התפתחות העצמי במובן העמוק של המילה קשורה בפתיחתנו לאזורים חדשים בנפש , לאזורים לא מוכרים אחרים הקשורים באדם באנושיותו ומורכבותו . אפשר להניח שהזר הוא הארכיטיפ שיכול לפגוש אותנו בתקופות חיים שונות שלנו וזה קורה, אך השאלה הינה תמיד עד כמה הנפש ,ובעיר התודעה פתוחה ונכונה לתת לזר ולארכיטיפ הזר להשפיע עליה ולהרחיבה. או עד כמה הנפש עדיין חייבת להתגונן ולסרב ללכת גם אל השדה של האחר באמת .
ארכיטיפ הזר נעשה מרכזי יותר לאחר שהנפש הגיעה להגדרה עצמית יציבה לאחר שנרגעת ,לאחר שעברה חלקים חשובים באינדיבידואציה של האדם , לאחר שמוכנה ופתוחה לעסוק בנושאים שהם כביכול מעבר לעצמה ואפילו לצל ובסופו של דבר תבין שהם חיוניים ויהפכו לעצמה.
כמו כל ארכיטיפ אשר הופעתו מעלה חלק עצמי חדש בהתפתחות: ארכיטיפ הזר גם הוא יופיע כדי להוציא אותנו מאזורי הנוחות ולאפשר לנו להתחבר לחומר חדש וחיוני שיעלה ולקבל עצמנו בדרך חדשה.
המפגש והדיאלוג הטיפולי מרכזי ביותר בעבודה הטיפולית שלנו אך עניינינו כאן הוא מפגש עם הזר במובן של זה העשוי מחומרים אחרים ומפעיל בתוכנו אזורים נפשיים בלתי מוכרים ואפילו זרים . הזר המביא עמו חומרים שונים המכריחים אותנו להיפתח , לשנות סכמות רגשיות או מחשבתיות ,לשנות תפיסות ולראות דברים ממקום חדש שלא ראינו קודם .תהליך שיכול לרפא אך לעיתים גם להרעיל.
יש בהופעתו הפורה של המפגש עם הזר כמרפא גם משהו סינכרוני וקשור להקשר של מה מוכר ומה זר ,רגע שיכול להיות מאד מתאים לנו להיפתח ולהתעורר למסר שהזר מביא עמו . לעיתים נפגוש באותו זר כאשר נפשנו עדין סגורה וננסה אך למשוך את הדברים למגרש שלנו .
נושא המאמר של הזר כמרפא עבורנו יהיה תיאורטי וקליני גם יחד וידגיש את מקום הזר בתהליך אינדיבידואציה . הוא יתבסס על חלק תאורטי היוצא מתוך יונג –המפגש הבינאישי בטיפול ובמיוחד מה מקומה של האלכימיה בריפוי עם הזר.
ההצגה התאורטית תיעזר באריך ניומן-המשלים בתורתו את מושג העצמי המרובה המתפתח והמתאסף על ציר אני-עצמי וכיצד הזר יכול להאיץ ריפוי והתפתחות . ואיעזר במרטין בובר ומושגו הדיאלוג הבינאישי, אני ואתה שבתוכו מתגלה העצמי.
הצגתי תהיה מלווה בשלושה דוגמאות 2 טיפוליות ואחת הקשורה באינדיבידואציה של ובהתפתחות הרוחנית . טיפול ראשון מלפני עשרים שנה כאשר נפשי לא הייתה מוכנה עדין לקלוט את המסר שהזר ניסה להעביר אלי: מטופלת גרמנייה שעשתה תפקיד דיפלומטי בארצי שחשבה שלהפוך לישראלית ולהשתקע יפתור דיכאון. היא חלמה, ציירה חלומות שאציג ,עברה תהליך אישי משמעותי .אך רק לאחר השנים שעברו אני מבין שהנקודה החשובה של הזרה הגרמנייה, שהגיע לטיפול אצל ישראלי ממוצא גרמני שהוריו ברחו משם וכו' פוספסה.
הדוגמא השנייה המרכזית שאביא ,הינה מהתקופה האחרונה בה נפשי נפתחה ללכת עם הזר כזר והשונה. מטופל ערבי פלסטיני שלמד רפואה בגרמניה שהגיע עם בעיות קיומיות, חיפוש כוון ותהליך אינדיבידואציה . הוא שמע וחיפש טיפול יונגיאני על ידי ישראלי .הוא קיבל אותי, מטפל ישראלי שגדל בארץ הזאת על שרידי ישוב ערבי, שנלחם במלחמות ישראל ושנעשה מטפל יונגיאני . בטיפול זה, בו עברנו חוויות מוזרות ועוצמתיות ,יכולתי עם הזמן לראות ולחוות מה למעשה הוא מביא לי ולשם מה . הבנתי כיצד ניתן לפתח זאת לריפוי הדדי, למחילה וקבלה ,תוך הבנה מעמיקה של כוחה המרפא של הנפש הקולקטיבית עליה מדבר יונג ובמיוחד בחוויית הקשר עם הזר.
מניסיוני כמטפל ,ואביא לכך מספר דוגמאות , ארכיטיפ הזר נעשה מרכזי בנפש ויופיע באופן סינכרוני אצל מטופלים בשני מצבים עיקריים : או בחצי הראשון של החיים כאשר הנפש נתקלת בזר בעקבות תחושות זרות וניכור של עצמה כמו שמדבר על כך אדינגר,( האני והארכיטיפים), בניתוק האגו מהארכיטיפים ומציר אני עצמי. במצב זה הנפש מחפשת לעצמה מוצא מתחושת התלישות ,הבדידות, חוסר זהות , חוסר השייכות ואפילו מתחושה של אונהיימליש (Unheimelish ) ומניכור בשדה שבה גדלה והתפתחה האישיות. במקרה זה , הזר המטפל או הזר בכלל, הבא דווקא ממקום אחר, הוא זה הנחווה כמי שיש עמו משהו משותף , עמו נוצרת התאומות, השותפות גורל, דווקא דרך הזרות עצמה . המטפל הזר הוא המקבל, המחלץ מן הבדידות, כי אינו מפעיל במטופל את תחושת הזרות וחוסר הקבלה כמו אלו הקרובים המתסכלים שאמורים היו להיות דומים.
