חוויה בסיסית של דחייה על ידי האם עלולה ליצור בילד חסר אימון בסיסי ,פגם בביטחון הרגשי וקשיים ביכולת לאהוב את עצמו ולהתייחס לאחר האהוב באופן מבוגר ומציאותי.
אחד מן המרכיבים המייצבים את הנפש האנושית הינו חווית אהבת האם בתחילת החיים.
זוהי אמורה להיות אהבה של הזנה וסיפוק נכון של הצרכים ,נתינה והתקשרות-bonding , בהמשך מתפתחת באהבה זו קבלה בסיסית ואהבה מלווה במבט מתלהב ומתפעל. בהמשך עם התפתחות התינוק מתווספת לאהבה זו ההכרה בייחודיות הילד וקבלה של מי שהוא , ועוד בהמשך מתפתחת אהבה זו ליחס המכיר בנפרדות ,אהבת הילד כאחר ממני לצד חלק ממני.
אהבת האם אם כך בשנותיו הראשונות של הילד, הינה התייחסות מורכבת ומשתנה שאמורה ליצור בילד אמון בסיסי באחרים ובעולם ,תחושת קבלה ואהבה בסיסית של עצמו באופן הנכון והמתאים . אהבה זו מבססת בילד בטחון רגשי ויכולת לאהוב אחרים בהמשך חייו.
המצאה של אהבת אם זו ,חסרונה או היתקעותה בשלב הנפרדות של הילד מדמות האם , יכולה גם לנבא במידה מרובה את מידת יכולתו של האדם המבוגר להיכנס ליחסים אינטימיים אוטנטיים וקרובים עם האחר/אחרת ועם ילדיו שלו בהמשך.
בגלל מורכבותה של אהבה בסיסית זו של האם , הציפיות הגבוהות ממנה והחלק הארכיטיפי האידיאלי שיש באותה צפייה ,יכולה היא להיות בעלת מניעים וגורמים בלתי מודעים ובלתי נשלטים ועל כן ומתעתעת.
המניעים והגורמים הלא מודעים יכולים לנבוע ראשית מתוך אישיותה של האם עצמה, אם אילו צרכיה שלה ,מעצוריה ,תסביכיה והשלכות לא מודעות שיש לה על הילד . וגם מניעים מצד הילד הנתון למשאלות על אנושיות שקיימות בראשיתה של אהבה זו עד שיוכל הילד לקבל את אנושיותה של אמו שהיא בשר ודם וכן את היפרדותה ממנו.
לאם יכולות להופיע גם השלכות המטילות משאלות וצפיות מהילד וגם השלכות לא מודעות של בעיותיה ותסביכיה הלא פתורים.
שנית , גורמים לא תלויים בה כי מצבי החיים הם מורכבים והילד יחווה בתחילת החיים כל תסכול, חסר או מצוקה בסביבה כמשויכים לאם הלא מספקת, קריא לא אוהבת ולא מגנה עליו.
שלישית ,התעתוע באוהבת לא אוהבת, יכול להיגרם באופן לא מודע מהמשפחה בו הילד הקטן גדל ,סדר הלידה עם אחיו ויכולתו בשל מי שהוא, לגעת יותר או פחות ברגשותיה של האם לעומת אחיו האחר/אחרים , גורמים המשפיעים גם הם על התבססות או אי התבססות האהבה הזו ותפקידים שלוקח אח זה אחר: האהוב או הלא אהוב.
ככל שהילד גדל והופך בעצמו לאישיות בעלת אופי ,לאחר ,אהבתה של האם תהיה מושפעת יותר מאישיותה ,צרכיה מול האחרים, תגובותיה לאחרים ומידת יכולתה להכיל ,לקבל ,לראות, להבין להרגיש ובהמשך בעיקר גם לשחרר את הילד האהוב ולוותר עליו כשלה. ככל שגדל הילד הוא גם לומד את אישיותה של אמו כדמות בשר ודם ויוצא מתוך האידאליזציה הארכיטיפית שיש לו . תהליך האמור להיעשות בהדרגה ובזהירות בעזרתה של האם ובהתחשבות בבגרותו שלו .
ומה קורה לילד אשר ניתקל בחוסר אהבת האם ואפילו דחייתה של אמו בשלב זה או אחר של הקשר עמה ?.
