המספק והלא מסופק ,המחכה לאישור וזה הנותן אותו, הופכים לתפקידים מרכזיים ולמניעים דומיננטים ברגשותיהם של בני זוג ולעיתים נעשים למשחק תפקיד קריטי בתקשורת הזוגית ובתלות הרגשית של זוגות ואפילו יכולים להפוך לסימביוזה שלילית ול"דבק" בין השניים ..
הצורך לספק את האחר ולקבל על כך את האישור על היותנו טובים, ראויים ושווים הינו צרך בסיסי המתפתח סביב הדמויות המגדלות כבר בילדותינו . כך גם הצורך שלנו לראות את האחרים סביבנו מרוצים ,שמחים ומסופקים ולעשות מאמצים לשם כך . אך לעיתים בגלל שיבוש מערכות התקשורת בציר זה ,הופך חוסר הסיפוק והצורך המתוסכל לספק למניע מרכזי הדוחף לפעולה בזוגיות..
לעיתים מתוך מניעים אלו הדפוס בזוגיות מתבטא בדיסהרמוניה מוחלטת: או שאחד מבני הזוג משתדל ומתאמץ שוב ושוב לספק והשני אף פעם לא מסוגל להיות מרוצה, או שהאחד לא ייתן באופן מכוון לעיתים לא מודע לשני להיות מרוצה. או לחילופין או שהאחד לא ידע כלל לספק והשני מתוך ריצוי יישחק עבורו את המסופק כלפי חוץ אך יישאר ברעב תמידי .
כדי להבין את מקורות הדפוסים הללו, נחזור לעולם הילדות בו מתפתחים הדפוסים של מצד אחד הצורך לספק או לתסכל ,מצד שני צורך באישור והכרה או צורך לחמיצות או מניעת נתינה חזרה מצד ההורה או מצד הילד .
לעיתים נוצר חוסר תיאום בין האימא המנסה בכל מאודה לספק את ילדה או ילדתה והילדה או הילד אף פעם לא מסופק. או מכוון הפוך הילדה המנסה לספק את האם ולשמחה והאם אף פעם לא מסופקת. או לעיתים ישנה הילדה המרצה והמשתדלת ללא הצלחה שהאימא האומללה תהיה מרוצה ותאהב..
אילו דפוסים המוכרים לכולנו, אך כדאי לדעת שדפוסים אילו עלולים בהמשך החיים להפוך לדפוסים החוזרים בקשרים גם עם בני הזוג גם עם הילדים ובכלל.
"אני מנסה לספק ,אני משתדל"…" אני רואה את הצרכים שלה ועושה הכול, והיא אף פעם לא מרוצה" …"תמיד משאירה אותי מתוסכל עם האישור שאני מחפש בלקבל את הסיפוק שלה. הסיפוק שלה ,זה למעשה הסיפוק שלי….
ברור שבמצב המתואר, משהו התהפך גם אצלו "המתאמץ "ללא לאות ,המחפש את האישור והסיפוק דרך להרגיש אותה מסופקת. כך גם אצלה, שהפנים החמוצות שלה ,הלא מרוצות הפכו לדרך שבה מפעילה אותו, ומשחררת את הרגשות השליליים אולי כעס ונקמה דרך התסכול שגורמת לו . ויש גם אפשרות שלא יודעת או יודע להיות מסופק או מסופקת.
או לחילופין היא טורחת, מכינה ומנסה לספק, והוא ביקורתי ,נותן דוגמאות טובות ועדיפות ממשהו אחר וכך מתסכל ומפעיל אכזבה ונפילה אצל בת זוגו באופן חוזר ויש לזה תפקיד בסימביוזה הזוגית והלא בריאה להם.
כל אילו הם מצבים בעייתיים ולעיתים פתולוגים אשר מספקים דרך של ביטוי רגשות שליליים כעס, תסכול, קמצנות רגשית נקמנית , מאבקי כוח ,מלחמות אגו ,ריקנות בזוגיות או חוסר יכולת בסיסית להרגיש נאהב, להיות מרוצה באופן בסיסי .
