תמימות הינה דרך לתפוס את העולם אשר סביבנו מתוך ראייה שמאמינה בטוב באופן חד צדדי . מתוך התעלמות והתכחשות לרע. לתפס אותו כעולם טוב ,יפה ,עולם שהוא בעדינו . העולם על פי תפיסה זו הוא כמעין סביבה שאין בה שום כוונת רוע ,הוא מתנהל ללא כל רצון להזיק .
תמימות הינה כמעין אמונה שאם רק תרצה יש אפשרות לא להיפגע ,להינזק להיות מנוצל או להיות קורבן .אמונה שיש מי ששומר עלינו ושיש כמעין צדק כללי . שיש מי שרואה ורוצה תמיד בטובתנו . זוהי אמונה תמימה באנשים ובטוב המוחלט שיש בנו. ולעיתים קרובות קיימת בהטיה זו חוסר מודעות לחלקים ״רעים ״ הנמצאים בסביבה האנושית אשר בקרבינו ולאשר בתוכנו.
ההתנהלות הרגילה של אנשים בדרך כלל מול המציאות, הינה מתוך ראייה שיש במציאות גם מן הטוב וגם מן הרע. אנשים מתנהלים בדרך כלל מול עולם שמעמיד מולם ויוצר בהם התייחסות של משא ומתן עם הרע. הם עומדים מול צדדים גלויים וסמויים של מציאות שיחד עם החלקים המנוטרלים שבתוכה, יש בה חלקים שהם פועלים לטובתם או בעדם ויש בה חלקים שהם נגדם ואפילו לרעתם .
בניגוד לילדים ,אנשים מבינים עם הזמן שהם חיים בעולם שמתנהל על ידי אינטרסים, שלעיתים מתנהל מאחורי פוליטיקה מסוימת, עם כוונות שונות וסמויות ולעיתים חסר סנטימנטים .
בדרך כלל סגנון ההתנהלות שהתפתח באנשים עם הזמן נוצר אצלם סביב התנסויותיהם במהלך החיים ובדרך כלל עם התבגרותם הוא מקבל צורה סופית .
אך מידי פעם אנו פוגשים באנשים המתהלכים ומתנהלים בעולם בתמימות בלתי מובנת כאילו יש משהו בתפיסת עולמם המסרב לראות את המציאות ,הם מעדיפים להתכחש לכל גילוי של רע שקרה ,לכל דבר נזק מכוון שנעשה להם. אילו אנשים מכחישים ומדחיקים ,הם מספרים לעצמם סיפור אחר . אילו אנשים שהאשליה ,הערפול ,ה״ לא לדעת״ ,הלא לראות או לא לשמע מה שאינם רוצים מדריך את תפיסותיהם . הם אינם רוצים להעמיק במה שמכאיב מציק או ברע שידרוש מהם לנקוט בפעולה.
מה היא תופעה זו ? מה היא התנהגות כזו המכחישה את הרע ,מערפלת ומשאירה את האדם עם תפיסת הטוב ,התמים של הילד וכיצד יכול הדבר להוות מלכודת נפשית לאדם?
באופן בסיסי ובהקשר התפתחותי ,מעטפת הטוב ;חוויית התמימות הראשונית ה" אימהית״ שבתוכה אנו עטופים בילדותינו היא בעלת חשיבות עליונה ,כי היא יוצרת מצע בטוח ויציב שהוא המשך ה ״הריון הנפשי״ לו הילד זקוק . זוהי דרך מיטיבה המחזקת יותר את נפשו של התינוק והילד כדי להיכנס לעולם ולהתחיל לפגוש אותו ולהסתגל אליו מתוך חוויית הטוב העוטף תחילה . ההתחלה המיטיבה היא דרך של רכישת כלים נפשיים של אימון העוזרים ליצירת שורש נפשי מחזק ומייצב ,כדי שילד יהיה מסוגל בהמשך לפגוש גם את הרוע. כדי שיעשה זאת בהדרגה ויוכל לחיות את החיים באופן מאוזן יותר.
