המספק והלא מסופק ,המחכה לאישור וזה הנותן אותו, הופכים לתפקידים מרכזיים ולמניעים דומיננטים ברגשותיהם של בני זוג ולעיתים נעשים למשחק תפקיד קריטי בתקשורת הזוגית ובתלות הרגשית של זוגות ואפילו יכולים להפוך לסימביוזה שלילית ול"דבק" בין השניים .. הצורך לספק את האחר ולקבל על כך את האישור על היותנו טובים, ראויים ושווים הינו צרך בסיסי המתפתח
כללי
גילויים מסודותיו של עוף החול-עקרונות חיים העוזרים לאדם עצמו לעבור שינוי ולהירפא
לשם ריפוי עצמי של טראומה האדם חייב למלא כמה תנאים: ראשית, שתהיה לו הכרה עצמית בפצע הנפשי שנושא, נחוץ לו מאד שיהיה החיבור הריגשי לחיים עצמם. חשוב שתהיה לו ידיעה וערנות לסכנה שעל אישיותו עלולה להשתלט דמות הקורבן או השורד התמידי, התוקפן, הלוחמן התמידי, או האדם המחפש פיצוי בכל במקום ,אלא שיזדהה עם האדם החי
הכלה פגומה כמלכודת נפשית
להכיל משמעותו להיות מסוגל לשהות עם מה שקורה לך ולתת לדברים מכל ,גם עבור עצמך וגם או בעיקר עבור או כלפי האחר המחפש הכלה על ידי מישהו אחר.להוות מכל עבור האחר הינה קריטית להתנהלות ריגשית נכונה בעולם. מידת ההכלה עומדת למבחן כאשר קורה משהו מציף, מלחיץ מרגש בעולמך או בעולמו של האחר המתנהג על ידך
יעוץ יתר וביקורת כמלכודת נפשית
כאשר אדם מספר ומשתף את האחר/ אחרת על דבר מה שקרה לו ,הוא לעיתים קרובות מחכה להקשבה ,הבנה והשתתפות. אך פעמים רבות התגובות שמקבל המספר מן המקשיב הינה עצה: מה עליו לעשות ,או ביקורת ,הערות או לחילופין אותו אדם שלכאורה מקשיב מיד עובר לעיסוק בעצמו ומוסיף : אצלי זה כך או אצלי אין זה כך
מרדנות והתנגדות כפייתית כמלכודת נפשית
קיימים אנשים אשר נטייתם המרדנית מתבטאת בלא ללכת בתלם ,בלא להזדהות או להשתייך מידית ,בלא לקבל את הקונצנזוס, לא להתפשר, תמיד לנסות להראות את הצד האחר ,את האבסורד. אנשים שהמרדנות הינה נטייה שכמעט בלתי נשלטת אצלם . אלו אנשים המתקשים לקבל את הקונצנזוס להזדהות, להיות חלק ממשהו ,להתמסר להתמסד לקחת תפקידים ואילו התגובות האוטומטיות
האישיות הפרומה שאינה סגורה גמורה או מוגדרת
אחד מן האופנים השונים ,הלא נורמטיביים ,המיוחדים ,אך המהווים בעיה לאדם, מתוך סוגי אישיויות , הינה האישיות ״ הלא סגורה על עצמה ״, האישיות הפרומה . האישיות אשר קצוותיה לא גמורים ,לא סגורים ולא יוצרים קונטור ברור , היא חסרת קווי מתאר ברורים, לא לאדם עצמו ולא לסביבתו ועל כן היא בעלת מבנה לא גמור
מסע החורף :מסע בנבכי נפש האמן -מסע לעצמיותו לעצמיות האדם
אפשר לראות במחזור השירים מסע החורף שהוא מסעו של שוברט, מעין יציאה למסע אינדיבידואציה – מסע של "להיות עצמי" בכלל ומסע אל נבכי הנִיגְרֶדוֹ, החלקים השחורים שבתוכנו. דרך מסעו של מילר-שוברט נכיר דימויים הקשורים בנטישה, בדיכאון, באבדן, בייאוש ובתעתועי ההכרה. המחזור הוא כמסע לילי: אפלה, קרח וקור שוררים בו, ומצוקות של בדידות ופירוד. הצליל –
להיות הבן הדחוי של אימא כמלכודת נפשית
חוויה בסיסית של דחייה על ידי האם עלולה ליצור בילד חסר אימון בסיסי ,פגם בביטחון הרגשי וקשיים ביכולת לאהוב את עצמו ולהתייחס לאחר האהוב באופן מבוגר ומציאותי. אחד מן המרכיבים המייצבים את הנפש האנושית הינו חווית אהבת האם בתחילת החיים. זוהי אמורה להיות אהבה של הזנה וסיפוק נכון של הצרכים ,נתינה והתקשרות-bonding , בהמשך מתפתחת
אישיות גבולית כעוף מוזר
כולנו, גם אילו מביננו שאינם מטפלים ,מכירים אישיויות דרמטיות, דעתניות ,מתפוצצות בקלות שאוהבים לעבור גבולות ,לא לקבל את המקובל, לא לחשוב מקובל, תפיסתם שחור ולבן, ולא תעז לעשות כלפיהם טעות, חוסר אמפטיה או התעלמות כי מיד תחטוף התפוצצות זעם ,עלבון צורב או התנתקות רועמת. אלו אנשים שיש להם נטייה עצומה להשתמש באחרים לצרכיהם ולשיכוך
אפדימיית הקורונה תכלית ומשמעות ליחיד ולכלל
אחד מן האתגרים האנושיים שיכולים להביא לדרך הסתכלות מעניינת גם של תופעות נוראיות כמו אפידמיית הקורונה, הינה לוותר לרגע על ההסבר של הסיבות ,הגורמים –בגלל מה קרו הדברים ומה טבעם המדעי ולאמץ ראייה תכליתית המתעניינת ב-לאן מוליכים הדברים ,מה זה בא להראות, לאיזה שינוי יביא. להבין לגבי משמעות התופעה עבור העתיד גם ברמת הכלל וגם