אותם ילדים במשפחה שיחוש שאמם דחתה אותם, ויש תמונות רבות לכך :או אלו שאמם השליכה עליהם חלקים שאינה אוהבת בעצמה ובמשפחתה הגרעינית ,אותם ילדים שלאם היו קשיים בלהתחבר אליהם ,או ילדים שהאם זיהתה אותם עם דמות האב הלא האהוב או הגרוש ,או הילדים עמם לא עברה האם איזו תקופה מיוחדת של אהבה והתלהבות מהם, של ראיית הייחודיות שלהם . או הילדים שהרגישו אהובים כל עוד היו חלק מאמם, או הילדים שנשארו עם תסכול ופגיעה מאמם שהפכה מהר מדי לדמות בשר ודם מתסכלת מדי ומאכזבת ,יכולים להישאר עם הרגשה בסיסית של בלתי נראים, לא אהובים ,לא מועדפים עד דחויים.
הילד שחש את אותה דחייה ,חוסר קבלה ,חוסר נראות ,חוסר התלהבות ממנו, בטחונו הרגשי ייפגם . או לחילופין אותו ילד שחש שכל אהבת אמו מופנית לעבר אח אחר המועדף עליו, יכול להזדהות רגשית עם תפקיד של הילד הלא האהוב ,הנדחה, הלא רצוי, עם הרגשה שיש בו פגם כלשהו.
חווית דחייה זו יכולה אף להפוך לפצע נפשי. פצע שיכול לגרום לילד לא לאהוב את עצמו או להתייאש מאהבת אמו או מאהבה בכלל . יתכן כי אותו ילד כמבוגר ינסה לחפש את אותה אהבה אידיאלית אבודה במקומות אחרים ולא תמיד נכונים . הוא ירצה שיאהבו אותו דווקא אלו הנתפסים בעניו כדמויות אידיאליות דמיוניות עליהן משליך את ציפיותיו הנידונות תמיד לאכזבה כאשר הופכות לבשר ודם. ויש גם חשש שבתוך האהבה ירצה את האחר וייתן ללא כל בקרה ושמירה עצמית.
אחת מבעיות הקשר הנפוצות במין הזדהות עם תפקיד לא רצוי שכזה, עלולה ליצור באדם התאהבויות חוזרות ומשחזרות את הדחייה . כלומר יתכן שאותו ילד שהופך לנער ולאיש צעיר, או ילדה לנערה ואישה צעירה, יכולים לחזור על תפקידם כדחויים באופן לא מודע, הם יחזרו על הצורך ועל הדחייה. הם יימשכו לאובייקטים שלא מסוגלים לתת להם אהבה בלתי מותנית, מתקנת שכזו או אובייקטים שלא יכולים להיות הדמות הארכיטיפית האידיאלית שמצפים . אותם המרגישים דחויים יבחרו לא נכון במי להתאהב ,יתאכזבו, ייסגרו או יתקשחו ברגשותיהם .
הניסיונות לרצות אחרים כדי להשיג ולקבל אהבה כאשר במרכז נמצאת הזהירות והרתיעה תתפתח לעמדה שמזמינה רתיעה ,יידונו במציאות עצמה לכישלון חוזר.
מיד כאשר תורגש הדחייה יאפיין את האדם אותן היעלבויות, כעסים ,ניתוקים, דיכאון או נקמנות. ולעיתים קשרים אובססיביות בלתי משחררים .
אדם המזהה בתוך חוויותיו מן העבר או בקשרים חוזרים שמייצר את אותם דפוסי דחייה ואת אותם בחירות מתסכלות וחוזרות חייב לעצור ולהתבונן על עצמו . הוא חייב להתבונן רצוי בעזרתו של מישהו שיעזור לו להבין מדוע תמיד הופך איכשהו לקורבן נידחה ביחסים ,מדוע לא מצליח להגיע לסיפוק רגשי להרגשה שאוהבים אותו ומקבלים אותו. מדוע אינו אוהב את עצמו.
עם הזמן יאלץ להבין שהוא מחפש תיקון כלשהו לאהבת האם החסרה ולדעת שאינו יכול לצפות לאהבה מתקנת שכזו וכי החיפוש של התיקון החוויה הסרה אינו.
אחת מאפשרויות התיקון הוא תהליך של מפגש פנימי עם הילד הדחוי. לא להזדהות עם הילד שאימא ויתרה עליו, דחתה אותו, השליכה עליו או העדיפה אחר על פניו. אלא להיות, להישאר המבוגר הפוגש את אותו ילד. המפגש הרגשי יכול לאפשר לאדם המבוגר אימוץ נפשי מקבל את אותו ילד דחוי עזוב יתום .זהו אימוץ שיש בתוכו גם מן התיקון המנטרל חלק מן הדפוסים של הילד ויוצר שינוי נפשי.
זהו תליך שנעשה בדרך כלל בעזרת אדם אחר עליו סומכים ואתו יכולים להרגיש כמעין תיקון.