מאד לתפר שבין הפנים והחוץ ,אפשרות אחרת יכולה להיות בושה שצמחה מתוך פלישת ההורה מעבר לגבולות של הילד לתוך פרטיותו או פנימיותו . זה קורה כאשר אם או אב חודרניים שאינם מכבדים את גבולותיו של הילד ומציצים לעולמו הפרטי באופן פולשני ומשפיל ואפילו לועגים ומעירים הערות.
הם ״רואים לו״ את אשר אינם אמורים לראות והוא נבוך ומושפל ובושה ממלאה את נפשו והופכת לחלק ממנו. הם אינם רואים ומבחינים במה שמביך אותו ולמעשה יוצרים בו תחושת שקיפות ובושה .
גם תכונות מביישות ואפילו כאלה שפקדו את האדם באופן זמני יכולות ליצור ולקבע בושה מוכללת. למשל אנשים שהיו שמנים מדי בילדותם או רזים מדי או בעלי פגם ,נכות ,גמגום שונות חברתית שיצרה פחד להיראות להיחשף או להיות מרכז בדרך כלשהי. לאחר מכן הפחד מהבושה והימנעויות חוזרות ממנה הפכו את הבושה לחרדה מוכללת , מעצימת בושה ויוצרת בדידות.
באדם יכול להיווצר משהו שהוא מעין חרדת בושה!
המלכודת הנפשית שבבושה הינה ההימנעות, ההתגוננות או הפחד מן ההופעה של הבושה והתלות באחרים כמייצגים אותי . המלכודת הינה גם באי יכולת לייצג את עצמך, להופיע לפני אנשים ולהיות גאה בעצמך דבר שיכול היה לפתוח דלתות ולקדם.
הופעתה של הבושה או ההימנעות בגללה יוצרת מעגל מתרחב של הימנעויות מעשייה , המנעויות מקשרים חברתיים ,קשרים עם המין השני או המין אליו אתה נמשך עד כדי חרדה חברתית.
ובמשך הזמן יכול להיגרם חוסר פיתוח של כלים אישיים ליצירת קשרים חברתיות ולהופעה בטוחה בציבור .
הבושה מונעת גם מפיתוח של כלים אחרים חברתיים או מקצועיים ויוצרת באדם תסכול מתמשך ולעיתים גם פגיעה בדימוי העצמי .
הדרך להתגבר ולעצור את המלכודת הקשה הזו קשורה ראשית במודעות שיש כאן מרכיב לא מציאותי אלא רגשי בלבד . המודעות לכך שיש חלקים שאתה עצמך לא מקבל בעצמך וזה מקרין את החוץ .
חשוב התרגול לחוסר היכנעות לבושה ולהתמודדות תוך חשיפה איטית שלא תעורר חרדה .
חשוב זיהוי מקורות הבושה ועד כמה אנו נושאים בושה במקום אנשים אחרים, ההורים או המחנכים שלנו שהיו אמורים להתבייש .
לעיתים קרובות מישהו אחר שהיינו מחוברים אליו צריך להתבייש ואנו לקחנו עלינו את הבושה במקומו .
כל האבחנות היעילות הללו יכולות לעזור כמובן וניתן לעשות זאת בסיטואציה של טיפול וחשיפה בפני אדם אחר בתנאים מוגנים.
פיתוח ביקורת מציאות גם חשובה ,זאת כדי לקבל ממדים לגבי מה שאנו מייחסים לפנים שלנו ולדברים שאנו רגילים להסתיר.
דבר מרכזי בהתמודדות עם מלכודת זו הוא חוסר הימנעות בגלל הבושה ,לא לתת לבושה להשתלט ,חשוב להשתחרר מן ההרגשה שהפנים האחרות השונות שלנו הינן מקור לבושה ולראות בה במקום את האחרות ,המיוחדות והייחודיות שלנו. כדאי להתפתח ולנסות לקבל את מה שאיננו אוהבים או מקבלים כי במצבים הללו אנחנו השופטים החמורים ביותר . אנחנו למעשה המצליפים ,הבזים והלועגים לעצמינו יותר מכל אחד אחר.