פסיכה היא גיבורת האהבה וגלגול רגש האהבה ועבודת הנישואין הם נושאי התגברותה והתפתחותה. ומשום כך כמו הגיבורים האחרים גם היא מאותגרת על ידי האלים .
וכמו גיבורי השמש שלהם סימביוזה עם האלים והתפתחות הדדית אל או אלה מול אדם בכל מיני היבטים , גם במיתוס זה העוסק בגיבורה, נראה קשר הדדי מורכב אך הפעם בין יופי ,תשוקה ואהבה של בני אנוש לבין יופי, תשוקה ואהבה כתכונות ניצחיות, כפי שמגולם גם על ידי האלה אפרודיטה-ונוס וגם על ידי בנה אירוס-קופידון.
סיפורה של פסיכה -נפש ,העלמה נסיכה היפה מכל, הוא סיפורה של הנפש האינושית במסעה לההפך מעלמה יפה מקסימה ומעוררת תשוקה-מינית ,מרוכזת בעצמה וחסרת מודעות, לנפש מרגישה ,אוהבת המסוגלת לרתום את התשוקה והמיניות ללבידו ,לקשר רגשי גבוה ובעל נשמה מחוץ לקשריה עם משפחתה הגרעינית. זהו מסע התפתחות של גיבורה נשית להיותה מודעת לאהבתה ומיניותה המחוברים נכון ומכוונים כלפי מושא אהבתה .לגלות סוגי אהבה חדשים ולהשתמש ביופיה בשירות האהבה והקשר אל האחר ולא בשירות צרכים נרקסיסיטיים או אחרים.
אך זהו גם סיפורה של האלה אפרודיטה שבד בבד עם התפתחות הנפש האינושית הנשלטת ומכוונת על ידה גם היא ,אלת היופי והאהבה, עוברת כמעין תהליך התפתחותי של אלה, בתוך תהליך הסטורי ארכיטיפי של הנפש האינושית. וגם האל אירוס שעובר גם הוא התפתחות ככל שמתאהב בפסיכה בניגוד לרצונה של אימו ומשתחרר ממנה. הוא כביכול מוציא את התשוקה מרשותה הבלעדית של האלה ומוסר את האירוס לרשות בני האדם ויכולתם לאהוב ולהתקשר!
שוב אנו רואים עד כמה קיימת הסימביוזה בין האל והאדם , עד כמה התפתחות האדם מביאה להתפתחות הייצוג הארכיטיפאלי ולהיפך! התפתחותה של האלה משקף תהליך ותוספת של היבטים חדשים של ארכיטיפ האהבה העובר מתשוקה פסיבית גופנית, המושתת על היופי הפיסי גרידא, לתשוקה גבוהה יותר רבת פנים המסוגלת להשתחרר גם מן הגוף והחושים ובשיאה להפוך לאהבה רוחנית טרנספורמטיבית.
על פי הסיפור פסיכה -הנפש ,הייתה עלמה בעלת יופי בל יתואר, יופי שמיימי אמרו עליה וסגדו לה כפי שעושים לאלה אמיתית . הפולחן שנוצר סביב פסיכה , סביב יופיה של האישה ,מה שקורה עד היום לעיתים, נשא אופי אלילי והאלה אפרודיטה ,זאת הממונה על יופי בשירות האהבה ,על אהבה ותשוקה ועל קשר זוגי ,זעמה על כך שבת אינוש חצופה וקטנה הופכת להיות כביכול על אנושית ותופסת מקום של אלה עלי אדמות.
ההיבריס, זה של פסיכה או של הוריה ובני עמה שהחליטו שאפרודיטה ירדה מן האולימפוס לאדמה והתגלגלה לבת אנוש ,הרתיח את דמה (האלים היווניים אינם טרנסצדנטים כמו האל ה׳ ומבטאים למעשה תכונות אינושיות ארכיטיפיות ,טרנספרסונאליות .והאלה אפרודיטה אלת האהבה והיופי בין השאר ממונה על העמדתן של בנות אנוש על מקומן, במידה וחרגו ממימדן האינושי ומתנהגות כאלות .)