כדי להבין דפוסים אילו ולעשות בהם שינוי ,על האדם לזהות ראשית את הניסיונות החוזרים והלא מוצלחים שלו לספק את האחר אחרת או לחילופין לזהות את חוסר הסיפוק, התסכול המתמשך שמרגיש מתגובותיו של האחר. עליו לנסות לראות עד כמה המצבים חוזרים על עצמם והפכו לחלק מן החיים המשותפים.
אחרי הזיהוי של החזרתיות בצורך העצום של לספק והתסכול שמתלווה ,או אצל השני המודעות לחוסר הסיפוק החוזר שמעביר לבן זוגו מרוב ניסיונות של בן הזוג לספק, יש לנסות ולהבין מהו הדפוס החוזר ,מה מקורו וכיצד ניתן לקושרו לחיים של העבר ,לעיתים בילדות. כיצד קשור הדפוס הסימביוטי-פתולוגי ליחסים עם אב או אם ,ליחסים מול אחים בהם מקנאים ולתחושות קיפוח ילדיים. כדאי גם לנסות להבין באיזו מידה קשור דפוס זה גם למישקעים שנוצרו בקשר ויצרו את הדפוס המתסכל החוזר.
הכרה בדפוסים החוזרים ,מקורם והתסכול המתמשך ,כבר ייתנו לבני הזוג איזה כוון לסימביוזה שיש להשתחרר ממנה .
בן הזוג אינו האם המתסכלת, הוא גם אינו האם המשתדלת ,הוא איננו מי שצריך לתת לך את האושר העיקרי ותחושת הערך דרך הסיפוק שלו .בן הזוג גם אינו זה שאמור לספק אותך על מנת שתרגיש את האושר של החיים .אם את מאושרת רק לראותו מאושר ,אם אתה מסופק רק לראותו מתוסכל ואם בציר זה של יחסי מספק מסופק, אתה מחזיר, מתנקם או אפילו מתעלל , את או אתה בבעיה! גם אם אינך יודע להיות מסופק ישנה בעיה.
התלות המרבית של האושר דרך סיפוק בן הזוג יוצרת לחץ ומחזקת אצלו את הרתיעה מלהיות המרכז של זה ההופך לחשוב ביותר עבור האחר. ועוד דרך הסיפוק שלו. התלות החזקה של זה האמור להיות מסופק רק בעזרת אחר, גם היא יוצרת עוות בצורך העצום של האחד דווקא לא להיענות לחיפוש של התלוי .
הפתרון של שני בני זוג אילו הינו ראשית לזהות ולהבין מקורות הסימביוזה-התלות ההדדית הפתולוגית ושנית לנסות לפעול בדיוק הפוך מאותו הרגל שהתקבע בהם .
"אני לא אנסה לספק ובטח לא בכוח כפי שאני רגיל", ולעומת זה על האחר לחשוב ולנסות לחזק בדרך אחרת את המנסה לספק ולעיתים להבין ,להכיר ולקחת אחריות על חוסר היכולת שלו עצמו להיות מסופק ועל חוסרים שלו בחייו הריגשיים .
"אני רואה כמה אתה משתדל ,אבל לי יש קושי להיות מסופק זה לא קשור בך, או אני רואה שאני משליך עליך את התסכול שלי אני יודע ,אני מודע ."
"אני תלוי בסיפוק שלך ואני חייב לרדת מזה ולחזק את עצמי בצורה אחרת לא דרך הצורך הכפייתי לספק ".
המודעות של בני הזוג למקורות והניסיון לשנות את הדפוס ,משחרר את התלות ההדדית באושר ובסיפוק ויוצר דפוסים חדשים של נתינה אחרת ותודה אחרת . נוצרת איזו עצמאות ביכולת להעניק ולהיות מסופק.