המכשפה באגדות בחיים ובטיפול ,היא אחד מסמלי הצל של הנפש המבטאים את הפן השלילי ,המכוער ,המאיים והדוחה –מושך של הנשיות והאימהות . היא מסמלת את הכוח המכשף, המפחיד והמרתיע הרוצה להשפיע ,לשנות ,להשתלט, כדי להשתמש ,לרוקן ,לנצל ולקחת לעצמה ולצרכיה.
כמו המכשפה ,תופעות הצל שלנו ,אותם צדדים אפלים ומוסתרים שלנו, נוטים להיות מושלכים על אחרים ,גם על הסביבה הקרובה לנו ,על היריבים או האויבים שלנו, וגם על הסביבה הרחוקה ,האחרים ,השונים והשנואים עלינו.
העובדה שאנו רואים חלק זה כשלילי ,אין זה אומר שהוא איננו בעל כוח, עוצמה וקסם מסוים .למעשה ברור שעבור השלמות הנפשית רצוי לא להירתע ממנו, שיש לבוא עמו במגע, להסתדר אתו ואפילו להוציא ממנו את האנרגיה שפעמים רבות נחוצה לנו .
גם גברים וגם נשים יכולים להיות האובייקט להשלכה של המכשפה של חלק צל זה.ואפילו החברה והתרבות לעיתים מעודדת ומקדמת השלכה כזו או אחרת ויוצרת שעירים לעזאזל.
דמות המכשפה שהיא אם כך דימוי צל חזק ,השלכתי מובהק הינה דמות חיה רלבטנטית והייתה כבר מקדמא דנא דמות קיימת ומשמעותית במיתוסים ובאגדות.
במיתולוגיה היוונית ,החל מהקטה המכשפה אשר בשאול ,שהיא הפן השלילי של האם הגדולה דמטר , בהמשך מופיעות הגריאות (האפורות) ,
שלושת המכשפות שלהן עין אחת משותפת ומועברת מאחת לשנייה אך יש להם מידע רב שהגיבור פרסיאוס צריך להשיג. ואפילו מדיאה המכשפה היפה מקולכיס שעוזרת לגיבור ייסון בהשגת גיזת הזהב ועולה לשמים בסוף ימיה על מרכבה רתומה לנחשים.
המכשפה, מה מקומה בחיים של היום ומה היא גורמת בטיפול כאשר מופיעה סמלית ,מטפורית וכיצד יכולה לעזור בטיפול?
בהנחה שכל סמל ומטפורה מוציא אותנו מן הממד הקונקרטי ובאופיו הרב משמעי מחבר אותנו לרובד הגבוה של העצמי , נוכל לקבל כי גם דמות המכשפה תוכל לנקז אליה את הצל הנשי והאימהי באופן שבו נוכל לעסוק בו בטיפול.
דרך אותו ממד חדש בתוך המרחב הטיפולי ובעזרת הכלים הטיפוליים, נוכל לשחרר את הפחד שמעורר ואת האנרגיה העצורה בתוכו. בדומה להורדת ראש המדוזה על ידי הגיבור הנעזר במראה -מגן ושחרור פגאסוס המעופף היוצא מצווארה.
המכשפה, אותה דמות אם מפוצלת, הנתפסת בדרך כלל כשלילית כמו לילית ,האישה הדו קוטבית היא בעלת כוחות דמוניים ובה בעת נומינוזיים . היא דמות נשית דוחה ומקסימה כאחת. היא בדרך כלל זקנה ובעלת חכמת חיים אך גם רשעית המנצלת את חכמתה למטרת רוע .היא זוממת כיצד לצוד את הילד(או את הגבר) לצרכיה.
היא בדרך כלל מכוערת מפחידה וצבועה. היא בעלת אף וחוש ריח חייתי . חוש ריח זה הוא במיוחד לילדים טובים אותם אפשר בקלות לצוד. היא מעושה ופתיינית כי מסתירה את כוונותיה הרעות ,היא בוחשת בקדירה ומבשלת תבשילים תרתי משמע . היא תנועתית גם על הארץ וגם באוויר בעזרת רכיבה על מטאטא המסמל מלבד ניקוי הבית מטה של כוח ומקל של עונש .