אפרודיטה החליטה כי מגיע לפסיכה ויותר מכך להוריה עונש קשה ,זאת כדי להעמידם על מקומם מפני הגאווה . פסיכה עצמה אינה נהנית מן הפולחן סביבה . היא עלמה הסובלת מכך שהפכוה לפולחן ועל כן פחדו ממנה .הגברים העריצו אותה אך לא העזו לחזר אחריה כי הייתה כה מורמת מעם . מבט מתפעל ,נומינוזי על טיבעי ,היה מופנה אליה ולא מבט אינושי של לב אוהב.
העונש אותו החליטה האלה הגדולה לתת לפסיכה היה, כי כי תתאהב ותנשא למפלצת -דרקון , נישואים קשים, מפחידים ,חסרי שמחה ומודעות. הנישואים המתוארים כעונש לפסיכה החצופה, מזכירים במשהו את הנשואים כפי שנתפסים מתוך עיניה של ילדה צעירה על סף נערותה שהיו משיאים אותה בעולם העתיק לפני בגרותה ללא אהבה ,ללא בחירה וללא יחס הולם.
האל אירוס, בנה של אפרודיטה שמופיע במיתולוגיה לעיתים כנער בעל קשת וחץ ,לעיתים כתינוק ובעבר הרחוק היה כרוח אהבה של אנרגיית חיבור קדומנית ,מקבל מאימו משימה לשלוח אל פסיכה את חיצו כדי שתתאהב במפלצת .כידוע חיצו של אירוס היה יכול להפריח אהבה או לסגור לבבות באנשים צעירים ובלתי מנוסים על ידי יריית חץ בליבו של המתאהב או בליבו של מושא האהבה .
אירוס יורד מן האולימפוס אל בני האדם כדי לבצע את משימתו ,אך כאשר רואה את פסיכה היפה ובעלת קסם כשל אלה ,כשל אימו, הוא עצמו מתאהב בה ואינו מוכן לשלוח את חיצו ולאבד אותה אם חלילה תתאהב במפלצת . במקום לשלוח את חיצו אל פסיכה ,הוא חוטף את פסיכה לעצמו ומתכוון להסתירה מעיני כל, גם מאימו ,בארמון מרוחק ומבודד.
פסיכה עולה בדרגה. מנפש אינושית יפהפיה נערצת כאלילה אך חסרת אהבה ,היא הופכת לעלמה מתענגת מתשוקה ומיניות בארמון בלתי ידוע ,ללא מודעות עם מי ועדיין ללא אהבה.היא חייה בכמעין גן עדן של חושניות ותשוקה ללא כל מודעות.
בחייה של פסיכה בארמון ,אירוס שולט באופן טוטאלי ! הוא מצווה עליה שתהנה מכל הטוב שיש לה אך עליה לדעת שאסור לה לראות אותו לעולם ,אסור לה גם לפגוש מי מבני משפחתה ואסור לה להיות סקרנית ולרצות לדעת..היא חייבת לציית לו.
עם הזמן כמו שמאפיין את הנפש האינושית ,פסיכה משתעממת בטוב שיש לה ורוצה תשוקה אחרת ועניין . הנפש האינושית הסקרנית ובעלת הרצון להתפתח מתחילה להיות חסרת שקט והתשוקה לדעת בוערת בעצמותיה.היא גם מתגעגעת לבני משפחתה ,לאחיותיה ולהוריה כלפיהם יש לה קשר של אהבה מן הסוג המוכר לה.היא מבצירה בו.
עם הזמן אירוס המסתתר והמיסתורי נענה לפסיכה ומתיר לה לפגוש את אחיותיה, אך הוא מתריע בה שלא תספר להן כלום, שלא תקשיב להן ושלא תהיה מושפעת מדיעותיהן ובעיקר שלא תיקח מהם דבר.
