אחת המתנות המיוחדות והמרתקות שקיבלה נפש האדם הינו היכולת לחלום את חלום הלילה , או כמו שאומרים בשפות אחרות לראות את חלום הלילה: היכולת לחוות ולזכור אותו והאפשרות להתייחס אליו ,לתוכן שלו ולמשמעות היותר מורכבת ועמוקה שלו .
בהמשך למד האדם גם להבין את התפקיד שלו בחיי הנפש ואת האפשרויות הגלומות בו למטרות הבנה ,ריפוי ,איזון ואפילו עזרה בפתרון בעיות. לעשות הבחנה בין החלום הגלוי לסמוי ולמצוא את הדרך והמנגנונים שבעזרתם הוא פועל :
האדם גם השכיל עם הזמן להבין את הפונקציה של החלום עבור הנפש והאישיות : פרויד ,כשמירה על השינה דרך פורקן הדחפים הקונפליקטים והמשאלות הכמוסות ויונג בנוסף לכך כמאזן, מפצה ומשלים וכאפשרות לדיאלוג פנימי של האדם בין מודע ולא מודע ובין חלקי אישיות פנימיים ומושלכים על הסביבה . ועל ידי כל אלה לשמור לפתח ולאזן את הנפש על חלקיה וניגודיה ולאפשר התפתחות של תודעה ובכלל הרחבת הנפש והדעת .ואחריהם הילמן הוסיף והדגיש את המפגש עם החלום והדימויים הארכיטיפיים שלו כמחברים ומרחיבים את הנפש והנשמה גם הפרטית וגם נשמת העולם.
אנחנו נביט על חלום הלילה שמטבעו מתרחש בשעת השינה ,הצלילה ,הירידה והעזיבה של עולם היום המואר הרציונאלי השפוי כמעין ביקור בממלכת השאול, מאגר הנשמות ,ההדס הנסתר
ביקור בעולם אחר ,עולם דו ממדי של תמונות-דימויים ,רוחות ,אירציונאליות המעוררות רגשות התרגשויות ,פחדים ,אפלה והיקסמות . החלום זוהה תמיד עם עולמות אחרים -עליונים אך בעיקר תחתונים ובמסורות השונות היה קשור בעולם המוות והשינה ובמסרים שונים בהם שותפים גם האלים או אלוהים . מסרים שונים ומשונים שהיו להם גם אספקטים חברתיים, מסר עבור חברה דרך המדיום שחולם ומוסר את המסר …
הדימויים של עולם השינה והמוות הופיעו אצל היוונים ומאוחר יותר הרומאים דרך הפרסונות המיתולוגיות של הלילה ניקס שילדה בין השאר את היפנוס ( somnos שינה) וטנאטוס (מוות) . מעניין אותנו במיוחד היפנוס שלו היו מספר בנים שמייצגים פנים שונים של עולם החלום בין השאר מורפיאוס פנטזיס ופוביאוס ( נותן צורה לדמיות ובעיקר לאנשים וגורם לחלום להיות טוב ואמין עם מטרה , השני מעלה חלומות פנטסטיים של מילוי משאלות ויצירת כאילו והשליש עולם של פחדים ,סיוטים, מפלצות כדי להפריע לאדם עד שיפתור איזו בעיה שיצר.)
ניתן להתייחס לחלום כאל מסר, כדוגמת העולם העתיק שהתייחס אליו כמסר מן האלים, יונגיאנית נתייחס אליו כתוצר הנטען ומגיע מן השלם ,משהשלימות הכוללת גם את הגבוה –הרוחני רגשי וגם מן הצד האחר, הנמוך יותר שבתוכנו הדחף והיצר .
החלום אם כן מגיע ונטען מתוך מכלול הנפש ובנוסף תפקידו בוויסות ובשחרור דחפים ומלוי משאלות ,הוא בעל פונקציות רבות של שמירה על האיזון הנפשי, של ריפוי, של מסרי הזהרה ,של עימות ושיקוף עצמי ומסרים פנימיים על ניתוק קיים. ולעניינינו בעיקר מסמן לנו על צורך השעה בחיבור מחודש .