המכשפה היא אישה אך היא גם גברית-פאלית, היא טריקית ,היא חייתית בעלת חושים חזקים. והיא כמעין דמות צל של הזקנה החכמה .לעיתים קרובות תמצא בשלישייה ואז כוחה גם גדול יותר.
דמות זאת היא תבנית צל מפוצלת (כמו רוב דמויות הצל) ולתוכה יוצק הילד ,הנער או החברה את אוסף האספקטים השליליים של האם או של הנשי . בגלל פיצולה מהדמות הטובה היא לעיתים תופיע כאם חורגת או מושלכת על האם החורגת, החותנת ,או השכנה השנואה שחייה בגפה. היא שלילית אך היא בעלת קסם עוצמה וכוח מפחיד .
יש לה יכולות מאגיות של קסם וכישוף ונטייה להביא מזל רע, על כן לעיתים אינה מוזמנת לחגיגות. והיא למדה או רכשה כוחות ויכולות בדומה למרפא השמאן ,דרך סבל ,מצוקה והתמודדויות קשות בחיים .בשולי הכפר היא חייה ,במערה חשוכה או במקום דחוי או שכוח אל.
העובדה שהיא יכולה להופיע לעיתים עם חזות של מלכה חזקה או יפה ומכובדת, אינו מעיד על כי לא חוותה סבל או שלא הפכה לכזאת מתוך החיים.
החיים עשו אותה קשה כך אומרים עליה לעיתים אמרה לי מישהי, ולכן היא מרירה ונקמנית. עם אימא תמיד מסוכסכת ומרגישה חסרת אהבה . אבל חכמתה מופנית לכוונים שליליים ,מעידים עליה, כך סיפרה לי זאת שידועה כמכשפה.
"החכמה עוזרת לי ואני מודה אני נהנית לחבל לפעמים" אומרת היא לי.
• אובייקטים להשלכה של דמות המכשפה יכולות להיות גם נשים שונות המייצגות מרכזיות ,עוצמה, כוח .
• תחושת האחרים לידה ובעיקר של מי שמרגיש הקורבן שלה,נחיתות או קינאה ,משליך על דמותה את תמונת המכשפה .
מי שמצפה מכל אישה באשר היא אישה להתנהגות אימהית ,מכילה ,עוטפת ,מזינה ובעלת נכונות תמידית לוויתור עצמי, יוכל להרגיש מיד מול בעלת הכוח, בעלת הסמכות הנשית ,הבוסית החזקה, שהיא מנצלת את הכוח, שהיא משתמשת בעצמתה כמכשפה. היא יכולה לרכז במצב כזה את השלכת הצל ,היא יכולה להיות גם בקלות השעיר לעזאזל .
נזכור שכל אדם זקוק לאובייקט להשלכה , הוא שואף לשחרר עצמו מתחושות לא נוחות ,לחלץ מחלקים שלא מודע ולא רוצה להיות מודע שנמצאים אצל עצמו. לעיתים כדי להצדיק את עצמו או כדי למצוא הגיון להרגשת הקורבן שלו .הוא רוצה להיפתר מן התכונות השליליות שיהיו ממנו והלאה והשלכה היא מנגנון נפלא לשם כך.
מפגש עם דמות המכשפה בהקשר הטיפולי יוכל להיעשות או על ידי הילדים שבטיפול , הבת או הבן אשר דמות האם, המורה או כל סמכות נשית תופיע אצלו ככזאת בגלוי או בנסתר. יכולה לעלות גם על ידי מטופלים מבוגרים שעדיין לא פתרו בעיה עמוקה עם דמות אם שלילית ולא מודעת מספיק.
מכשפה יכולה בטיפול גם לעלות דרך יחס העברה למטפלת או למטפל..
אך היא יכולה לעלות דרך האם לגבי עצמה בטיפול או בהדרכת הורים. היא תעלה בגלל סיבות שונות ואולי טראומות עצמיות. אישה יכולה להיות מאוימת מלהיות מכשפה או נבהלת מהשלכה הבלתי נמנעת של הדמות עליה.
או אולי עדיין באמת לא מודעת ששוכנת בתוכה דמות כזאת !
כאשר המכשפה יוצאת ,דרך חלום, נוצרת כמטאפורה או מופיעה כסמל דרך מיתוסים אגדות או יצירה אמנותית ולא סתם כאפיזודה של הייתי אתמול רעה לילדים,…היא הופכת לדמות בעלת ערך מוסף ובדיוק זהו הערך המוסף של המטפורה הסמל הנושא אנרגיה שיכולה להשתחרר בטיפול.
