דאגה עצמית self-care- הינה תכונה מרכזית של האדם ויכולה ללא מודעות עצמית להיות לקויה ובלתי מתפקדת ואפילו מתחלפת בריכוז עצמי מפצה אך חיצוני ושטחי. או לחילופין בהזנחה עצמית אישית וכללית. אי יכולת לדאגה עצמית, צרכים בסיסיים, גבולות עצמיים, דאגה לבריאות עצמית ולאיזון רגשי והרגעת לחצים, עלולה לגרום לאדם לטעויות רבות בבחירותיו ובעיצוב סביבות, לתלות ריגשית בגיל צעיר ובהמשך החיים ולהזנחה עצמית קשה ולצרות רבות כולל הזנחת בריאות בהתבגרותו בחצי השני של החיים עד הרס עצמי בהתבגרות ובזקנה.
הדרך שבה יפנים האדם את היכולת שלו לדאוג לעצמו פיזית נפשית וריגשית וכיצד תתפתח הפנמה זו במהלך החיים היא סבוכה ומפותלת. אך כדאי לדעת שהיכולת לדאגה עצמית זו הינה קריטית ביותר עבור הדרך שבה יבנה את חייו, יבחר את קשריו הקרובים והאינטימיים, יבחר את עיסוקו, יעצב את מסגרת חייו ויצור את סביבתו הבינאישית. מידת היכולת זו לדאגה עצמית זו תקבע גם בהמשך חייו של אדם כיצד ידאג לבריאותו ובזקנתו כיצד יישמר לחיות באיזון, כיצד ידאג שלא יהיה בודד מדי בבדידות קיצונית וכיצד ישמר את איכות חייו ובריאותו.
דאגה עצמית זו במידה ולקויה ולא מתפתחת, יכולה להביא את האדם עם הזמן להזנחה עצמית עד כדי הרס עצמי פסיבי או אקטיבי. ההזנחה במקרים רבים נעשית רק כדי לא לכאוב את הבדידות. כאשר ההזנחה הופכת באופן פרדוקסלי, למקום החמים שמפיג את כאב הבדידות. ההזנחה נעשית קריטית בגיל המבוגר בו האדם עלול להיות בודד יותר ואמור בתקופת חיים זו להפוך למטפל ולדואג המרכזי של עצמו.
למעט אנשים שעברו תינוקות וילדות של שואה או ילדות טראומטית רובינו ככולנו נולדנו לאימהות או אבות אשר בראשית חיינו דאגו לשלומינו, בריאותינו התפתחותנו התקינה והעבירו לנו תחושה בסיסית שיש מי שדואג לצרכים הבסיסיים, לבריאותנו, לשלומינו מתוך אהבה דאגה הקדשה ואחריות. הדאגה והאחריות היו בדרך כלל מלווים באהבה, באכפתיות וביחס חם ואוהב. ככל שהיחס של מי שטיפל בנו מלווה היה באהבה, דאגה וחם בסיסי וככל שהאכפתיות היו מלווה בנוכחות ריגשית, נעשתה הפנמה גדולה יותר של מרכיב הדאגה והדרך שבה יש לעשות זאת הפכה לחלק מאישיותנו.
ככל שמילויים של הצרכים הבסיסיים החומריים היו מלווים גם באלו הרגשיים, כולל הנראות והאהבה, כך גדלה גם היכולת שלנו מאוחר יותר בחיים לדאוג לעצמינו ולדאוג בדרך אוהבת גם את האחר. ככל שהוחסרו מאיתנו לצד הסיפוק החומרי החלקים הרגשיים, הנראות ההתפעלות והאהבה, כך יעשו בעתיד ניסיונות כושלים מצדינו להשלים את הצרכים הללו בדרך מפצה או אנוכית, שאיננה יעילה, איננה נכונה. הדאגה העצמית עלולה להיות לקויה והרסנית. לעיתים בגלל מצב של ילדות הורית זה יתבטא בהיפוך. לדאוג רק לאחרים.
חוסר היכולת של האדם לדאוג לעצמו ולספק לעצמו צרכים בסיסיים חומריים גופניים או רגשיים, יכולה להוות מלכודת נפשית משני טעמים, או מאחר וינסה להשלים ולפצות חסרים בדרך אנוכית לא מכוונת נכון, כולל אהבה עצמית נרקיסיסטית לא דואגת באמת ולא יעילה. כולל הפעלת הגוף וניצולו בדרך מפצה ולא נכונה. לחילופין יכול להטיל תפקיד של דאגה זו על אחרים ויצור מערכות יחסים תלותיות, של נזקקות ונשענות. אפשרות אחרת שיזניח את עצמו, את גופו או עניינים שונים וחשובים בחייו כאלה שקשורים לסביבתו ולרווחת חייו.
גם חוסר המסוגלות לדאגה עצמית ובעיקר הזנחה עצמית יכולה להוות מלכודת נפשית זאת מאחר וככל שמתקדמים החיים, האדם אמור להפוך לדואג המרכזי של עצמו זאת גם ביצירת סביבתו, זוגיותו ומשפחתו וגם ביצירת תשתית לקיום הנכון של עצמו כולל בריאות גופנית ונפשית בבגרות.