הדבר דומה לאותו עץ שעל מנת להשתרש באדמה באופן יציב ועמוק עליו לקבל תחילה תנאים אופטימאליים מסוימים המספקים לו את כל מה שצריך . רק בהמשך יוכל להיחשף העץ למזיקים ולפגעי טבע בלי להיהרס . גם בהתפתחותו של התינוק האנושי התמימות הראשונית הזאת המקבילה לטוב הראשוני שמקבל, בדרך כלל נעלמת אט אט עם התסכולים והאכזבות הראשוניות ;הילד מתחיל להסתגל למציאות המאוזנת יותר ולמרות הגעגוע אליה, לאותה תמימות ולעולם ״גן עדני״ שכולו טוב ,האדם מרחיב את ראייתו ונעשה ער למציאות השלמה וגם לחלקו של הרוע בתוכה .
לצערנו ישנם בני אדם שאותו בסיס רגשי הנבנה בדרך כלל בעזרת הטוב וסיפוק התנאים הראשוניים האופטימאלי עבור האמון הבסיסי, נמנע מהם וחייהם כתינוקות וילדים היו רצופי פגיעות וחסכים, לעיתים פיסיים ולעיתים רגשיים ונפשיים .
צורת ההתמודדות של התינוק והילד עם העובדה שהמציאות מפגישה אותו לעיתים עם הרע מוקדם מדי ובאופן לא מאוזן והדרגתי ,יכולה להתפתח לדפוסים שונים ומשונים לעיתים לקצוות ולדרך הישרדות קוטבית וחד צדדית.
לעיתים נראה נטייה בולטת להיות חשדניים ,להעצים את הרע , לחכות לו בכל פינה או לראותו בכל ולהשחיר את התמונה.
וכך גורר הדבר לעיתים גם לנטייה לאמץ את הרוע לעצמם ולהיות חלק ממנו במודע או שלא במודע בגלוי ובהסתר.
נטייה זו לאמץ את הרוע יכולה להיות מלכודת נפשית כשלעצמה כי היא מביאה להזמנת הרוע ולנטייה ללבות אותו וליפול ברשתו.
אך יכולה להיות דרך הפוכה שבה התמימות משמשת כהגנה . הילד במצוקה ,דווקא מתוך הקושי ,הפחד או הימנעות מן הכאב, לא רוצה לראות את הרע . הוא מנסה בכל האמצעים שברשותו להכחיש אותו ,להתעלם ממנו ולספר לעצמו סיפורים . או מנסה גם בעצמו לאמץ את הטוב , להיות רק טוב ולהאמין שאם יהיה טוב הכול ישתנה לטוב ;ההורים המורים החברים ועוד.
קשה לקבוע למה ילד זה או אחר מאמץ לעצמו דפוס הישרדות של התגוננות בפני הרוע כזה של הכחשה ולמה אחר יאמץ דווקא את החשדנות או את הזמנת הרוע מתוך צפייה המגשימה את עצמה או התנהגות רעה מתוך עצמו. יתכן ויש גם משתנים מולדים של הילד המאמין בטוב, או אולי מתפתחת בו הזדהות עם דפוסים סביבתיים של אב או אם או קבוצת השתייכות או לעיתים אימוץ של כאלו ההפוכים לסביבתו. בכל מקרה התמימות יכולה להפוך למעין מנגנון הישרדות והתגוננות מפני הרוע המפחיד, המדכא, המביא להתעוררות של דברים קשים טראומטיים ומפחידים .
האדם בעל הנטייה לתמימות מאמין לעיתים שאם יתנהג טוב זה יביא לטוב ויהיה טוב , שאם יראה טוב ויכחיש את הרוע הכול יכול להביא את לטוב. ראיית הטוב נותנת לו לאותו אדם או ילד תחושת שליטה במצב ותחושה אשלייתית שיודע מה קורה . התקווה המתעוררת עם הראייה האופטימית נותנת לאדם לעיתים מעין כוח לעמוד מול הרע המוכחש.