פסיכה פוגשת את אחיותיה שלש פעמים ולמרות הזהרותיו של אירוס היא מוצאת עצמה מספרת להן ואפילו גאה כי יש לה חיים יפים וטובים . היא מספרת להן שאינה משרתת אותו, שהיא אינה יורדת למקום שנשים נופלות אליו לשרת את הגבר! והיא מספרת להן שהיא בעלת ארמון קסום ונהנית מאד מחייה ! היא מעוררת בהן קינאה גדולה שתביא בהמשך להתפתחות.
וכאשר האחיות המקנאות והמקופחות לא מקבלות תשובה לשאלה עם מי היא חייה ,הן מעודדות את פסיכה . הן לאט לאט אפילו מסיתות אותה, לגלות בכל מחיר מיהו היצור המיסתורי שחי עמה ושאותו אסור לה לראותו ? הן משפיעות עליה באיצטלה של דאגה כמובן, ואומרות לה שאולי בן זוגה, בכל זאת הוא המפלץ המקורי שעימו הייתה אמורה להתחתן בתחילה . הן טוענות שהוא פשוט משטה בה.. פסיכה נקרעת בין נאמנותה לאירוס אדונה ,להבטחה שהבטיחה לו והפחד ממנו ,ובין יצר הסקרנות והחשדנות שמתעוררים בה בעקבות ההסתות של אחיותיה.
למרות הזהרותיו של אירוס שלא לקחת כלום מאחיותיה, פסיכה לוקחת מהן את מה שמציעות לה כהגנה מפניו . היא לקחה את הפגיון להרוג את המפלצת, מנורה להעיר את האפלה בו נתונה ונחישות לדעת מי הוא.בשלב זה של הסיפור ניתן להיזכר בכלה צעירה שבני משפחתה מתקשים להיפרד ממנה ומסיתים אותה כנגד בעלה שכעת הפכה לרכושו. משפחות רבות נופלות בשלב זה והנישואים נכשלים בשל אי עזרה של המשפחה או היכולת של הכלה הצעירה להעביר את הליבידו המשפחתי למושא אהבה החדש ,בן או בת הזוג.
התעוררות הפחדים ,הסקרנות והשפעת המשפחה ,מביאים את פסיכה לקום בלילה ,להעיר על פניו של היצור ששוכב לידה ולחכות לרע מכל ,שאולי היא שוכבת במיטה עם מפלצת. והיא קמה בלילה ועושה זאת וכך מסתבכת! הסתבכות של רצון לדעת!
הרגע הדרמטי בו היא מעירה את אירוס אל האהבה ופוצעת אותו בשמן המנורה,היא נבהלת ובעצמה נפצעת בחץ האהבה מתוך אשפת החיצים, הוא הרגע של שיא הדרמה. ברגע זה פסיכה גם רואה את יופיו האלוהי , גם מתאהבת באהבה וגם מאבדת את אהובה והמשבר מתחיל . יש התאהבות ,אובדן ההתאהבות ,אובדן האהוב ועתה יש צורך לעבוד ולהתפתח. כדי להשיב את האהוב ואת האהבה שאבדה.
פסיכה חווה את ה-התאהבות ,הראשוניות של ההתאהבות . והראשוניות הינה ארכיטיפית כי עוד לא עברה האנשה !אך ממש סמוך להתאהבות הגבוהה הזו ,האלוהית , היא חווה אבדן וכאב והיא גם מכאיבה לו . ״אמרתי לך וציויתי שאסור לך לדעת ואם תדעי תאבדי אותי״אומר לה אירוס!
לאחר אובדן אהובה האידיאלי, פסיכה הולכת לאיבוד ! היא אינה יודעת מה קורה לה ,מה זאת עוצמת הכאב הגדולה הזאת? מה היא חווה ומה עליה לעשות?