היא אז כאן בחדר והיא אחרת ,היא האימא הרעה עם כל המשמעות אך היא גם מעוררת קסם תקווה ואפשרות לשחרור וריפוי כי באה ממקום גבוה יותר הרואה את הסיטואציה מלמעלה !
מבחינה זו היא גם דמות עוזרת מיוחדת ,יש לה התחלה אמצע וסוף היא בעלת עצמה וכאשר מתגברים עליה רוכשים את העצמה הזו בעצמנו.
כשהגיבור באגדה מצליח לצאת מן הגיהינום עם שלושת שערות הזהב של השד בידו ,אמר לי ילד קטן ששמע את האגדה "הוא נעשה יותר חכם" !
המכשפה האם עבור הילד והמכשפה האישה עבור הגבר, היא בעלת כוחות השפעה אדירים. כוחה הוא בכך שהיא יודעת סודות נסתרים ,סודות ידועים רק לה ולא לצד השני והיא יודעת בעזרת סודותיה איך להקסים לפתות ולהשפיע.
בידיה ,כמו בידי האם הטובה ,העצמה והתחכום לעצור את הילד או לגדל אותו ,לספק לו מה שצריך או לא לתת את כל מה שזקוק , להשתמש בו לעצמה או לתת לו את עצמו. לנצל את חיוניותו ,את יופיו ,את הערצתו, את הארוס שלו ואת הכוח המיוחד שלו, או לתת לו את כל הטוב והחזק הזה לעצמו.
נראה כי הילד עד הפסקת הכישוף או צמיחה ושחרור ממנו נמצא בידיה של המכשפה ,ולפעמים הוא לא יוצא ונשאר תקוע. אם הוא גבר או אישה מבוגרים שלא יצאו משלב זה הם לעיתים יהיו במצב של איבוד עצמי ,לעיתים ימצאו בעמדת ניתוק וסגירות ולפעמים הפתרון יהיה להיתקע במופע ודפוס אמביוולנטי –הם לא יוכלו אף פעם להתמסר עד הסוף לאחר/אחרת.
באגדות כמו גם במיתולוגיה מופיע כוחה של האם ככוח ראשוני בסיסי המשפיע על גורל ,קובע גורל ,ככוח אפילו מעל האל זיאוס אבי האלים ומכונה כוחן של המויורות היושבות בשאול. בידיהן של המוירות הדימוי לחייו וגורלו של הרך הנולד מופיע כחוט ,אולי חוט החיים אולי חבל הטבור ואולי הקשר לחיים בטוויית שתי וערב. …
והסיפור הוא כזה: האחת טווה את החוט , השנייה מודדת את אורכו של החוט והשלישית גוזרת אותו ובעצם קובעת את אורכו !
המזל ,הגורל ויחסה של האם אל התינוק והילד משולבים כגורל בחייו
כוחה של האם הוא אם כך כוח ארכיטיפי ראשוני בעל עצמה גורלית מול חוסר האונים של התינוק הגדל בזרועותיה, מול ההזדקקות הטוטאלית שלו. כוחה יכול גם להיות כוח דמוני ומתעלל מול הצורך הבסיסי של הילד שיאהבו אותו, יראו אותו ,יתפעלו ממנו ,ויתנו לו את עצמיותו השבויה בתחילה בידי האם.
כוחה של האם יכול להיות נצלני מול הצורך של הילד לרצות ,לספק את אימא, כדי שתאהב אותו ותיתן לו. הוא יכול להיות מתעלל מול הצורך שיהיה לה טוב ,להיות ילד טוב בעבורה .ילד טוב כזה הוא כטרף עבור מכשפה שלה לעיתים אספקט רעב וחייתי כמו שמופיע למשל בהנזל וגרטל.
ומכוון אחר כוח ההשפעה הקטלני של האם יכול להיות גם מתוך חולשתה ופגיעותיה מול הצורך של הילד באימא . הילד ייטה אפילו לטפל באם ולהקריב עצמיותו ,אם היא חולה פגועה או דיכאונית. זאת כי הדחף של ילדים להקרבה עבור האם הפגועה הוא לעיתים פנומנאלי!