אך כל הדפוס המתואר יכול בקלות להפוך למעין מלכודת נפשית המפילה אותו שוב ושוב למצוקה, לאכזבה המביאה לדיכאון, לתחושת כישלון ותחושת קורבן . תחושת קורבן שהתפתחה מתוך האשליה ,יכולה להביא את האדם לייאוש כללי ולכעס עצמי.
מלכודת נפשית זו של תמימות המאפיינת אנשים שונים, אינה נעלמת מנפשו של אדם דרך שכנוע הגיוני , לא דרך הצגת הרע והוכחות לקיומו המגיעות דרך נפשו של האחר . היא לא תיפתר בדרך של "פתיחת עיניו" של האדם התמים . ניסיון לפתיחת עיניים ללא שינויי נפשי שיכלול ריפוי נפשי מסוים יכולה לעורר חרדה, יכול ליצור באדם קונפליקט גדול ואפילו יכולה לגרום פתוח של נוירוזה וסיבוך נפשי.
אדם לא ניזון באופן בריא מתמונת העולם הרעה של האחר בלבד ודפוסי ההישרדות העמוקים שלו יוכלו להשתנות רק דרך יחס מבין , מתחשב ואמפטי .לעיתים הצורך של המשפיע והרואה כביכול את הרע להשפיע על האדם או הילד התמים, נובע מתוך נפשו וצרכיו שלו, ויוכל להפוך מחדש ליחס השתלטות או ניצול של המשפיע.
ניתן לומר כי יתכן ומגנון ההכחשה של הרוע שהתפתח בתמים הוא לעיתים מאותו ניסיון כושל של הורה לעורר בילדו חשדנות מושאלת מעצמו ושאינה באה מתוך עצמיות הילד .
מישהו שאבא או אימא למשל ״פתחו לו את העניים״ ביחס לאנשים זרים מחוץ למשפחה , הסיתו אותו ביחס למין האחר, גבר או אישה הכול מתוך חוויות של האם או האב עצמם או דוגמה אחרת הורים שהשפיעו והסיטו ביחס לאנשים אחרים בתוך המשפחה . פתיחת עיניים זו של הילד לגבי דמות אחרת במשפחה לעיתים ההורה האחר עלתה לעיתים לילד ביוקר משום שעוותה את המציאות ,את נפשו של הילד ואת תמונת העולם של הילד המושפע ,שדפוסיו העצמיים הלכו לעיתים בניגוד לניסיונות ההשפעה או בלבול וחוסר פיתוח תפיסה נכונה משל עצמו.
כדי לעזור לו לאדם לתקן את תמונת העולם שלו לאזן אותה או למצוא את תמונת העולם האמתית שלו ולהיפתר ממלכודת נפשית זו יש לעזור לו לנטרל את ההשפעה/הסתה ולהגיע לעצמו.
חשוב כמובן ראשית להכיר בקיומה של מלכודת הנפשית של התמימות , חשוב לאבד חלק מן הטראומות ,ההשפעות והעיוותים דרך הכרה במה שחווה אותו אדם עם אחרים .
חשובה ההכרה בסבל שעבר, בהשפעה המעוותת ובשלילת האפשרות שעבר להתפתחות הטבעית ביחס אל הצד הרע או הקשה של החיים .
לאחר שהכיר האדם את הנטייה, את המלכודת ובמקביל הבין מתוך עמדה מקבלת כיצד התמימות גם שמרה עליו והיוותה עבורו מנגנון הישרדות בעייתי אך פונקציונאלי, הוא יוכל לאט לוותר על התמימות ולקבל את עצמו וגם את הרוע בתוכו בצורה נסבלת.
המלכודת המשלימה של התמימות זו של החשדנות יתר יכולה לעיתים להיות אפילו קשה יותר . כי אבדן האימון הטוטאלי ואימוץ הרוע יהיו קשים יותר לשינוי מאשר אימון יתר ומנגנון הישרדות של הכחשה של הרוע .