אירוס נעלם ,יש אובדן טוטאלי של הליבידו שהופך לדיכאון. דוקא היצור פאן אל הטבע ,שחציו עז וחציו אדם ,מספר לה מה קורה לה ועוזר לה להבין , הוא נוסך בה תקווה , היא תוכל להחזיר את אהובה בעזרת עבודה נפשית שתעשה.בעזרת ההתפתחות.
הוא גם אומר לה כי לא דמטר האלה,האם הגדולה ולא הרה פטרונית הנישואים ,לא אתנה החכמה והאסטרטגית אלא אפרודיטה אלת היופי והאהבה ,היא היא המומחית למעברם של תהליכים ריגשיים ולאפשרות של החזרת האהוב.
הפירוש הוא שאין מה לחזור לבכות לאמא כאשר איבדת את אהבתו של בן זוגך . ואין מה להתיעץ ולקבל אסטרטגיה חכמה מיועצת נישואין לוחמנית . וכמובן גם לא החוק והסדר של מוסד הנישואים יעזרו להחזרת האהוב , אלא דרושה פה עבודה והתפתחות נפשית !
ואכן פסיכה מתפללת לאלה ואפרודיטה נכנסת לתמונה . כאשר שומעת האלה על מעשיו של אירוס בנה ועל מקומה של פסיכה בחייו היא מענישה את פסיכה ומעבידה אותה בפרך . שוב, מוטיב המזכיר לנו את סיפור בראשית : אחרי אכילת התפוח והתודעה בא העונש ,בזעת אפיך… ושוב תזכורת עבורינו עד כמה תודעה דורשת עבודה וכרוכה בכאב .האלה רוצה להעמיד את הנפש במבחן ,לתת לה תפקידים שונים ומשונים והכל שנראה לכאורה כעונש, נועד על מנת לפתח את יכולת האהבה. לחבר את האירוס לאהבה וללבידו כדי להיות מסוגלת להעמיק את האהבה ,להרחיבה ולשמרה.ההתאהבות הינו מנגנון נפשי מופלא אך יש בתוכו מידה גדולה ביותר של השלכה… מאוהבות באהבה , מאוהבות באובייקט אידיאלי , אשליה מדומיינת והרבה הרבה משאלות ואם כל זאת זה מקסים, מרים ,מעורר ומהר מאד מפיל הכי עמוק שאפשר! ועל האהבה עצמה יש כנראה לעבוד .
מבין ארבעת העבודות שעל פסיכה לבצע :הראשונה כוללת מיון של גרעינים מכל הסוגים ,גרגרים וזרעים המשמשים כאוכל ורומזים גם על עבודת המיון ,סווג ואבחנה,אך גם על הקירבה לאוכל ולעבודות הבית. אלו הנמלים החרוצות שבאות ועוזרות לה במטלה הקשה הזו והיא מתגברת על המשימה הראשונה . היא לומדת להבחין, למיין, לדעת טוב יותר מה היא אהבה נכונה מה משרת את העצמי ומחדדת את האינסטינקטים החיוביים ביחס לאהבה . המטלה הזו רומזת על העבודה שבאהבה,על הצורך להבחין ולסדר ולעבוד בחריצות . העבודה הזו היא גם בנושא הנתינה שבאהבה ודגש גם על המעשיות והיומיומיות שבלאהוב.אבל זה עדין לא מספיק!
אפרודיטה לא מסתפקת בכך היא טוענת לחוסר עצמאותה של פסיכה ומכבידה עליה בעבודה נוספת. עליה להביא כדור צמר זהב שיאסף מאיילי הזהב של הליוס אל השמש,אלו הידועים בסכנתם ובתוקפנותם . פסיכה מיואשת מכך שלא תוכל לבצע מטלה מסוכנת שכזאת ,שנראת לה מאיימת ובלתי אפשרית. היא בוכה ומי שעוזר לה ברגע המשבר אילו קני הסוף ליד הנהר, אלה אשר רישרושם אומר לה מה עליה לעשות. מתוך ההקשבה המכונסת לטבע, היא לומדת שהיא צריכה לחכות בסבלנות כאשר האיילים באים לשתות בנהר .רק לאחר שייסיימו לשתות וישכבו לנוח בשדה הסוף תצפה בהם בשקט וכאשר יקומו ויפנו את השטח ,עליה לאסוף את צמר הזהב שנתפס וממנו תיצור כדור צמר זהב.
