אישיות כפייתית , מחשבות חוזרות ,טכסים וסדר ומושלמות מעל לכל.
כחלק מטיבעו האדם הוא יצור מסדר ,מארגן, מנקה ,מפריד, מאבחן ומקטלג ותכונות אלה הן חלק מכוחו להשפיע לעשות ולשנות. הוא יוצר לעצמו סדר בדברים,הוא מארגן את עצמו וחייו מלאי טכסים.
למעשה הוא משתמש בתכונות אילו גם כדי לשלוט בכאוס ,באי הסדר, באי הודאות ובכל במה שקורה סביבו .
כל אלו מבצע האדם בדרך כלל ,דרך התנהגות מסוג זה או אחר, לעיתים התנהגות משתנה ולעיתים קבועה ,ולפרקים חוזרת . הוא עושה זאת גם בדפוסי חשיבה ובעזרת חשיבה תואמת ,מציאותית ורציונאלית . הפעולות הללו החוזרות של האדם, אם בעשייה ואם בחשיבה יכולות להיות מופנות הן כלפי המציאות הסובבת אותו ועוזרות לו בתפקוד ,בעשייה ובעבודה, אך הן יכולות גם לכוון את האופן והסגנון שבו יטה לבנות, לעצב או לארגן את אישיותו ואת דפוסי מחשבותיו .
מתוך טבע אופייני של פעלתנות ושל נטייה לחשוב שיש לאדם, אזי גם ליצירת תחושת בטחון שלו ,הרגשת עקביות והשגת יציבות נפשית , אחד המנגנונים שעוזרים לו, הוא מנגנון הארגון של הסדר החיצוני של סביבתו הכללית והאנושית . בתחושת היציבות ,הסדר והעקביות יעזרו לו גם חלוקת הזמן וגם תחושת השליטה שיש לו בסדר של הדברים אשר בסביבתו. יעזרו לו ברכישת הביטחון גם ההרגלים ותעזור לו גם החזרתיות של הדברים באופן מסוים ומוכר .
תחושת בטחון ייתן לו גם הדימוי שיהיה לו על, איך צריכים הדברים להתנהל ,להיות ולהיראות ולשם הוא יחתור . כך צריכים להיראות הדברים . עכשיו יש סדר, ישנה שליטה ,הדברים הם כמו שצריך כמו שאני רגיל כמו שעושים ..
המנגנון ההתנהגותי המרכב הזה יכול להיות מרוכז במעשים שונים של האדם ,במה שיעשה והוא יוכל גם להתרחב עד קיומם של טכסים אישיים שיצור לעצמו .הוא יכול להתאפיין ולהתרכז דווקא בסידור המחשבות שלו , בניסיון לשלוט על המחשבות ואפילו ולהתפתח עד מחשבות מאגיות בלתי רציונאליות בעליל.
המסגרת החיצונית שהאדם יוצר לעצמו בסדר ובארגון ,בהתנהגות בתמונה הנכונה, במושלמות הנכונה ובעשיית הדברים הללו לפי הדימוי שיש לו או שהשתילו לו ,נותנת לאדם תחושת שליטה וביטחון והרגשה שהוא חי בעולם יציב ,מוגן ונכון . זוהי תחושה שמרגיעה, נותנת הרגשה ראשית שאתה עושה,שאתה עושה נכון את מה שצריך . הרגשה שיש לך מסגרת של מעשים או מחשבות המחזיקה ואפילו מחזקת ומהווה משען מסוים .במשך הזמן המכלול ההתנהגותי או המחשבתי הזה מביא גם לאמצעי רגיעה במערכת כאשר היא באי שקט.
כמו אלוהים שסידר ,עשה הבחנות והבדלות ויצר סדר בכאוס ואחר כך ראה כי טוב ונח כך ירגיש האדם שעשה סידר אירגן ועכשיו רגוע.
וכעת נתמקד באותם אנשים שבנו את אישיותם , את הבית של נפשם ,החל מן הגיל הצעיר עם השענות יתר על אותו ארגון וסדר חיצוניים, ועם דגש יתר על תחושת שליטה בעולם סביבם דרך פעולות ומחשבות . יותר מכך נרצה להצביע על אנשים שזה הפך אצלם לאמצעי המרכזי או היחיד שלהם להשיג רגיעה ,תחושת חוזק או התגברות על חרדה וקונפליקטים שונים.
אנשים אלו נעשו עם הזמן תלויים במידה רבה ביכולת שלהם להתמודד עם מצבים שונים ,בעזרת התנהגויות אלו ואפילו בטכסים שכאלו, או מחשבות שכאלה ,שיוצרים באופן מלאכותי את אותו ארגון סדר , לעיתים ניקיון ולעיתים תחושת מושלמות!