או מאוחר יותר ,בחצי השני לאחר שהנפש הגיעה להגדרה עצמית יציבה ,לאחר שנרגע האדם ,בזמן שעובר חלקים חשובים בתהליך האינדיבידואציה ומגיע לשייכות ממקום חדש ואישי. הזר המטופל יופיע אז בתקופה בה נפשו של האדם-המטפל פתוחה והוא מוכן לעסוק בנושאים שהם כביכול מעבר לעצמו ואפילו מעבר לצל . כאשר הוא מוכן לפגוש קומפלקסים תרבותיים וחברתיים מעבר לעצמו ובסופו של דבר יבין שהם חיוניים ,שהם המביאים את הניגוד או החסר ואפילו הם יחזירו אותו אל עצמו ואל העצמי. הזר המטופל יביא לפתרון של קומפלקס שלא הכרנו ולחיבור שלנו ושל עצמו לעולם ולנפש העולם, לנו ולעצמו .
המקום שבו נולדתי וגדלתי מאופיין בהיווצרותם של מצבי זרות ועזיבה, ניכור והסתגלות אל החדש. אופייניים לו מצבים בהם עולים אנשים לארץ חדשה וזרה להם, או מצבים שבהם עקר האדם מאדמתו לארץ אחרת וזרה. לכן הזר המנוכר ואפילו התלוש נמצא מאז ומעולם בתודעתי.
זהו המקום ממנו אני בא ומאפיין גם אנשים איתם גדלתי. אנשים שעלו לארצם כזרים ,נערים ונערות שניסו להיטמע בכל מאודם ,אחרי שכזרים סופם היה במקום בו החשיבו עצמם כשייכים . סבא שלי למשל, שהוריו היגרו לווינה, הוא גדל שם, נלחם במלחמת העולם הראשונה ,אך אוסטריה הפנתה לו עורף ועשתה אותו לזר.
גם המקום והשפה אליו הגיעו הורי כנערים ,פלשתינה האנגלית ואחר כך מדינת ישראל ,השאירה בהם תמיד תחושה מסוימת של חוסר שייכות .
כל ההסתבכות הזו הייתה למצב שיצר קומפלקסים שונים ביניהם ואצלי כיליד הארץ, קומפלקס הצבר וקומפלקס היהודי הנודד. קומפלקסים שכוונו אותי בסופו של דבר אל הפסיכולוגיה של יונג שהקסימה אותי אך הייתה עבורי בתחילה זרה ושונה לעומת זו של פרויד למשל….
הפסיכולוגיה הזרה כביכול בתחילה ,היא שעזרה לי בסופו של דבר להגיע אל עצמי ולרוחניות שלי[1] , הישג שאולי היה יותר מסובך להגיע אליו דרך המסלול הישר והמוכר של הדומה לי הפסיכולוגיה הפרוידיאנית.
המפגש הבינאישי ,הדיאלוג הטיפולי וההשפעה הדדית מטפל מטופל ,מרכזיים ביותר עבור העבודה הטיפולית שלנו , עבור האינדיבידואציה ,עבור הריפוי ו/או ההתפתחות ,בין אם יהיה המטופל דומה לנו או שונה מאתנו .
אך בהצגה זו ננסה להבין את מקומה של הזרות בתוך הקשרים עצמם ובתוך הטרנספורמציה והריפוי. ננסה להראות מה היא התרומה המיוחדת , של הזרות והשוני של המטופל מן המטפל ולהיפך ,כאשר מתגברים עליה ומבינים את הבעיות שנוצרות כתוצאה של הזרות.
במפגש רגיל, לאו דווקא ביחסי מטפל מטופל , הדיאלוג והמפגש עם הזר יכול מצד אחד לעניין או אפילו לרתק אותנו ,לעורר התאהבות ומשיכה ,לשחרר אותנו, ולקרב אותנו עם עצמינו למקום המעורר פחות קונפליקטים ויותר שקט מקומפלקסים הקשורים בתרבות בחברה או במשפחה שלנו . מן הצד השני, מפגש כזה עם הזר יכול להפעיל בתוכנו ומתוכנו אזורים נפשיים חדשים ,בלתי מוכרים ואפילו זרים לנו, מפחידים אותנו, חלקי צל ,וניכור של האני המעוררים בתחילה חוסר הבנה ,רתיעה ודחייה לצד לפעמים אותה היקסמות אקזוטית ומשיכה.
אך מה בטיפול, מנקודת מבט של התהליך הטיפולי עצמו ,מהי התרומה שייתרם . מהי הייחודיות, מהו הקטליזטור שיתהווה מתוך המטופל הזר לנו מאד או שונה מאתנו ואנו ממנו, לעומת המצב בו הוא דומה לנו ומוכר?.
כאשר המטופל דומה לנו ,יש לנו אפשרות ליהנות מן הקלות והמהירות שבו נוצר הקשר והעבודה המשותפת הנובעת מן הדמיון, אך אין הדבר מנבא או מבטיח מה תהיה עוצמת ההשפעה והשינוי שייווצר בתהליך כולו ,מעבר לקלות למהירות ולזרימה הראשונית.
בתהליך האינדיבידואציה שאנו המטפלים עוברים כל אחד באופן אישי ובתוך קשר, הפתיחות להכרה העצמית שלנו מרכזית וההבנה של הנפש על כל סוגיה חשובה . לצורך כך המפגש עם הזר יכול לפתוח לנו המטפלים מעגלים חדשים ,אזורים לא מוכרים, הסתכלות חדשה, לעיתים קרובות הכרת הצל והקומפלקסים ,הכרה טובה יותר של נפשנו ושל נפש האדם בכלל . כל זאת אנו מניחים בגלל אותם תכונות של הזר ,שיהוו טריגרים ושיפעלו ביתר שאת את ההשלכה, זאת דרך מפגש עם האחר הזר מאשר עם מי שכמונו.