בגיל הצעיר המלכודת תתבטא בתלות מרבית לעיתים לא מודעת באחרים, אם עדיין בהוריו אחר כך בבני זוג או בהמשך אפילו בילדיו. בהמשך המלכודת תתבטא בהזנחה בדברים העיקריים הקשורים לרווחתו לבריאותו לגופו לצרכיו הרגשיים. לצד ההזנחה בדאגה העצמית יכול להיות לאדם ריכוז דווקא בעבודת יתר פעילות מוגזמת וכפייתית ובמעשים וסיפוקים קטנים של התמכרויות שתורמים גם הם לנזק!
בגיל המבוגר ובהזדקנות בפרט ההזנחה העצמית יכולה להפוך להרס עצמי ולגורם קריטי בדרך שבה ידאג לתזונתו, לידיעת מצבו הגופני, לידיעת צרכיו הרגשיים והדרך שבה יטפל בעצמו.
הדאגה העצמית הלקויה הופכת עם הזמן לקריטית לגבי איכות החיים, אורח החיים הבריאות והאיזון הנפשי של האדם.
כיצד ידע אדם שמנגנון הדאגה העצמית לקוי אצלו ומה יכול לעשות עם המודעות שמרכיב הדאגה העצמית לקוי אצלו.
זיהוי הלקות במנגנון הדאגה העצמית אינו כה פשוט לאדם, הרבה אמצעים כדי להדחיק להסתיר מעצמו ולספר לעצמו סיפורים ואפילו לפתח תיאוריות ולחפש כביכול חיים חופשיים או מפצים על הנעורים האבודים. אדם גם מטבעו אינו שש לראות שקיימת בו הזנחה עצמית, הרס עצמי או לחילופין להיות מודע שקיים בו מרכיב של פיצוי עצמי של ריכוז עצמי או אנוכיות הוא גם לא בקלות יעמוד מול ההרסנות שיש בו לא כל שכן התלות שקיימת בו ועל כך שאחרים דואגים לו והוא תלוי וניזקק להם. .
הקשבה לסימנים מהעולם החיצון מאנשים, מרשויות מרופא המשפחה, מבן בת הזוג וכו יכולים להעיר את האדם. גם ערנות למשהו שמופיע ומפריע פתאום באספקט מסוים של חיינו אפילו עם הכלל, הרשויות, שירותי הבריאות וכו' . זיהוי הלקות ביכולת לדאוג לעצמו דורשת אומץ וחשובה ביותר וקריטית להמשך החיים.
כמו שהילד הקטן כאשר גדל עבר מתלות מוחלטת באימו לעצמאות חומרית וריגשית עם הזמן, כך עם הזמן עובר האדם לעצמאות מוחלטת בדאגה העצמית ובתוך נפשו מצויה ומתפקדת כמעין אם פנימית הדואגת לו ולכל האספקטים של חייו.
מה הם צרכי מה כוחותיי, מה גבולותיי מה יכולתי היום בגילי? כיצד אשמור על גופי נפשי ורוחי?
בזוגיות המתפתחת בגיל הצעיר יש פעמים רבות המשך של דאגה חיצונית שכזו ובאבדן של בן בת הזוג הבעיה נחשפת! או במצבי רווקות מתמשכת נחשפת ההזנחה והסביבה מזהה זאת או שההזנחה נחשפת בתחום זה או אחר למי שקרוב לאותו אדם והוא מעיר.
בכל מקרה הגילוי והחשיפה של הלקות בדאגה תעשה בעיקר בהתבוננות עצמית מסוימת ויכולה להיות מלווה לעיתים בהלם מסוים ובניסיונות הכחשה ותירוצים אידאולוגיים.
ולאחר שקלט האדם ונעשה מודע ללקות ביכולתו לדאוג לעצמו מה יוכל לעשות אז?
ההבנה כי מרכיב כה חשוב בהתנהלותנו בעולם חסרה, אינה כה פשוטה לעיכול! זוהי הכרה כי חסרה בנו מעין אמא פנימית או אבא פנימי שדואגים לנו, זהו משהו מתווכינו, זה יכול להיות כרוך בתחילה גם בהבנה כואבת, באיזו יתמות פנימית שקיימת בנו, גם אם זה רק במובן הריגשי.
מכיוון שלקות זו נוצרה בגלל המרכיב הריגשי החסר, אזי גם בהתחברות המודעת יגיע המרכיב הריגשי הכואב שירתיע אך יעזור בתיקון של אותה לקות.
כמובן אם האדם נימצא בתהליך של תרפיה העניין יעלה ויוכל להיפתר תוך כדי טיפול אך גם האדם בתוך תהליך של התבוננות ובדיקה עצמית יכול להגיע לפתח את אותו מרכיב של דאגה לעצמך.
בכל מיקרה מודעות לליקוי ביכולת לדאגה עצמית קריטי ביותר לחייו רווחתו ואיכות חייו בגיל המבוגר בחיים.