התוצאה הנראית ומתקבלת הינה של אישיות שמחוזקת באופן דומיננטי על תומכות של הסדר והארגון של התמונה החיצונית של חייהם ,משפחתם , ביתם , סביבתם בעבודה .
הדגש הוא אצלם ראשית על החוץ ואפילו הפנים שוודאי נמצא שם ,מושלך החוצה ,ושנית, על הסדר של החוץ,כיצד מאורגן . מכאן והלאה, כאשר השליטה ,הידיעה של כל מה שקורה ותחושת המושלמות , יתנו לאותו אדם את ההרגשה שהכול בסדר . יש חשש שאנשים אילו יתפתחו להיות עם הזמן חסרי נגישות למשאבים אישיים אחרים, פנימיים רגשיים או הם יתקשו להיות משוחררים, יצירתיים זורמים והיציבות הרגשית שלהם תעמוד כל העת במבחן .
ככל שיהיה אדם כזה בלחץ גדול יותר ,בהצפה רגשית, בחרדה, בעודף משימות המוטלות עליו ובאובדן תחושה של סדר ,ילך המנגנון יטפח ,יתעצם וישתלט בעצמו על האדם .
פרדוקסלית, אדם זה שחשובה לו כל כך השליטה ימצא עצמו מוצף, מוטרד מפעולות חוזרות ומיותרות ביותר ובמקרים הקיצוניים יאבד את תחושת המציאות ויהיה נשלט על יד הכאוס הפנימי או המחשבות החוזרות .
המנגנונים בהם ישתמש יראו אי רציונליים בעליל עם אלמנטים מאגיים, אם במחשבות ואם בטכסים הסובייקטיביים של האדם עם עצמו . הוא יהיה מוצף במחשבות חוזרות המושפעות מן הרגשות הלא מודעים ולא מעובדים וינסה כל העת להיאחז כמו טובע בקש בסדר בארגון ובתמונה המקובלת.
אדם שכזה יראה כמישהו שבדרך כלל טרוד, מנסה לשלוט ,אם בזמן אם במצב אם ברצף הדברים, וככל שנמצא בסיטואציה רגשית יותר, יאבד את ביטוחנו הרגשי . מלבד זה שיאבד פרופורציות של הדברים ,הוא לא יטיב להסתמך על רגשותיו, על היצירתיות שלו או על משהו מקורי הבא מתוכו. הוא נעשה תלוי בסדר של הדברים , בהרגלים במסגרת המסדרת . הוא תלוי בהם גם להרגעתו גם לסיפוקו ואפילו לגאוותו.
המסגרת היא המחזיקה אותו ולא התוכן. ההרגל מחזיק אותו ולא מה שבאמת משתוקק לעשות. ולעת זקנה תגבר תכונה זו ותטפח. כמה פרדוקסלי, ההרגל ,האופי , תכונת האופי יהיו מקור התמיכה המרכזי וההיאחזות בהם תעשה את האדם כביכול חזק אך נוקשה ומצומצם.
בהיסטוריה ההתפתחותית של אדם כזה ניתן לחשוב שהייתה חסרה לו ההתייחסות הרגשית המכילה ,המבינה העושה סדר של הבנה רגשית ,סדר פנימי מסוג אחר ולאו דווקא את הסדר חיצוני של העולם . חסרה הייתה לו החוויה של יכולת לשחרר ולהרפות ולתת למשהו אחר את השליטה , לסמוך ולהניח . ככה למד ,כך התרגל והתנהגויות אלו חיזקו את עצמן . אך האם כך זה אמור להישאר?
פרויד, מתוך תורתו על הדחף ועל השלבים ההתפתחותיות של השתלטות על הדחף ,ראה את ההתארגנות עם הקונפליקטים הבסיסיים מול הדחפים היצרים והצרכים, כבעלת צורות מסוימות להן קרה צורה אורלית אנאלית וגניטלית . לצורת ההתארגנות של סדר ,ניקיון ושליטה בדחפים קרא התקופה האנלית . מכיוון שהמשימה הראשונה של שליטה והתארגנות קשורה בחינוך לניקיון ושליטה בצרכים . שם ראה פרויד את היוצרות הדפוס האישי של סגנון השליטה ,הסדר והניקיון .