ובכן המכשפה, הקוסמת, האלה היא זו היודעת את כל סודות הגידול, החל מההזנה, הטיפול ,הדאגה לכל צרכיו ועד ידיעתה את כל מה שהילד צריך עבור עצמאותו והפיכתו מתינוק לילד ולנער. העובדה שיודעת כל אילו ושואבת גם כוח מהאידיאליזציה הארכיטיפית המושלכת עליה ,מאפשר לה גם כוח לעצר את הילד אם תרצה, למנוע גדילתו . בכוחה גם לנטוש אותו כעונש אם תרצה.
היא יכולה לכשפו או לנצלו ולהשתמש בו לעצמה, אם עבור כוחה ,יופייה ,צעירותה ,אם בעבור הרגעת חרדותיה ואם עבור צרכיה הנרקיסיסטים ועוד .
זהו כוח כישופה ,כך היא יכולה לעצור או לגדל ,לגרום לו דרך דחייתה להיפך לעד לקרפדה מכוערת או לנסיך יפה ,לעצבו כעפר חמוד או לכשפו להיות לזאב זועם ותוקפן . לנסוך בו אהבת חיים או משאלות מוות. להיות בעל מרכז עצמי או לחיות דרך אחרים .להרגיש נשדד מכל כוח יצירה וחיים.
כל ההשפעה הזו תתקיים עד שישתחרר ממנה, עד שימצא קשר משמעותי אחר או יטפל בעצמו.
"כל פעם שאני פוגשת את אימא שלי הזקנה כבר אגב, אני יוצאת שדודה מרוקנת ואני זקוקה לכמה שעות להיכנס לקונכייה שלי ולמצוא מחדש את המרכז. היא דורשת תמיד את כולי בשבילה.
האם יכולה גם להיות האובייקט להשלכת המכשפה עבור הילד כל פעם שהילד או הילדה חווים אותה כרעה ,מאיימת, מגבילה או דרשנית וכמובן כאשר היא מענישה שלא בצדק ,ביקורתית ,דוחה ,נוטשת ,מבלבלת במסר כפול, צבועה ומזייפת את רגשותיה.
קיימת גם אפשרות של השלכת המכשפה על האם במצבים בהם הבת עצמה מפוצלת מחלקים של הצל, למשל חלקים של אם רעה כאשר בעצמה אם, ומשליכה את כולו על האם. והאם הופכת בו בזמן באמת לנוראית וצריך לנתק אותה מן הנכדה!
"כל פעם שהיא באה לבקרני לראות את הנכדה" אומרת האם הצעירה," אני מרגישה אימא נוראה אני מרגישה משוללת אימהות ואני מתה לנתק אותה מן התינוקת"!
"מאז גיל ההתבגרות היא רצתה לשנות שם אומרת האם "להתנתק ממני וליצור לה עולם עצמאי. וכאשר ילדה את התינוקת נידתה אותי סופית, אני המכשפה הרעה האולטימטיבית "והאמת אגיד לך , צריך לקחת לה את התינוקת "! וכאן אנו רואים כיצד האם מזדהה עם ההשלכה ואכן הופכת למכשפה…
מסיפורי מיתולוגיה במיתוסים על דמות ה"בן המאהב" נוכל לראות את כוחן של האימהות המכשפות להחזיק או לשחרר את הבן האוהב ,שלו יש תקופה בה יהיה מוכן לעשות הכול עבור אימא ולא משנה אם היא דיכאונית וזקוקה לחיוניותו אם היא כוחנית וניזונה מכוחו או אם היא נרקיסיסטית וזקוקה לגאוותה בו .
הבן המאהב יוותר על עצמו כדי לעשות הכול לספק לאם הפגועה את מה שצריכה ויש חשש שיישאר מכושף על ידה. הבנים האוהבים אטיס, אדוניס ונרקיס, ישמשו לנו דוגמאות לילדים שגדלו אצל מכשפות והפכו לפרחים יפים במקום להיכנס כגברים לחיים.
אטיס גדל לאם סיבילה שאיבדה את כוחה הפאלי מסירוס על ידי האלים ועבורה הבן הוא ההזדמנות להשיג תחושת כוח. היא מצליחה לשגע אותו ביום חתונתו והוא מסרס עצמו ואומר, סיבילה אני חוזר אלייך…
אדוניס גדל לאם דיכאונית שנוצלה על ידי אביה והיא שואבת את כוח החיים שלה מהבן היפה שמוותר על חייו למענה.