המשימה דורשת הקשבה לטבע, סבלנות ותזמון ,לדעת מתי נכון ומתי מסוכן ,מתי בונים ומתי הורסים . צמר הזהב רומז לנו כי יש כאן העלאה של התודעה .צמר הזהב היוצא מן המפגש מורה על היכולת לנהוג בחכמה עם הפראות והיצריות . מודעות לכוח המסתתר ולא להלחם ולהתקיף כשאין זה נכון.זוהי כמעין חכמת ההתנהלות מול הצל של הקשר, מול הדברים הנסתרים, אילו שנמצאים בדרך כלל ״מתחת לשטיח״! כשהכל יפה מלמעלה : ״זוג מושלם״ למשל !
אפרודיטה בכל מקרה אינה מסופקת עדין וההכבדה על פסיכה הולכת ונעשית קשה. להגיע לאהבה הגבוהה יש להתאמץ עוד יותר , לעבור חויות עוד יותר קשות!
אם המשימה הקודמת הייתה על הארץ עם הייצריות ,המשימה הבאה דורשת מפסיכה התרוממות אל מקור מעיין של נהר הסטיכס (השנוא) הזורם עד לב ליבו של הדס ! זהו נהר שמקורו הטהור הנמצא גבוה בראשו של הר וזרימתו בהמשך אוספת בדרכה לכלוך רב ועד הגעתה לתחיתו של האדס הנהר רוכש מפלצות ויצורים מפחידים ומלוכלכים. על פסיכה להתרומם איכשהו לראש ההר, להגיע למקור הנהר ולהביא לאפרודיטה כד מלא במים זכים וטהורים מן המקור, מן ההתחלה.לזכור איך התחילה האהבה למשל ולמה התחילה ולחזור לאותו מקור!
פסיכה אומללה ואינה יודעת את נפשה מצער, היא מתפללת מתחננת וזאוס שומע את קולה ושולח לה את הנשר על גבו תרכב ותגיע למרום האהבה, למקור האהבה הגבוהה ,אולי האלוהית האהבה לשמה . המקור שיזכיר לנו תמיד את האהבה הראשונית הטהורה והגבוהה. במשימה זו יש צורך להתרומם אל ,על לראות את הדברים מלמעלה ממקום גבוה ,ממעוף הנשר וההתחברות למקור האהבה ,עוד לפני שהתלכלכה עם כעסים ,תסכולים ,מריבות וקילקול. היכולת לחזור למקור והיכולת להתרומם מעל.מה שיכול לעזור לנו לעיתים כשאנו פגועים מתוסכלים וזועמים. שוכחים את העיקר ועסוקים בפגיעות העצמיות ובמה שחסר לנו ! תתרומם, אני אומר לעיתים לעצמי או למטופלים מסויימים, תראה גבוהה! איפה החמלה? מה הקטנוניות הזאת?
זוהי הפגיעה הקדושה או הזעם הקדוש ,שקשה לוותר עליו.
אפרודיטה לא מסיכמה עדיין להשיב לפסיכה את אהובה שאבד. היא אינה מסופקת מהמקום שיש לאהבה אותה נותנת פסיכה , היא צריכה לעבור עוד שלב שבו תגיע לעומקה של האהבה הרוחנית, האהבה הלא חומרית ,הלא גשמית והלאו דוקא פיסית. לדעת את האהבה המתכווננת לאהוב הייחודי ,ואהבה שבה בא לידי ביטוי היכולת להבחין ביופי הנפשי .