עם ראייה נרחבת שכזו של החלום ,וכמו שג'ימס הילמן מכנה אותה דרמה של מפגש עם עולם הנשמות שמתחת , ועם ויתור על החלוקה המסורתית של המסר לחלום גלוי וחלום לסמוי ,נוכל לומר כי החלום כמעט באופן "מיסטי" מראה לנו את עצמנו מנקודת מבט הרבה יותר שלימה וגבוהה מאשר האני היומיומי ומסוגל כדי לחברינו לחלקים מפוצלים או מאולחשים כמו שקראה לכך מטפלת שאימא שלה הייתה רופאת שיניים היא עברה את שחרור האלחוש תוך כדי הטיפול..
והלמן כמו שכבר אמרתי, מוסיף כי החלום מחבר אותנו לחלקי הנשמה האבודים שלנו .
לצד כל זאת אם על הדס נדבר ועל ארץ המיתים ובעיקר נשמותיהם נזכיר :
עובדת המוות והסופיות הבלתי נמנעת של האדם עוררה בו תמיד אמביוולנטיות רבה .
מצד אחד כמובן פחדים ,אימה כאב של אובדן ודחף עצום להכחשה והימנעות ומן הצד האחר סקרנות ,משיכה ודמיון עצום על מה באמת קורה שם אחרי ,מה העולם האחר לאן הכול הולך? האם יש מקום כזה? ואם כן מה באמת קורה שם?
גם החלק הקונקרטי שנשאר לנו ומסמל את עובדת המוות ,בית הקברות ,הקטקומבות ,הפירמות והמצבות הגדולות מראים את היחס העצום שנתן האדם למוות ומה שאחריו .יש כוח לעליה לקברים יש יראת כבוד ויש אמונות של עליה לקברות צדיקים ואישים דגולים על מנת לקבל משהו רגשי חוכמה עצה ,קסם ואפילו ניסים .
היהדות עם הזהירות שלה מפולחן המוות שיעלה על החיים ,אמנם לא עודדה את פיתוח הדמיון ונתינת הדעת על עולם שאחרי.
נזכיר שהיוונים בעקבותיהם של המצרים נתנו גם הם לממלכת המתים שהיא המשכה של החיים, מקום מאד נכבד בתפיסת העולם שלהם . הדס, הממלכה הבלתי נראית, למרות שאינה כה אטרקטיבית קיבלה ייצוג נכבד במיתוסים באגדות ובפולחנים שלהם . יש לממלכה זו, אל בעל כובע בלתי נראה ,כאשר עולה לעולם אין אתה איפה והיכן נמצא ולצידו אלה שנחטפה מאימא שלה ,מהעולם של מעלה והיא זאת שתקשר בין העולמות , השניים הם מלך ומלכה בממלכה בלתי נראית . יש גבולות לממלכה ושערים יש כלב גדול בעל שלושה ראשים קרברוס ששומר לבל יכנס או יצא מי שאינו ראוי לכך! יש שופטים, דיינים. יש סבל ויש שמחה, רגשות פחד נקמה עצב רעב וגעגועים .
ישנם תיאורים מדויקים של האזורים השונים :הנשמות שחיות בעולם חד ממדי הן בעלות ישויות ,יש בהן את החוכמה והתבונה .הם אפילו צמאות ורעבות לדם אנוש- לחיוניות , ולתקשורת עם מה שקורה בעולם הממשי, כאילו, אופיין העולמי נשאר . יש אזורי שמחה ועצב ויש דרכים מאד ברורות היכן ומה נחוץ כדי להיכנס לארץ מוזרה שכזאת .
אם נשתמש במושג ההשלכה וננסה לראות את כל המיוחס לעולם הלא נודע הזה כהשלכה אינטרוברטית (נוימן) של בני האדם על הלא נודע נוכל להבין כיצד פעלה נפשם ,מה מילא את הלא מודע שלהם . אילו דמיונות התרוצצו בקרבם בתקופות קדומות על הסופיות ועל הנצחיות! כיצד חשבו ,ממה פחדו למה שאפו . מה היו המהווים שלהם גם סביב הסופיות . ובכלל כיצד תיארו את כל מה שהיה ניגוד לחיים מוארים וברורים .למשל ידוע שכאשר ראו אדם במשבר ,בדיכאון, מחלה או אובדן הבינו שנשמתו בפירוש ירדה להדס. משבר דיכאון שגעון ואובססיה מנתקת מהחיים והאדם שאיבד נשמתו נמצא לכן מה בהדס.