אנו מניחים שהזר יביא עמו חומרים נפשיים פחות מוכרים ,שיכריחו אותנו להיפתח , יאתגרו אותנו לשנות סכמות רגשיות או מחשבתיות ,יביאו אותנו להתמודד עם ניכור, לשנות תפיסות אישיות וקולקטיביות של תרבותנו ולראות את הנפש ממקום חדש שלא ראינו קודם .
מבחינת מהלך הטיפול ניתן לכנות את הטריגרים שמביא המטופל השונה מאתנו לטיפול, כמעין ריאקציות של התהליך האלכימי , תגובות המזרזות או מעכבות תהליך, תגובות שיכולות לעזור לרפא אך לעיתים גם להרעיל את התהליך.
לטענתי, הופעתו של הזר בחיינו גם כמטופל ובכלל כאדם, יכולה להיות פורה עבורנו וכמובן גם עבורו ,בעיקר אם הופעתו מגיעה באופן סינכרוני למשהו שלנו או שלו . סינכרוניות למשהו שנפשנו או נפשו זקוקה עבור שלב התפתחות או עבור תהליך האינדיבידואציה שלנו או שלו לו באותו הזמן ,לא תמיד במודע.
אם בחצי הראשון זה יתבטא בצורך בעזרה לנפרדות ,לשייכות, לבניית האישיות וחיזוק אני הסובל מניכור ,גיבוש הזהות, או בעזרה לבחירת בן זוג ו/או אם בחצי השני של החיים כעוזר להשגת אינדיבידואציה אישית תודעה של קומפלקסים ,התפתחת העצמי או ציר אני עצמי .
במצב המוכנות הזו לזר, המפגש עמו יכול להיות לנו או עבורו גם מרפא, גם משנה , גם פותר קונפליקט אישי או תרבותי (והרי האישי והקולקטיבי חברתי מקבילים זה לזה) ומרחיב על ידי כך את הנפש והתודעה.
בפועל הזר יופיע בחיינו או בטיפולינו מתוך המציאות או המקריות כזר או זרים החשובים לאותו רגע אך הוא ייקלט אצלנו כאשר מתאים לנפש שלנו או שלו .זה יכול להיות קליטה מתוך צורך לברוח ממקומו המוכר ,ממישהו, או להתאחד עם משהו אחר ,או להיפתח למשהו חדש .
מתוך ניסיוני ועל כן אני מדגיש סינכרוניות , חשובה מאד הפתיחות הנפשית של המטפל והתזמון המתאים לזר (דוגמאות: המטופל מחוץ לארץ, העולה החדש, החרדי או הערבי) .
במצבים אחרים כאשר הנפש אינה מוכנה ,יכולנו לפגוש באותו זר, כאשר נפשנו עדין סגורה ומחפשת רק את הדומה ,ואז ננסה אך למשוך את הדברים למגרש שלנו לשנות אותו ,את הזר, לכיוונינו ולא להיפתח אליו.
בנושא ההצגה של הזר כמרפא עבורנו, נדגים אם כך את המצבים בהן יכולה להגיע עזרתו של הזר או עזרתנו אליו ,גם בחיפוש הזהות ובפתרון השייכות יתר או האי שייכות שלנו, ו/או בחיפוש ופתיחה של חלקים בתוך נפשנו באינדיבידואציה שלנו בהתפתחות הנפשית ובפתרון חסמים לאנושיות שלנו עקב שייכות יתר ,נאמנות יתר, דעות קדומות ,קיבוע דתי או מחשבתי אידיאולוגי ,גזענות לא מודעת חרדה או כאשר נפשנו תפוסה בכוחם של קומפלקסים אישיים ותרבותיים .
יונג ,שעוסק במפגש בין אנשים כתהליך אלכימי אל העצמי , ובמודל האלכימי של הטרנספרנס ,נותן לדימויי האלכימיה מקום מרכזי . הדימוי של שני חומרים ,שאם בכלל יקרה ביניהם משהו יביא לשינוי אצל שניהם, נותן לנו קרקע פורייה לדמות מפגשים בין אנשים כחומרים שונים ומנוגדים, שיכולים להיות אדישים אחד לשני , מושכים או דוחים, מזרזים תהליך או עוצרים אותו.
אריך ניומן-המשלים בתורתו את מושג העצמי אל העצמי המרובה[2] ,כזה המתפתח על ציר עצמי אני, במקביל לקשר ההורי ,המשפחתי והחברתי עוזר לנו להבין כיצד ההתפתחות הנפשית והאישית מתרחשות דרך התגלות מתמשכת של העצמי, שיופיע כל פעם דרך ארכיטיפ אחר ובגלגול אחר .
על פי הראייה שלו למעשה כל ארכיטיפ חדש שמופיע בהתפתחות, מתגלה לאדם בתחילה כנומינוזי, כזר, מקסים או מפחיד ,בהמשכו כמשהו שצריך לעזוב ולהשתחרר ממנו ולא תמיד בקלות. אך בכל מיקרה מתעצב הארכיטיפ בנפש בהמשך המפגש ,בעיקר דרך הקשר הבינאישי עם האחר המייצג את אותו ארכיטיפ . דרך הקשר החשוב כל כך, מקבל הארכיטיפ צורה אנושית בעלת דימויים וחוויות שונות .
שלושה מופעים יכולים לקרות עם הזרות והניכור מעבר לזרותו של כל ארכיטיפ ,בהתפתחות בכלל ובמשך הזמן באינדיבידואציה. ראשית, הניכור של האני לציר אגו עצמי [3] במידה ואין גורם אנושי קשור ומיטיב. שנית ,ובהמשך לניכור, החיפוש של חיבור עם משהו שהוא שונה בתכלית לניכור המוכר והכואב שיוכל לקבל ולחבר . שלישית ,ללא קשר לניכור, מגיעה העת בהתפתחות הנפש שארכיטיפ הזר כשלעצמו נעשה חשוב ,מושך, והופך לאובייקט משמעותי לעניינה של התפתחות הנפש באינדיבידואציה..
ומעבר לכל המצבים , מגיע הזמן שהזר, כמישהו מכוכב אחר, מגזע אחר , הזר שמביא עולם אחר ואפילו יהיה יצור דמיוני כמו אי טי למשל חבר מעולם אחר המרתק את הנפש.