מדובר באהבה הנפשית רוחנית ,אותו יופי ואהבה המשוחררים מן הגוף,מן הפיסיות מכל מה שיוצרת התשוקה הראשונית או ההיזכרות בה . עבור משימה זו צריכה הנפש האינושית להיות מסוגלת להשתחרר מכל מה שאפיין את ההתאהבות הבנויה הרבה על תשוקה פיסית. להשתחרר מאהבה שתלויה בדבר ולפתח אהבת האחר בגלל מה שהוא מבחינה נפשית ורוחנית.
פסיכה שומעת שמשימה זו דורשת ממנה לרדת לשאול להדס ולהביא את קופסאת היופי של פרספוני. מה פירוש לרדת להאדס ? לאותה ממלכת המתים ? לעבור משבר דיכאוני? פסיכה נכנסת לבהלה ובטוחה שעל מנת להשיג את קופסאת היופי של פרספוני מלכת השאול היא חייבת למות . אולי היא חייבת להיות בעצמה רוח ,נשמה שיוצאת מהגוף. היא עולה על מגדל גבוה ממנו רוצה לקפוץ כדי למות והמגדל פונה אליה ואומר לה כי אפשר לרדת להאדס ,לתחום הנשמות, למקום הרוח גם בלי למות פיסית . לאדם יש יכולת לעבור שינוי שכזה , התמרה ,הוא יכול להעמיק להיכנס למצב המסמל את הכניסה לעולם של הרוח של הנשמה . הוא יכול למות נפשית ולהשתנות ,להיוולד כביכול מחדש אחרי אירוע טראומטי קשה. פסיכה עדיין לא גילתה את היכולת הזו של הנפש האינושית בהתפתחותה ,לקראת יכולתה לחוש יופי ואהבה גם במימד הרוחני. האהבה לאחר מתקיימת כאשר אנו מבחינים ברוחו של האחר ביופיו הפנימי הייחודי, אולי גם הייחודי לנו, אנחנו רואים בו את המיוחד . פסיכה עדיין לא מבינה זאת, היא חושבת על המוות ,על יופי גשמי וכאשר תרד להאדס אומר לה המגדל, המייצג משהו שהוא מעשה ידי אדם, שעליה להזהר שלא תתפס ברחמנות יתר ותישאב לתת הכל לרוחות ,לנשמות הטועות בהאדס. הנשמות רוצות דמים אומרת התודעה הגבוהה יותר, ועליה לשמור על עצמה, לדעת איך לא לרחם מדי.מדובר ברגש אימהי ראשוני שאינו טוב תמיד .
בהתפתחות האהבה בשלביה הגבוהים יש להפריד אהבת אם או רחמים מאהבה לאחר או לאחרת . אנו יודעים שעבור נשים משימה זו קשה פעמים רבות. הן אמהיות, מרחמות ובטוחות שזוהי אהבה . לעיתים הן מרחמות ונשארות בקשר הרסני לעצמן. אהבת אם ומידת הרחמים קודמות לאהבת האחר ובהתפתחות יש לדעת את ההבדל.יש להיות מודע ליופי ולאהבה של האחר.
כאשר פסיכה יורדת אל השאול עליה לקחת איתה עוגיות מתוקות כדי לתת לכלב השמירה ,לקרברוס כלב הגבולות בעל שלושת הראשים. עליה לשמור את העוגיות לתת לו אותם בכניסה וביציאה מהאדס כדי שתוכל להיכנס ולצאת . וגם כאשר הרוחות הרעבות ינסו לעורר רחמיה שתתן להם מן האוכל שלה ,עליה לשמור אותן למטרתה הנעלה, מטרה של למידת היופי והאהבה העמוקים והדורשים אבחנה !