אנו רואים שארץ המתים קשורה עם המוות ,הסוף הבלתי נמנע ,עם כאב, עם סבל אך גם עם הנצחיות של דברים. עולם הנצח לעומת עולם הבר-חלוף. למרות המוות של הגוף, שום דבר לא הולך לאיבוד בעולם אלא הוא פשוט מוצא צורה אחרת של קיום .
והנה אומר לנו המשורר אהרון שבתאי: "המתים כולם ערים ומדברים מכוח ההווה המתמיד של הקיום בזיכרון" ואני אוסיף גם הזיכרון הקולקטיבי…
זהו עולם של רוח ,עולם של המשכיות ,עולם של עונשים ותגמולים .זהו עולם שיש בו עוצמה ,של תמצית החכמה האנושית וכל מה שבני האדם צברו מאז ומעולם. לכן עולם זה גם מושך ואפילו נאמר ששהייה בו יכולה לתת כוח ,תבונה, היזכרות והתבוננות ,חוויות שהאדם זקוק להם לעיתים גם בחייו.
במובנים הללו עולם זה יכול להוות את אחד הייצוגים של הלא מודע, את הלא מודע הקולקטיבי, העולם הארכיטיפי הנשמתי, עולם שקיים מאז ומעולם והוא התשתית האנושית של האנושי על כל רבדיו. כלומר ,אותו עולם שמיצג את הסוף, את העולם אליו מגיעים אחרי המוות ,המקום שממנו אנו מביטים בחיינו מהיכן שנמצאים אלה שכבר אינם הוא למעשה הלא מודע הגדול. הוא ההתחלה והוא הסוף והוא הבסיס אליו נופלים ,נכנסים יורדים נזרקים ,נתפסים כאשר חיינו המוארים המציאותיים הרציונליים השפויים נסדקים .המפגש עם משהו שמרגיש כמו מוות הוא הטריגר למפגש הזה ולאפשרות של התחברות אליו.
גם המפגש עם אובדניים ,מוות של אהוב ,מחלה שיש בה מן המוות ועוד ועוד יחברו את האדם להדס. השבר ,ההתמוטטות הנפילה מביאים את האדם להדס לעולם הנשמות למקום ההתחלה והסוף .למקום שבו ניתן לעבור חיבור מחודש או טרנספורמציה כלשהי ,כי שם פוגשים, חווים חוויות רגשיות חזקות ,מתחברים למשהו שהוא מעבר לאישי מעבר לעולם הרגיל ,
כל מי שנכנס בסודו של הדס ומצליח לצאת משם עובר טרנספורמציה, טלטול אדיר אך גם שינוי חשוב ביותר . וזהו נושאינו : חווית המוות של האדם בחייו ,בחייו הנפשיים וביצירתו כאשר חווה טראומה ויכול להתחבר ולשקם ובעיקר דרך חלומותיו . כי זו הדרך הכי נגישה!
ומה היא משמעותה של הכניסה להדס בעודך בחיים ובכך עניינינו ! אם נביט על החיים כרצף של מעבר בצמתים פרידות אבדות ומעברים עד העמידה מול המוות עצמו ,נראה שהאדס (העולם הבלתי נראה) מעבר לחלומות, מופיע אצל כל אדם מספר פעמים בחייו ולאו דווקא ישירות העמידה מול המוות עצמו. .
אין ספק שעבור אדם המאבד את היקרים לו כבר בילדותו וראינו זאת הרבה לאחרונה לצערנו נוצר משבר ,חלל והקשר להדס נעשה הדוק יותר מאשר עבור אדם אחר שילדותו אינה מאופיינת בקשר שכזה ולמעשה אין זה בטבעו של ילד להיות קשור לעולם המתים! הילד מוגן על ידי הוריו וביתו וגם אם נוגע בו בד"כ יש לו הגנות הכחשות וכו. לעולם עם ההתבגרות המשבר הירידה ועזיבת הבית הנפילה להדס עלולה להתרחש .
לרדת בתוך משבר ואחרי משבר על מנת לקבל כלים נוספים לניהול המשך החיים. לפגוש את ארכיטיפ הזקן החכם בדמות הנביא .לפגוש דמויות אחרות מתוך חיינו בכדי לדעת את האחר ולקחת אחריות גדולה יותר על התנהגותנו בעבר ובעתיד. להכיר גם את עולם הרוח והרגש . לדעת ששם החוקים הם אחרים. Odysseus הפוסט טראומטי אחרי טרויה יוצא נישכר אחרי שפוגש בהדס את אימו המתה אותה לא ראה 20 שנה את הנביא ועוד פרסונות עימן לא סיים את החשבון במפגשים המציאותיים בחיים. בסיכום נאמר עליו שהצליח לחיות את שני העולמות. ומצויד לחזור הביתה במובן השלם של המילה.