ניתן אף לראות לעיתים ובקליניקה ראיתי ,שבאותם מקרים בהם הדומה והשייך לא הביא למשיכה ,לעניין ,להתעוררות ולתשוקה או לכל ריאקציה ופעילות, ודווקא הזר יהווה משיכה ,עניין או יעורר ארוס; אם לאהבה ואם להתפתחות . "אני נמשך אחרי אתיופיות ולא אחרי הלבנות המזוהות עם משפחתי אמי ואחותי וכיום גם אשתי" אומר לי מטופל "לא מתעורר בי אותו אירוס מיוחד " זה יכול לקרות גם בתקופה של האני והתחזקותו או יכול להיות קשור במיניות ובחשש מתחושת אינססט ,בחיפוש זוגיות או בהתגלות העצמי והרחבתו מאוחר יותר !
נוימן עצמו במכתביו ליונג מספר על האנימה האפריקאית שהתגלתה לו בחלום עם הגיעו לארץ ישראל האוריינטלית . זאת הייתה עבורו תקופה של בניית זהות חדשה והתחברות לארץ וליהדותו. תופעות אלו יכולות להיות כמו איש הפרא באגדה[4] ,הזר העוזר לנער בהתפתחות הגברית ,זו יכולה להיות הזקנה המוזרה במגדל באגדה ורדית הדוקרנית[5] או הופעתו של הגמד המשונה באגדה שלגונית ואדמונית ועוד. הדמות הזרה היא זו המופיעה פתאום ומרמזת על ההתפתחות העתידית של הגיבור.
גישתו של נוימן גם תאפשר לנו להסביר כיצד ארכיטיפ הזר עצמו והשפעתו, יכול להאיץ גם שייכות וזהות , וגם התפתחות לעבר העצמי ואפילו ריפוי .
התפתחות העצמי במובן העמוק של המילה, עם מודעות לציר אני עצמי מותנית גם בפתיחתנו לאזורים חדשים בנפש , לאזורים לא מוכרים אחרים ,לאזורים חוץ תודעתיים ,הקשורים בשכבות לא מוכרות של נפש אדם ,במוזרותה ,בחולשותיה, בסבלה באנושיותה ובמורכבותה . וגם בהכרה באי רציונליות של הנפש ובהכרה במישורי התודעה השונים ובעולם החוץ תודעתי [6] .
אפשר להניח שהזר כארכיטיפ יכול לפגוש אותנו בתקופות חיים שונות, תלוי במהלך החיים של האדם. אך נצמצם זאת פה במובן היונגיאני והתפתחות לאורך החיים ; ראשית, בתקופת התפתחות האני, בעיקר מתקופת ההתבגרות של עיסוק וצורך בזהות ושייכות, לעיתים גם במפגש עם האחר או האחרת לזוגיות ושנית ,במפגש עם העצמי שלנו לעבר הכוליות שלנו בהמשך החיים .
ננסה אם כך להרחיב ולראות את מקומו של המטופל או המטפל הזר בחצי הראשון של החיים, בו ההתחברות אל החיים מרכזית ,ההשלכות רבות ,עקיפת הקומפלקסים לעיתים מירבית ,והצורך בהתחברות ,תיקון השלמה וכניסה לחיים מאד מרכזית. נראה גם את מקומו של המטופל הזר או אנחנו כמטפלים בחצי השני בו האינדיבידואציה הינה מרכזית, התחברות המרבית לעצמינו ולכל חלקינו .הצורך בהשלכות מתחיל לרדת ואפילו עולה הנטייה לקחתם חזרה : העצמי הופך למרכז אם זה הצל, האנימה ,פתרון קומפלקסים וכו.
ובנוסף,לעיתים דווקא הזר הרוחני ,יהיה בעל השפעה מיוחדת כמו שבחצי הראשון היה זה הזר המחבר להתפתחות האישיות, תהיה זו הרוחניות שתקבל השראתה דווקא מן הזר והשונה שיחבר אותנו בדרך פחות קונפליקטואלית דרך האמונות שלנו.
ראשית, אם כך נצביע ונדגים על המטופל הזר כעוזר לנו ליצור קשר במקומות שאנחנו בעצמינו היינו זרים, יש איזו אחווה ויחס מיוחד מתוך הדומה, ביוצא דופן, בלא שייך , בלא מתחבר, התלוש ואו הזר בקרב אנשיו וחברתו. או המצבים בהם הזר ,שעוזר לנו לשפר את מצבינו , את הסטטוס שלנו והצורך להתקבל בחברה נתונה בה הוא שייך ואנו איננו שייכים. או לתת לנו שקט מקונפליקט אשמה בגידה או בריחה.
שנית ,נדבר על המטופל הזר שמופיע באופן סינכרוני בתהליך האינדיבידואציה שלנו כאשר אנו עסוקים באזורים שונים הזרים לנו והאחר במקרה זה מהווה כמעין היקסמות על מנת להתחיל להתחבר לחלקים הללו כמו הפונקציה הנחותה ,אנימה אנימוס או חלק לא מחובר מהצל שלנו. הגיע הזמן וזה יבוא מבחוץ בעזרת האחר .
שלישית ,המטופל הזר שעוזר לנו לעשות תיקון עם עצמינו לגבי אספקט שבו אנו בסכסוך פנימי, אישי או קולקטיבי , אשמה או בושה ,פגיעה בלתי ניתנת לתיקון עם חלק מעצמינו בכוחות עצמינו .למשל עם מישהו שהוא מייצג עבורנו חלק מאויב גרמני ,צרפתי ,יהודי, פלסטיני ,ישראלי ,שחור ולבן . או מצבים כמעין רומיאו ויוליה המעלים סכסוך עם אבא או אימא שהאחר הוא הניגוד שלהם … כאן הזר כמעין עוזר לנו לתקן משהו בעצמינו ,כאשר מייצג קטע של נקמה לא פתורה, כעס ומשהו לא פתור שלקוח מעולם התכן של אבותינו ואפילו אבות אבותינו..