נרקיס הגיבור הטרגי מבין כולם ,מתגונן בפני האם הנרקיסיסטית נסגר הרמטית באלחוש נפשו ,והאובייקט היחיד שאוהב זה את עצמו.
שלושתם נשארו מחוברים למכשפה, לאם הפגועה שכישפה אותם ואין הם יכולים לצאת לחיים עצמאיים.
באגדות נראה את כוחן של המכשפות מול יכולתם של הגיבורים למגרם כתחבולנים קטנים.
רפונזל במגדל, שלגייה עם הגמדים, או הנזל וגרטל בבית המכשפה כל אחד מהם מתגבר על כוח כישופי אחר :
ברפונזל נוכל לראות את כוחה של האם הגדולה הקוסמת להחזיק את הבת לעצמה לבודדה מן העולם על מגדל ולשמור את הילדה חסרת עצמיות ותודעה. אך נלמד גם את הפתרון ,רפונזל נחלצת בעזרת הנסיך ושניהם משתחררים יחדיו מכוח המכשפה.
בשלגייה נראה את כוחה של האם המכשפה-המלכה התחרותית והנרקיסיסטית . נוכל לראות את רצונה להשתמש ביופייה וצעירותה של הבת כדי לא להזדקן .וזאת איננה כלל אימא ,היא המלכה המכשפה שרוצה את הכול לעצמה. אין מקום לאחר לידה ,אין הכרה באחר, לא הקשבה ולא התייחסות .אין דיאלוג אין לגיטימציה ואחר משולל עצמי.
בהנזל וגרטל נוכל להכיר את כוחה של האם הרעבה לקחת את המזון מן הילדים ,לגרשם מהבית ולהשאיר אותם רעבים והזויים. 
אז בלכתם לאיבוד תופיע האם בווריאציה חדשה כמכשפת בית הממתקים לשם מגיעים הילדים הנטושים כנזקקים וכקורבנות של פיתוי. המכשפה הרוצה ללכוד אותם נותנת להם גם מזון טעים אך בעיקר ממתקים והכל כדי לפטם ולטרוף אותם . הם שבויים בביתה אך לבסוף מתגברים עליה בעזרת טריקים ובתבונה. הילדים נעשים עשירים במתנות בעקבות ההתגברות .
המפגש עם המכשפה הוא מפגש חשוב עבור הילד כמו גם עבור האם. גם עבור אותה אם שאינה מודעת למכשפותיה שלה וגם עבור זו שפוחדת כל כך מלהיות כזו וכך נעשית ותרנית ומרצה, טובה מדי או חסרת גבולות.
המפגש עם המכשפה מוציא מן הילד אומץ גבורה ושחרור עצמי. הוא יוצא מעט מן התפקיד של הילד הטוב מדי ,לו אין שום סיכוי מול המכשפה .
המפגש של הילד עם המכשפה בהקשר של טיפול של סביבה מכילה מאפשרת ומוגנת בתוך אזור מסומן ובעל סף הוא מפגש מיוחד . זהו מפגש בתוכו העצמי האמתי של נמצא בפעולה. גם ההקשבה ,גם ההתייחסות האחרת מצד המטפל וגם השימוש בשפה הסימבולית יוצרים היפתחות והתכוונות חדשה.
יורדות הגנות ויש מעבר לממד חדש שבו המשחק היצירה והקשר המדומיין והממשי נותנים אפשרות חדשה ואחרת. עולה העימות של הילד מול המכשפה כאשר הוא עצמו אחר. הוא חזק יותר יש לו יותר שליטה גיבוי ונפשו מתרחבת . כוחות פנימיים חדשים מתווספים דרך ההשלכה ,דרך ההתעוררות החוצה ודרך החזרה פנימה ,ומהפנים חזרה אל החוץ.
מלבד האלמנט של ההרגעה דרך החשיפה יש אפשרות להתעוררות של צדדים אחרים בפעילות המוח, בלא מודע ובתודעה.
ההתעוררות והחוויה החדשה מפגישים את הילד עם התנסויות פנימה והחוצה שיוצרות מצב חדש גם בהתחזקות האני אך גם בהתרחבות העצמי.