כמובן יש גם משברים רבים בלתי צפויים של אובדן ומחלות, משברים המאלצים את האדם לעמוד מול המוות שבא מתוך ירידת חוזק הגוף או כלייתו של הגוף . גם עימות שכזה עם מחלה קשה יכול להביא את האדם למשבר מצד אחד אך גם להתפתחות נפשו, לפיתוח משמעות והתקרבות את העצמי. כמו שאומר יונג בחצי השני ככל שעובר הזמן המצב מתהפך והנפש הופכת לבית עבור הגוף . עולם החלום יכול במקרה זה להיות לתועלת להרחבה ולעבודה עם תכונותיו המרפאות של הלא מודע.
מפגש נוסף שקשור עם עולם הרוחות עולם המוות הוא המפגש עם עולם המתים בתהליכי יצירה ,בעקבות משברים ,אובדניים או השארות הקשר Hades דרך הפצע של האמן -ירידת Orpheus אחרי אובדן אהובתו Euridice . אובדן היצירה והחיפוש את הרובד הארכיטיפי עמוק בעולם המוות. לראות את העולם דרך אילו שכבר אינם יוסיף תמיד לאדם היוצר.
למשל פליני בשמונה וחצי מביא חלום ירידה למרחצאות בבטן האדמה שם רוצה להשתחרר מדמות דתית רודפנית לאורך כל חייו הוא מחכה לפגוש את האפיפיור שייתן לו תשובה
. הוא ישתחרר מדמותו רק בעת המסע המדהים אל בטן המרחצאות ,מסע המזכיר את הירידה אל השאול של דנטה או של אודיסיאוס הפוגש את נשמותיהם של טרזיאס ושל אימו. .
מסע זה הוא דוגמא לחלום אישי וקולקטיבי בו הוא יורד על מנת להשתחרר מדמות רודפנית ומאיימת זו לה נתן עד כה כוח על אנושי, בעוד הייתה מחוברת יתר על המידה לדמויות הדת אשר בילדותו.
אם לחלום יש גם ממד ארכיטיפי כלל אנושי אזי הוא יכול גם להדהד ולעורר תגובות גם באחרים :
חלום יעקב וחלומות גדולים. ההכרה בשכבה משותפת ולא מודע כללי קבוצתי נותן לנו אפשרות לחלוק ולהבין ביחד!
ומלה על החלק החברתי של החלום
"כעת אני יודע כי לא מתוך נשמותינו היחידות הננו חולמים. אנו חולמים בעילום שם, במשותף, ולו גם כל אחד על פי דרכו. הנשמה הגדולה, שכולנו חלק ממנה, עשויה לחלום באמצאותינו, באורח החלימה שלנו, בחלומותינו הכמוסים"
תומס מן :"הר הקסמים"
טיפול בטראומה- טראומה יכולה להיות הרבה מצבים:
כאשר נוצרת טראומה, נפש האדם עוברת פגיעה ויוצרת חוויה של ירידה לסוג של תת-אנושיות. אם זה קשור באנשים שגורמים לטראומה אזי גם הגורם וגם הקורבן עוברים חוויה תת-אנושית וניתן לטעון שהנשמה עוברת זעזוע ואולי יורדת לזמן מסוים לשאול … ויהיה צריך אולי להתחבר אליה מחדש כעוף החול..