ויש המטופל הזר המשמש עבורנו קטליזטור או פרספקטיבה לקבל משהו בתוך עצמינו ולהגיע אל עצמינו בדרך עקיפה ולא ישירות לדומה לנו עמו יש לנו אמביוולנטיות . הזר במקרה זה מרחיק עבורנו את הגורם הדוחה ויוצר לנו קשר באזור ניטרלי ואז בתוך הקשר הזה אנו פתוחים לקבל משהו שממנו נמנענו כאשר זה התחבר עם המוכר, המשפחתי ,העמי והתרבותי והדתי או הרוחני.
ויש גם את הזר ,התרבות הזרה, או התיאוריה הזרה שיעזרו לנו להגיע לרוחניות השבויה בקומפלקס -יהודי ישראלי למשל . ואז הבודהיזם הזרה כביכול עוזרת לחלק מן הישראלים להשתחרר מהקומפלקס היהודי הנודד שלהם. לעיתים הזר עוזר בנטרול הרוע, הנאציזם –דרך מפגש אישי , נטרול הקורבן או התוקפן דרך מפגש עם הזר.
כדי להמחיש את הנקודות אותן פיתחתי , אביא שלוש דוגמאות; שלש טיפוליות ועוד אחת הלקוחה ישירות מתוך תהליך האינדיבידואציה שלי ,בהתפתחות הרוחנית שלי ומקום הזר בתוכה.
כל הדוגמאות קשורות בזרות של המטופל ובזרותי עבורו ומעבר לכל ,נושא הניכור והשייכות מאפיין אותן ,את זהותן ,את הפגם בהשתייכותם ואת התחברותם לנושא הזרות כל אחד בצורה זו או אחרת.
הטיפול הראשון ,כביכול מטופל זר ומנוכר לעצמו שאביא ,הוא מטופל בן 35 שגדל בחברה דתית לאומית בשטחים הכבושים ,לשם עברו הוריו האידיאולוגים ,בני דור שני ליוצאי אירופה , שחזרו בתשובה וחולמים את החלום הציוני דתי של אותה תקופה לחיות בארץ ישראל השלמה. זאת: גם כדי לפתור לעצמם שאלת זהות ושייכות מתגלגלת .
המטופל הגיע ממשפחה כזו חוזרת בתשובה, שכל ילדיה גדלו ויצאו בשאלה . ילדים שלא יכלו להמשיך את קו הזהות ה"שאולה" שיצרו של ההורים וכולם אינם דתיים! . האידיאולוגיה הגלויה של ההורים החזרה בתשובה היה הקו שעמו ניסה המטופל להזדהות מאז ילד מתוך גוננות על ההורים אך ללא הצלחה ממשית כל שנות ילדותו וצעירותו .
ואולם מתחת לפני השטח הרגיש המטופל כנער דברים אחרים וסמויים עליהם לא דיברו . ולכן למרות שעל פניו ביצע כל מה שצריך, הרגיש תמיד מתחזה ,מנוכר, לא מתפקד וחסר ערך , דבר שממנו מנסה לברוח כל השנים. הוא אימץ גישה של התבוננות מן הצד, תפיסה אומנותית התרשמותית של החיים ללא נקיטת עמדה ,ללא השפעה על הסביבה ,גישה מעט אימפוטנטית גם במובן הישיר..
הבריחה של הבחור מן החיים שהיה בה מן המרד הסמוי אף לו עצמו, מסבכת את בעיית זהות ואת בניית הזהות האמתית שלו . הוא היה חייב היה להתחיל לבנות את זהותו באופן דמיוני ובסביבה אחרת בתכלית. הוא היה חייב לגבש כמעין זהות פיקטיבית באזור בו משוחרר מקונפליקטים בו מתחזה, משוחרר מעימותים עם משפחתו והחברה שבה גדל ,מקום בו רגוע ויצירתי. דרך אותה בריחה שלו לאירופה , גרמניה ופולין משם ברחו הסבים היהודיים שלו בתקופת השואה .
הוא יצר לו כמעין מקום באנגליה לשם היגר דודו בתקופת המלחמה, אליו כביכול בורח ומחפש שם שקט מכל קונפליקט .שם באנגליה מרגיש יצירתי ,יוצר יותר קשרים ובונה תסריטים ללימודי התסריטאות שלו. בתוכן התסריטים עולה חזק ביותר השייכות האחרת והדמיונות , על הגיבור שלו לשאת בחורה זרה. ועם התכנים של הכתיבה עולה בו חזק הפחד להתבולל לזעזע ולאכזב.
צ' הוא מטופל שנימצא כרגע בטיפולי לאחר שמצא את עצמו תקוע ובורח ולא חי את החיים האמיתיים , לא את יצריו ורגשותיו האוטנטיים .
עבורי ,כמטפל חילוני ושמאלני הוא התחיל כזר, גם בשל המקום שבו גדל, גם בשל חינוך הוריו עם האידיאולוגיה הזרה לי. אך עם הזמן, ראיתי עד כמה דומה לי בצורה מדהימה כי גם האידיאולוגיה שאימצו הורי שלי לצורך השעה -התיישבות וכיבוש השממה, לא עברו אלי כמשהו שיכולתי להזדהות ולחיות עם עצמי . מעניין שהמטופל הופיע לטיפול בדיוק בעת עיסוקי אני בקומפלקס הצבר והיהודי הנודד והדרך הרוחנית.
נזכור שהתפתחות האני והתודעה קשורה ביכולת שלנו להזדהות עם הסביבה, עם האב , שבעצמו מזוהה ללא קונפליקטים ,עם הרגשת שייכות שלפעמים לא מתחברת והולכת חלק. לעיתים יש צורך להתמרד מן היסוד ,לברוח ולרעות בשדות זרים.
לעומת צ' שחיבר אותי לחוסר היהודיות שלי ולמחשבה על כמה שונה אני ,התחברתי היום ליהדות ומקורותיה אך אדגים בהמשך כמה עקיף הלכתי וכמה רחוק הייתי לפני עשרים שנה ….