ועוד דבר הקשור בהיבריס של פסיכה ,כמו שיש היבריס לכל גיבור גם לה יש . להרקולס היה זה סביב הכוח ,לאודיסיאוס זה היה סביב החכמה וה״תחמנות״ ולאדיפוס סביב הצעירות שלו! כאשר פסיכה מגיעה להאדס עליה להרכין ראש מול אלת השאול פרספוני. עליה לדעת צניעות והתכופפות מול כוחות גדולים ממנה. פסיכה מצליחה להכנס להאדס ומקבלת מפרספוני את קופסאת היופי הבלתי ברורה הזו. מה יש בקופסא תוהה פסיכה ומסוקרנת ,היא קיבלה הוראה לא לפתוח ,לא לדעת את תוכן הקופסא ולמסור אותה ישירות לאפרודיטה. לא לראות ולא לדעת אלא להאמין שזאת המשימה . זוהי משימה של רוח ,של משמעות ,אין כאן חומר, פיסיות ,או יופי גופני! ובכלל, לא לראות פניו של האל, זהו רעיון מקובל וידוע . להאמין בלי לראות משהו קונקרטי, זה העניין במשימה הגבוהה הזו. לא לחשוב מה יצא לי מזה ,אלא מה המשמעות של זה עבורי…
אבל פסיכה גיבורת היופי והאהבה ,אינה מסוגלת בשלב זה ,לשמור על היופי והאהבה באופן סימבולי לגמרי בלי לפתוח את הקופסא! היא בכל זאת אישה שרוצה להחזיר את אהובה . פסיכה לא מסוגלת לעלות חזרה אל העולם הפיסי הקונקרטי מבלי לראות מה יש בקופסא ,הסקרנות גוברת עליה וכאשר פותחת את הקופסא,קופסאת היופי של אלת השאול ,יוצאת ממנה השינה שמופיעה כסוג של רוח שעוטפת אותה. פסיכה נופלת לתרדמה אשר ממנה יכול להושיעה רק אירוס אהובה אשר מעיר אותה. בחלק זה של האהבה, יש צורך באחר, במי שמעיר, מראה ועוזר, בחברות! . גם האהבה במקרה זה היא כלפי האחר המשמעותי. זה שעבורו היא יפה ואוהבת אותו ,זה שאהבתה אליו היא במימד חדש ,אהבה שברוח. זה שאתה אוהב כאשר את/ אתה רואים את פנימיותו של האחר ומראים לו את שלנו, בפיסי בריגשי וברוחני. הרעיון של ההתכנסות והרעיון של הצורך באחר כחלק מהתפתחות האהבה מופיעים כאן בשלב כחיוניים ביותר . האהבה והקשר ההדדי על כל ממדיו הפיסי הנפשי והרוחני, אינם מתפתחים ללא הכרה באחר. אך הנפש מגיעה לזה אחרי משברים וירידות …
בכך סיימה פסיכה את מסעה הארוך ומגלה את כל רזי וצורות האהבה המשונות והעמוקות ובכך היא מוכנה להיות דמות ניצחית וארכיטיפית המסמלת את היופי והאהבה לצורתיה וגווניה . האלים הסכימו על כך שפסיכה תנשא לאירוס ושניהם יעלו לאולימפוס להיות המסמלים של החיבור הנצחי של האהבה והאירוס לשניים הללו נולדה בת ושמה חדווה והיא חדוות האהבה.
אין ספק שהמיתוס הזה יכול להתאים להתפתחות אישית של כל אדם ואדם באהבה ביופי ויכולתו לאהוב והוא גם מראה לנו את ההשתלשלות ההיטורית נפשית של התודעה האנושית וביכולתה הנשגבת לאהבה ולחמלה כי גם אפרודיטה- ונוס וגם אירוס- אמור עוברים שינוי !
בפרק זה השמשתי גם באגדת אמור ופסיכה של אפוליאוס כפי שמופיעה בחמור הזהב
וגם בסיפרו של אריך נוימן אמור ופסיכה על התפתחות הנשיות בהוצאת דביר