אם יש איזה פתרון וריפוי לטראומה הוא בוודאי לא רק בשינוי המציאות או הנסיבות, מציאת חיים אחרים או ניסיון תיקון חיצוני של הישרדות. כי טראומה יוצרת מצבי הישרדות שלעיתים עוזרים לאדם אך במחיר של אלחוש הדחקה מסיבית והורדת החוויות הכואבות לעולם המוות. לכן ללא חיבור למקורות הנפש הגבוהים ,למעיינות העמוקים מחדש, לנשמה. או חיבור ליסודותיה של רוח האדם, לא יתרחש השינוי. ניתן לקרוא לרוח זו גם חכמת הנצח אלוהית .ע"פ שפינוזה…
אבי גורש עם אימו מביתם בוינה למרכז כמו גטו יהודי שמשם בעזרת עליית הנוער ברח מאירופה בינואר 39 , מצאתי חלומות ביומנו אחרי מותו .ביומן רואים את המשך עיבוד הטראומה וגם טראומה שקרתה לו בארץ .רציתי להביא שניים מחלומותיו ואת ההדהוד של אלה בחלומותיי שלי :
שאול שבשנת 1941 (בן 18.5) כותב לאימו שכבר נלקחה, הפסקתי לקבל ממך מכתבים : ואספר לך חלום פרידה ממך אימא ומאבא :"בגשם, חלמתי שאת נפרדת ממני ואת בוכה ואני לא ידעתי את נפשי ,לבשת את כובע הקש השחור וכולך והרי זה חורף עכשיו והייתה לך מזוודה ישנה ביד ופאפא (שאגב היה פצוע כיהודי בווינה ממלחמת העולם הראשונה. )ניפטר כבר בהיות אבי בן 4 עמד מאחור ,הצילינדר בידו וגם הוא בכה.. מה קרה שאלתי ואת לא ענית רק הצבעת לכוון צפון מזרח (אולי מינסק לשם נלקחה.ב41..) ואז הצבעת לדרום שאני אוטו נסעתי לשם .כך ייפרדו הדרכים . ולפתע התחבקת עם פאפא כאילו את קרובה לו יותר…לא הייתה לך ארשת של זעם או כעס, רק צעק תהומי כאילו את חטאת לאחרים.. ואני רציתי לדעת לאן ולכמה זמן את נוסעת.. אך את רק נענעת, את כאילו רצית לאמור שאת עוזבת לזמן לא מוגדר ולמטרה לא ידועה והרוח נשבה בעזות וגשם ושלג החלו לרדת. קמתי בכאב גדול ידעתי שלא אראה אותה לעולם !
ועוד חלום ביומנו כמה חודשים אחרי מרץ 42 ,הוא כותב זה לאחר משבר גדול כחודש מיום התאונה שגרמתי למותו של אדם הייתי שבור ולא ידעתי אם אני ראוי לחיות : נרדמתי, פתאום תחת עץ תאנה. שחפרתי לו גומה .. חלמתי שוב עלייך, שהמעשה הנורא שקרה לי לפני חודש בפורים היה כעין זעקה רעידת אדמה שמימית וגורלך הוכרע כמעט יחד עם גורלי….ראיתי את דמותך עולה והנה רק את שזעקתי מוכנה היית להקשיב ,להיות קורבן שלם על מזבח הטוהר היהודי. כשפגשתיך בחלום, התחננת שאישאר בחיים ואמלא שליחות של מלחמה על בית לאומי יהודי והשם שמע לתחנונייך, כי בת ישראל טהורה היית .הבטחתי שאמלא שליחותי ובכיתי בחלומי חרש חרש ובבכיי אני רואה שטיפות החלו לרדת על הכרמל והגלבוע וכאילו השכינה בכתה איתי. ואז שמעתי קול : ״בוא לבית שלא תירטב״ זעקה לפתע בעלת הבית…
ואכן הוא כותב הפתרון שלי היה לראות חיי כשליחות, אידאליזם הירתמות לתפקידים –
ואני אוסיף ,שאין זה אומר שלא הייתה העברה בין-דורית… ולכן ניראה את ההמשך.
משהו שהגיע זמנו להיות מעובד
אבי:
בחלומי שנחלם בסוף שנות ה80 אני נמצא בביתי ומישהו אומר לי כי עלי לחזור לבית אבי כי הופיע שם צבי בעל קרניים וכי הוא שוכב כבר זמן רב מת על מפתן הבית. אני רץ לבית אבי שאול ומושך בכוח את גופת הצבי אותה עלי לקבור . אבי שואל אותי מה אני עושה .קובר את הצבי אני אומר . ואז אבא אומר לי דבר מוזר ,הכול התחיל מהיום שמרגולין מת .המשימה קשה ולא נעימה יש גרירה וחפירה אבל המשימה בוצעה.