ועתה להדגמה בעזרת טיפול אחר, לפני עשרים שנה , באותה תקופה , טיפלתי ולא היה ברור לי למה, באנשי דת נזירים ממוצא גרמני ,אשר נמצאים במנזרים גרמניים בארץ ,בעיקר בירושלים וכמה מפגשים משמעותיים היו מנת חלקי עם הרבה עניין וכניסה לעולם הרוחני של הנזירות שהיה זר ביותר עבורי. אני התחלתי עסוק ביהודי שבי וכאן הגיעו נזירים גרמניים לטיפול אצלי…
אבל מאותה תקופה של אינדיבידואציה מועצמת שלי ,אציג טיפול שבו אתמקד במערכת יחסים טיפולית כאשר נפשי עדין לא מוכנה הייתה לקלוט את המסר שהזר או הזרה במקרה זה ניסתה להעביר אלי: זאת הייתה מטופלת גרמנייה (45) ,ארץ המוצא של אימא שלי.
זאת הייתה מטופלת שעשתה תפקיד דיפלומטי בארצי ותוך כדי שהותה כאן חשבה ודמיינה שאם תהפוך לישראלית ותשתקע כאן בארץ ,תפתור גם את ניכורה ,דיכאונה וגם את חוסר חיבורה לגרמניות.
מאוחר יותר הבינה המטופלת שהשתוקקה לפתור גם את ניתוקה ההרסני מן היצרים מן החיים הליבידינליים שהוחלפו בתפיסתה באי השייכות, בזרות שהרגישה בארצה .
היא חלמה על הארץ החמה הזו ישראל, התחברה לחיים הרגשיים והיצריים שלה דווקא כאן בארץ הזרה ,הרבה מן החיבור נעשה בעזרת הטיפול ויחסי העברה עם המטפל ויעידו על כך חלומותיה, ציוריה והקשר הטיפולי עמדי. הקשר עם המטפל הזר היה אינטנסיבי מיוחד ומרפא , היא ציירה את חלומותיה עברה תהליך אישי משמעותי . עזר וזרז במידה רבה השונה והדומה בנינו . אך רק לאחר השנים שעברו מאז הטיפול והנקודה בה אני נמצא היום ,אני מבין שהנקודה החשובה הנוספת של הזרה, הגרמנייה, שהגיעה לטיפול אצל ישראלי ממוצא גרמני שהוריו ברחו משם וכו' פוספסה גם לא עבדנו מספיק על חיבור לתרבותה ומוצאה . וגם לא על הנושא גרמני יהודי בנפשותינו שלנו.
כי על כך לא דיברנו : היא העדיפה לדבר אנגלית ולא גרמנית . היא כן העלתה את הבעיות האישיות עם ארצה ,עם הוריה ,עם אימה ובעיקר אביה הדורש, הנוקשה ,הנאצי בעברו שעשה ממנה הבת המוצלחת המוכשרת שאמורה להביא הישגים של אקדמיה, של תפקידים ושל גאווה גרמנית במישור הדיפלומטי .
המפגש של המטופלת עם המזרח , עם האקלים ,הפתיחות והחם הישראלי, השמש היה חזק . במפגשים בינינו עלתה מצידה הרבה תשוקה ,אהבה ,קנאה . היצרים עלו וקיבלו מקום ומיכל שהיה קשור בתרבות בפתיחות ,בחום הפחות פורמאלי ,אך הנגיעה בנושא המשפחה שלי המוצא היהודי מול הגרמנייה כמעט פוספס והיה אני בטוח אצל שנינו ,מתחת לפני השטח. . בגלל חוסר פתיחותי , כי למעשה היה שם כל הטיפול אך לא דובר. ואפורטופו הזר המטופלת ציירה מתוך חלומה גמל הנכנס לקליניקה
ואפרופו יצרים עוד ציור : 
אפיזודה מעניינת הייתה כאשר בהשפעת הטיפול אימצה שני חתולים זכר ונקבה שהפכו בטיפול למעין ילדים שלנו ,תמונות מעקב אחרי התפתחותם מחלות ילדות ועוד… לפני שהסכימה לעקר אותם רצתה שיביאו לעולם גורים קטנים וגידלה אותם עד מסירה . לפני המסירה המטופלת ביקשה ממני בקשה שלא יכולתי לסרב לה ,היא ידעה שהיה לי חתול והוא נעלם ובראש שלה התבשל הרעיון שהיא עומדת בעוד כמה חודשים לעזוב את הארץ ועל כן אני יאמץ ממנה שני חתולים שיישארו איתי אחרי שתיסע .
החתולים ההורים שגדלו אצלה כילדיה ייסעו אתה לתפקידה החדש כמובן . אך יעזור לה מאד שתדע שהחתולים הקטנים יישארו עמדי . החוויה שהסכמתי לאימוץ הייתה עבורה התעלות שאין כמותה והעובדה שיצאתי מגבולות הטיפול שבאתי לביתה לקחת אתם וכו', הייתה עבורה תרפויטית מעין במיוחד .
זהו אחד המקרים בקריירה המקצועית שלי שחרגתי מגבולות הטיפול והתוצאה הייתה מדהימה . אבל העניין הגרמני יהודי לא דובר רק קוריוז שלפני כמה חודשים קיבלתי ממנה הודעה עצובה שהחתולים נפטרו מזקנה ממש באותם ימים ובאופן סינכרוני שהורי בני ה- 96 נפטרו גם הם ושיתפנו בצער … אני חושב שעצם הטיפול על ידי ישראלי , הגמישות ,הקשר שנוצר יצרו גם שינוי בממד של הקומפלקסים התרבותיים הסמויים שהיו שם.
הדוגמא השלישית, האקטואלית יותר שאביא ,הינה מהתקופה האחרונה בה נפשי נפתחה ללכת עם הזר כזר וכשונה גם במשמעות המשותפת שלנו של המטופל ושלי. זוהי תקופה בה ארכיטיפ הזר פעיל יותר בנפשי ,תופס מקום באינדיבידואציה שלי ומגיעים אלי באופן סינכרוני ,מטופלים מתרבות אחרת ולעיתים זרה . מדובר במטופל ערבי ישראלי פלסטיני (50) שלמד כזר בחו"ל בגרמניה לימודי רפואה. הוא הגיע בסוף שנות הארבעים של חייו, גרוש עם ארבעה ילדים . פנה לטיפול עם אי נחת וחרדה ,בעיות קיומיות, חיפוש כוון, תחושה של חוסר הזדהות עד ניכור עמוק ומתמשך עם תרבותו ועם הקולקטיב הערבי בכלל.