על פי גישתו של פרויד כל מי שייפגע שם ,יהיה קורבן לשליטה לנוקשות או לחוסר גבולות באותו חינוך לניקיון, עלול להתקבע בקיבעון של תקופה זו ובשפתו יהפוך לאדם אנאלי או אדם עם רגרסיות שכאלה..
אך אנו כאן מדברים על דפוס שהוא מעבר לדחפים וליצרים ומעבר לקונפליקטים בסיסיים של הילדות.
אנו עוסקים בדפוס של בנייה עצמית, של מיקוד ,של התארגנות מול המציאות ,של מציאת מקור לתחושת יציבות ובטחון, של מוקד השענות במצבי מתח וחרדה ושל דרך התנהלות בקשרים, בעולם ולאו דווקא עם הדחפים והצרכים.
אחת השאלות מדוע השליטה והסדר הפכו למרכזיים כל כך עד כדי כך שאין מקום להישענות על מרכיבי נפש או אישיות אחרים.
מה חוסם את המעבר והחיבור למעיין הפנימי, למקור הנפש הפנימי כמשהו שנותן בטחון או מאפשר פעילות מנטלית אחרת . האם חסר קשר כמעין לשורשי הנפש ,לעומקים?
מהו הדבר שיושב וחוסם והאנרגיה כולה מופנית אל החוץ? . האם הייתה זו טראומה או פגיעה כלשהי שעומדת בבסיס הניתוק הפנימי הזה . משהו של יחסים , של אי קבלה מדמויות משמעותיות. האם העובדה שאף אחד לא הראה לי את עצמי לא עזר לי להכיל את עצמי גם ככאוס גם בלי אירגון או שליטה מידיים? .
האם לא הייתה אפשרות להיות באי סדר בכאוס בבלגן בלי להיכנס לחרדה קיומית .
מדוע אנשים אלו הופכים עם השנים לעופות מוזרים, נוקשים ומקובעים , מדוע קשה לבני אדם אחרים לקבל אותם ומה קורה להם עם סביבתם?
ברור כי אימהות שכאלה משגעות את ילדיהן ואת בני המשפחה האחרים . בלגן עד גבול מסוים זה כף לילדים, זה חם ,זה זורם וזה מכניס אותם לחוויה של התערבבות עם הסביבה של להיות חלק מהאחרים. סביבה מאורגנת מדי סטרילית ומלאת איסורים היא לא מעניינת לא מזמינה ואי אפשר להתערבב איתה.
בנוסף, אימא שטרודה בסדר עוד מלפני שהיה משחק, זה כמו אימא שחושבת על רחיצת הכלים כבר כשמגישה את האוכל .
גבר שחושב על כיצד יתרחץ אחרי היחסים אינו נמצא בתוך החוויה של היחסים ואינו נמצא עם כל החושים והחושניות . מי שלא יכול לאכול מזון שנמצא במצב חומרי וטקסטורה מסוים מפסיד אפשרויות לחוויה וכו'
אין ספק שהסביבה מפסידה , נלחצת וחיה את הכפייתיות באופן שאינו מאפשר חוויות משותפות . מה שהסביבה של אדם כזה פחות מודעת הינו, שאותו ייצור סובל מפחד ,פוחד מהלחץ והחרדה ומנסה בכל כוחו לא לתת לחרדה להשתלט עליו ונכון ,הוא לעיתים מטיל זאת על אחרים.
הדרך העיקרית לאדם כזה להתחיל לשנות משהו באישיותו הוא ראשית כל , התחלה של התבוננות להבין שהוא נשלט על ידי משהו ושחשוב לו לנסות וליצור אלטרנטיבה לסדר החיצוני של הדברים . לקלוט שיש פה רק סימפטום ,הרגל ,התנהגות שהפכה למרגיעה והתקבעה .
אך מהי החרדה , ובעיקר כיצד מתחברים פנימה ,למעין הפנימי ,אם לדחפים כמו שפרויד חשב ועם למקורות פנימיים של יצירה של חלקי עצמי שהאדם אינו מכיר . יש כאן מאבק חיצוני או מחשבתי אך הוא בעצם יושב על משהו מנותק מבפנים. יש חלקים שלימים שהאדם לא במגע איתם אולי פוצל מהם אולי הדחיק . אילו דחפים או תכונות בלתי מקובלות על ידי האדם. צדדים שונים שהאדם חי בביטחון שהם שליליים , מחסומים ועכבות . האדם למעשה חי רק חלקית ובחלקו מנותק ומרוכז בחוץ..
החלקיות הפנימית והריכוז בחוץ הפכו לחומרי העיסוק המרכזיות שלו והשליטה המנגנון המרכזי שמעניין אותו.