החלום עובד ופורש עם כל האדיפאליות שלו כביכול אביו שמת והצבי כחלק מקינת שאול על דויד ועוד
לאחר בערך כשנתיים שלש אני חולם שנית על הצבי אך הפעם אני הולך באזור מדברי בדרך די ברורה עם אשתי אך מגיע לאזור עם מחסום . ליד המחסום אני רואה בוטקה בה יושב איש זקן ומוזר כאילו הגיע מעולם אחר. האיש הזקן עוצר אותי ואומר לי כי לא אוכל להמשיך אלא אם אסכים לאכול את בשר הצבי שהוא מגיש לי עד תומו.
הבשר שחור וקשה אני לועס בקושי מתעכב חוזר על עקבותיי שוב ומבצע את המשימה עובר את המחסום אך עדיין בידי רצועות מן הבשר שעלי לסיים .
עבדתי על החלום עם דמיון פעיל נכנסתי לדמות הזקן והנה אמרתי מתוך דמותו תשאל את אבא שלך ואז פעם ראשונה בדמעות בעיניו הוא סיפר לי על התאונה שלו בפליטת כדור ועל הטראומה הגדולה של חייו.
החלומות הללו ופתיחת הנושא הקבור סידרו לי וחיברו אותי יותר ויותר לעצמי לאבי ולנושאים רבים אחרים .
אגב, מצאתי אצלו בין המסמכים גם מכתב מהוריו של הבחור שנהרג שבו פונים אל שאול אבי כידיד צעיר מבקשים שלא יעזוב ויידבק במפעל . אגב לפני כשנה בצורה מקרית וסינכרוניסטית נפגשתי עם אחיינו של הנהרג ויצרנו שיחה משותפת עמו בנוכחותה של ידידה של אבי שהייתה נוכחת בתאונה ויכלה לספר מה קרה…
נחמה לקרברוס שומרה של ארץ הרוחות והנשמות
צר לי עליך באחרונה קרברוס ,
צר לי כי שלישיית ראשך נעים מצד לצד ללא הרף .
כי עבודה רבה לך ; הרס וחורבן פשט על הארץ ,צעירים נגדעים באיבם
זקנים רבים מעולם החיים קורסים, מאבדים אחיזה.
צר לי כי עבודה רבה ומשונה לך עכשיו ,
רוחות מן העבר ונשמות יוצאות ושבות מעונות,
הופכות לאלילים ומרפא אין,
רדופות הן בשנית, כי עולות הן לעולם אחוז דיבוק ,משוגע ,
כואב לי עליך סרברוס, ,כי נמסו הגבולות של המת מול- החי לכאורה,
כי החיפוש הקדחתני לחיי נצח, זיכרון נצח, מבלבלים עמדתך,
כי רוח האחד נכנסת באחרת וכי התערבבו השפוי עם המשוגע,
כי אין לדעת מי המסומן שהגיע זמנו, עבר זמנו, או טרם זמנו והלך?
צר לי כי אתה יושב שם שנים בשמירתך הנאמנה והבלתי נראית.
ובחוש האלמותי של אפך ,תוהה אם אתה מבולבל;
נזקפו אוזניך, האם אלה עוד גיבורים יורדים ועולים ,
האם זה האמן אשר בחלילו מעלה אהובה
האם ירדה עלמה המקריבה את יופייה בעל כורחה …
צר לי עליך קרברוס ששעונך לא מסמן לך ,לא אם הגיע הזמן ולא אם חלף,
שאין לדעת מתי ומי ,כאשר נשמותיהם של השניים צרופות לאחת.
ומה תעשה כלב הגבולות, שומר הנצח , כאשר החמלה נעורה בך ,
נראה כי נשמתך ,נשמת שומר השער מערערת יציבותך .
כי מה מספר ליבך כאשר רוחו של ילד שרוף חלפה כאן
ונער ונערה עברו כפליטים, יצרו מולדת , והנה עברו על פניך בשנית כזקנים .
צר לי קרברוס כי אלוהי הרוחות שמעלך חדל מהכר נתיניו
כי אלה שמשחו עצמם בשמן ,דבקו באדמה
יעבדו את עגל הזהב, שכחו מזמן את קדושת האדם .
מחבק אני אותך כלב הגבולות, חומל על כיווץ הלב וכאבי הראשים.
משמיים תנחמו אמרו לי .
אך אני אחרת ראיתי , זוהי דווקא הארץ אשר חופנת ומרפאה,
אלו רגבי העפר השחורים ,שהפכו לסופגים וחמים
וריחה של האדמה המנביטה התפשט באוויר
ואת קץ הימים בטרם עת ידעתי.