ברקע שלו התברר כי קיימות בעיות לא פתורות בספראציה-אינדיבידואציה מן האם ,ניתוק וניכור מן האב, קונפליקטים של זהות ושייכות .המטופל גילה הרבה מוטיבציה וענין להבין ,להשתחרר ולמצוא כוון ומשמעות. הוא חיפש לא רק את הרמה הפילוסופית אלא את חוויה הרגשית החסרה .
למטופל היה קושי להיכנס לתהליך אינדיבידואציה אותו חיפש זאת בגלל מכלול קומפלקסים לא פתורים מהילדות. באחת מן הסדנאות הרוחניות שהשתתף לפני הטיפול שמע מהמנחה על טיפול יונגיאני ורצה מאד לעשות זאת על ידי מטפל ישראלי .
באופן סינכרוני המטופל הגיע אלי, מטפל ישראלי שגדל בארץ הזאת, דווקא במקום שנבנה על שרידי ישוב ערבי. הרקע של המטפל איש ישראלי דור שני להורים שברחו מאירופה ב1939 ,צבר שנלחם במלחמות ישראל ושנעשה מטפל יונגיאני . הוא הגיע למטפל שמאד עסוק כבר מספר שנים בתהליך אינדיבידואציה של השתחררות מקולקטיב ישראלי וחיפוש יהודי .
המטופל בא עם חלום: נחש ענק נוסע על מסילת רכבת וניתקע בתוך מנהרה החלק החיצוני שלו מעניין המוני אנשים שמתקרבים, מלטפים ומסוקרנים… ואני רוצה לדעת עד היכן מגיע הנחש ? האם הוא אינסופי ? ולמה תקוע ?
בטיפול זה, כמובן במפגש האישי פרסונאלי אך גם במפגש התרבותי קולקטיבי ,התחילו נוצרות בנינו חוויות מיוחדות ואחרות . ניתן לומר שעברנו יחד אפילו חוויות מוזרות ועוצמתיות . עם הזמן יכולתי לראות ,לחוות ולהבין מה למעשה המטופל מביא לי למה דווקא אלי ולשם מה .
הלך והתברר לשנינו למה העדיף מטפל מתרבות ישראלית מערבית יותר, למה זה היה חשוב שיהיה מישהו שאינו שייך לתרבות שלו ושייך לתרבות פטריארכלית פחות. נחשף בטיפול כיצד הרגיש תמיד זר ומנוכר בתרבותו וחיפש להיחשף לתרבות אחרת, הרגיש שאף ערבי לא היה מקבל את מוזרותו. התרגש מאד לדעת שאני במקורי מתרבות שאינה רק ישראלית ואפילו שאוכל להכניס פה ושם מילים בגרמנית .
בחיי המטופל כפי שהביא לטיפול הופיעה מיד ובברור ובתחושת בושה האם המודרת והנלחמת בתוך תרבות פטריארכלית ,האם הנאבקת שקראה לבנה "מאבק" . אם שהפכה אותו לחשוב ביותר בחייה . היא נלחמה בעזרתו מול האב ומשפחתו . המטופל גדל שלש שנים ראשונות אצלה בלבד בצל המאבק .
עם הזמן הבנתי כיצד ניתן לפתח את מערכת היחסים הטיפולית גם לריפוי הדדי, גם ברמה הפרסונאלית שנגעה לי בנקודות אישיות וקומפלקסים שונים ומשותפים ,אך גם למקום של התחככות ערבית ישראלית ועם זאת למחילה וקבלה ,תוך הבנה מעמיקה של כוחה המרפא של הנפש הקולקטיבית, עליה מדבר יונג ובמיוחד בחוויית הקשר עם הזר.
עם הזמן המטופל הקפיד לקרוא לעצמו פלסטינאי שנולד כאן ומדורי דורות שייך, אך הוא עצמו אמביוולנטי ביותר כלפי תרבותו ותוך כדי הטיפול התחזק גם הקשר שלו לתרבותו דווקא דרכי. אהבתי למשל למשורר הפלסטינאי מחמוד דרוויש עלתה בטיפול וכן העובדה שהתחלתי ללמוד ערבית בעצמי השפיע וחיזקה אותו. הוא ניסה לראות את החיובי שבתרבותו, אליה לא נחשף אף פעם בממד הרוחני . היו דיבורים על שואה ובניית הארץ מתוך פליטות והגירה של הישראלים לעומת שואה של נישול וגירוש בחוויית האנשים הערבים סביבו .
שיא השוני ועם זאת המשותף היה כאשר ישבנו יחד באופן סינכרוני ביום הזיכרון בעת הצפירה לזיכרון החללים שבה אני עמדתי ,כפי שנהוג והוא נישאר ישוב על הכיסא . הוא היה מפוחד, עצבני מלא דמיונות על שדים ורוחות ואני הייתי עצוב . לא גאה ואפילו מלא חמלה כלפיו .
בשבילי היום הוא קשה כמובן אבל נתתי לו להתבטא לכעוס לקנא וכו'. הוא סיפר לי את הדמיונות הקשים שלו .עבדנו במקביל על הקומפלקסים האישיים שלנו אני כמובן עם עצמי… ובטיפול עלתה מידי פעם גם בעיית הזהות שלו . אחד הדברים המרכזיים בעניין הזהות והניכור שלו, נגעה לקומפלקס האב הגדול שלו ,למצב המשפחתי והחברתי שאליו נולד .
הריבים המשפחתיים בין ההורים ,ההזדהות עם האם החזקה אך הקורבן שנולדה לחברה פטריארכלית והוא היה עבורה הבן המאהב בדמות של אטיס תפסו מקום . עלה חזק ביותר המיתוס האם הגדולה והבן המאהב סבילה ואטיס[7]– הוא ביטל עצמו מול האם על מנת לאפשר לה להשתמש בו ובכוחו כזכר מול האב ומשפחתו; .במשך הטיפול ככל שהתחזק ,יצא יחסית מקומפלקס האם
עם הזמן כאשר יצא מן הניכור, הלכה והתגבשה ,הזהות הערבית שלו עדיין מתוך זהירות . עלתה חזק התחושה והחוויה שתמיד משתמשים בו כמו בילדות; תחילה האם ,אחר כך הקבוצות בהם היה הערבי היחיד כאשר עושים ממנו הערבי התורן ,שדרכו מנסים לעורר בעיות ולפותרתן, והוא אינו מוכן להיות הערבי התורן שמספק זאת .
חזקה במיוחד הייתה החוויה הטרנספרסיאלית (transferal )שלו אלי כאל אב ישראלי יהודי שמתייחס לנושא הפטריארכליות בצורה מתאימה לו יותר. חוויה של אב מקבל ,יותר דיאלוגי ויותר מעורר בו את הצורך לתקן ולהיות אב בעצמו. יחד עם כל זאת חווה חוויה העוזרת לו להשתחרר מתפקיד הבן המאהב מציל את האם מנחיתותה . במקביל לקאונטר-טרנספרנס, בו התעוררה חוויה מקבילה שלי , חוויה אחרת של בן מאהב , לאם היוצרת וניזונה מדור חדש [8]
בהמשך הופיע חלום: "אני נמצא במקום בעיר הערבית שבה נולדתי ואני קם משינה ורואה מרחוק שיירה של אנשים לבושים בלבן הולכים במעין תהלוכה, אין מה שיעצור אותם, הם מוחים ואני גם מתפעל ומזדהה אך פוחד מאד להצטרף . מביט מרחוק.
חזקה הייתה החוויה מולי להיות עצמו ,מולי הישראלי להתחיל להעלות את עצמו ,זהותו וגם הביקורת והכאב שיש לו . ואני המלווה המתפעל ומקשיב המעודד את הערבי, חוויה אדירה שקשורה גם עבורי בממד הקולקטיבי, חוויה של התקרבות, הבנה ,סליחה.
בטיפול עלה חזק ביותר החוויה של השיתוף שלי אותו ולא השימוש בו והקשר הטיפולי שבו שנינו קיבלנו הרבה. גם השיתוף ברצוני להציג אותו בכנס ,הפכה לחוויה טיפולית ולא ניצול מתוך עצם השיתוף התרומה שלו והדדיות. הוא שמח והבין את תרומת הזר גם עבורו.
בחלומו הנוסף, הוא יושב ליד חוף נמל מעט מוזנח רואה מולו סירה חלודה ישנה ומוזנחת על הסירה עומד חזיר שחור . הסירה מקבלת כמעין "בומס,, מכה מלמטה והחזיר נופל למים. הוא קופץ למים להציל את בע"ה המסכן והנה נערים מתבגרים עוזרים לו להציל את בע"ה .
נחיתות, ניכור, כבשה שחורה, מצב שממנו הצליח להיחלץ בהיותו מתבגר שהחליט לעזוב ביוזמתו לגרמניה דווקא לארץ זרה כדי ללמוד.
העבודה המשותפת שלנו הפכה פתוחה וישירה ק' התחבר מאד לזרות שבתוכו ,גם בהיותו צעיר בחצי הראשון של חייו כאשר אינו חש את הזהות והחיבור לקולקטיב, אגב ,לעומת גרושתו רופאה גם היא שהייתה מוסלמית אדוקה ומאד מחוברת לפטריארכליות ללא שום אינדיבידואציה . הוא גם הבין לעומק את הנחיתות ,הבריחה ,החיפושים הפילוסופים שתמיד אפיינו אותו ועם זאת החזרה אל עצמו תרבותו וברמה האישית השחרור מהזדהות יתר עם האם . הוא הבין בכאב גם את הרווח וההפסד שהיה מכך כלפי שאר המשפחה והבנה עמוקה של מרכיב הזר והניכור בנפשו .
אני בראייתי אותו וקבלתו התחברתי מאד גם לצדדים האנושיים הדומים והשונים בנינו. נעשיתי ער עד כמה המפגש אתו מעורר את האפשרות להבין גזענות ,דעות קדומות ,ועד כמה הגישה היונגיאנית -נוימניית ובתוספת אדינגר עוזרת ומאפשרת את המפגש .
סביב נושא האינדיבידואציה והאפשרות לשחרר רוחניות כלואה מתוך בעיות זהות פיצול וקומפלקס תרבותי ואי יכולת לחבר ישראליות (הצבר) עם יהדות ,אציין גם את החיבור ליונג ובעיקר בחיבור לאפשרות הרוחנית וליהדות בעזרת תורתו אך גם דרך חיבור לתרבות זרה אינדיאנית דווקא בצפון קנדה , סביב השפעותיו של vision quest שעברתי לפני יותר מעשרים שנה. החוויות שם פתחו לי דרך חדשה להתחבר לרוחניות יהודית דווקא, היכן שהייתי חשוף לחוויות זרות ושונות של חדר הזעה, צום ,סיפורים אחרים וסמלים ודימוים שונים שדווקא הם חיברו אותי לאבות אבותיי ולאפשרות של שחרור מן הישראליות וחיבור ליהדות .
נשלח מה-iPad שלי
דר אבי באומן avibauman.me
[1] הצבר והיהודי הנודד קומפלקסים ישראלים יהודים
[2] נוימן -הילד
[3] Edinger E.F: The Ego and the Archetypes . The Alienated Ego in
[4] Iron John in Grimm fairy tells
[5] יפהפייה נרדמת- האחים גרים
[6] Neumann הנפש ומישורי גלגולי המציאות בתוך- הינני- אדם ומשמעות אריך נוימן רסלינג 2013 (Mench und Sin)
[7] A.Baumann, The Hidden Negatives of Mother Love in: Motherhood: Psychoanalysis and other Disciplines Ed..E.Perroni Kibbutz Hameuchad p. 2009
[8] Avi Baumann:Puer as a second Generation to Holocaust Survivors 'Zurich 1995