כאשר אדם מספר ומשתף את האחר/ אחרת על דבר מה שקרה לו ,הוא לעיתים קרובות מחכה להקשבה ,הבנה והשתתפות. אך פעמים רבות התגובות שמקבל המספר מן המקשיב הינה עצה: מה עליו לעשות ,או ביקורת ,הערות או לחילופין אותו אדם שלכאורה מקשיב מיד עובר לעיסוק בעצמו ומוסיף : אצלי זה כך או אצלי אין זה כך וכו .
התסכול על חוסר ההקשבה או ההשתתפות ,יוצר לעיתים כעס והשיחה המתסכלת עוברת לריב או דו שיח של חרשים .
במאמר זה נתמקד במצבים בהם המקשיב אינו משתתף רגשית ,אינו נשאר עם התגובה הרגשית החשובה כל כך למספר ,אלא נוטה לתת עצה או להביע מידית את דעתו וביקורתו על המספר. זה יכול להיות עם בן זוג חבר ילד ועוד.
הצורך של בני אדם שיקשיבו להם ,בהשתתפות רגשית, בהבנה כלשהי או בהתייחסות לחוויה, הוא גדול יותר מאשר בני אדם מתארים לעצמם. ולעומת זאת היכולת של בני אדם להקשבה והשתתפות ללא נתינת עצות הערות או ביקורת מצדם הינה נמוכה יותר משאנו מתארים.
ישנה קבוצה של אנשים נשים או גברים אשר הקשבתם הינה טובה רק בכוון מאד מסוים שהם מייעצים ובעלי גישה מעשית גם כאשר אינם מתבקשים לכך . אילו אנשים המתקשים להקשיב באמת ושההקשבה הממשית ובעיקר הרגשית אינה מפותחת אצלם . לעיתים זהו ערוץ תקשורת שלא התפתח בהם והם מעדיפים ,ולא תמיד במודע לעבור מיד לערוץ מעשי ומייעץ או ביקורתי ומעריך.
הערוץ המעשי והמייעץ אצל אנשים אלו ,מסתיר או מכסה למעשה את המגבלה הרגשית שלהם בהקשבה ואת הצורך מיד לנתח ולחשוב ולא לשהות עם הקשר הרגשי המצופה כל כך מן הצד השני.
״לא ביקשתי עצה לא ביקשתי ביקורת רק רציתי לספר לשתף ולקבל את ההקשבה והאמפטיה. רק רציתי אוזן קשבת.״ אומר המתלונן
״אני לא מספר לאימא כלום כי היא מיד אומרת לי :אבל למה עשית ככה ולמה לא אמרת ככה ופעם הבאה תחזיר ככה ״ לא בגלל זה סיפרתי לה!״ אומרת הבת.
״אני מספרת לו על מצוקה גדולה ועל מה שעברתי והוא מיד : ״אבל למה היית כל כך חלשה כ"כ פסיבית ?פעם הבאה כדאי כך וכך. ״אבל תקשיב תשתתף עם התגובות הרגשיות שלי….״אישה לבן זוגה.
ומצד התקשה להקשיב והנוטה לייעץ או לבקר : ״לא יכול לשמוע את הסיפורים, לא יכול לתת יד לתגובות הרגשיות הללו ״ ״מעצבן אותי החולשה הזאת הקורבנות ועוד ועוד ,.
ייתכן וההשתתפות המרבית של המקשיב בתחילה תביא גם לאפשרות לעזור ולייעץ אך יש לזכור ,ראשית האדם מחפש את השתתפות.
מה קורה לאותו אדם שמתקשה להשתתף , מתקשה להיות ממש עם האחר להכיל תגובות רגשיות, לעזוב ולו לכמה דקות את המציאות, את הדעות, את הביקורת שמתעוררת או את ההשלכות המידית על עצמו.
מדובר באנשים שהמרכיב התקשורתי הרגשי אצלם מודחק או לא התפתח דיו לכדי מסוגלות לתקשורת רגשית . הוא יכול להיות מודחק או מנותק בגלל סיבות וגורמים אישיים בעברם , יתכן שהם בעצמם לא זכו להקשבה והשתתפות ,בעצמם זכו ליחס מציאותי ורציונאלי גרידא . ויתכן שאלו אנשים שהמציאות והגישה המציאותית היוותה עבורם עוגן של שפיות ,של יציבות ובסיס, וכל העניין הרגשי והחוויה המשותפת עם האחר הפכה למעין אדמה טובענית ולא יציבה ממנה כדאי להימנע.
ייתכן שההשתתפות הרגשית שלהם מביאה אותם להזדהות יתר, לחששות לשקוע כביכול עם האחר בביצה שלו ומכאן כהגנה לתגובתיות יתר שלהם.
המלכודת הנפשית בנטייה החזקה והמידית להגיב בעצה, ביקורת או הכוונה, הינה בכך שהאדם יכול להילכד ולמצוא את עצמו לבד באופן רגשי ,להתפתח להיותו דל בחוויותיו ולרדד את עצמו במחשבות יתר ובאובססיות ללא יכולת להרגיש ,להשתתף ולשתף.
המלכודת הנפשית נוצרת גם בתחום הקשרים הבינאישיים זוגיים חברתיים או הוריים שאינם מקצועיים וגם בתחום החוויות הבינאישיות של קבלת הקשבה, השתתפות מן האחר/אחרת ולהרגיש את ביחד .
המלכוד הוא באשליה הלא מודעת שיש לו לאדם כביכול קשרים טובים ועמוקים והוא חושב שהוא באמת מקשיב ומקשיבים לו בגלל הסיבה שמייעץ , אשליה שיש קירבה שיש חוויה ויש ביחד .
למעשה אחרים יחפשו אותו רק כאשר זקוקים לעצתו ,להדרכתו והכוונתו המאד מאד ספציפית מקצועית ,אך לא ישתפו אותו בדברים אישיים רגשיים ולא יחפשו את השתתפותו או להשתתף עמו.
על בעל המלכודת של נטייה לייעץ תמיד, לאתר את האוטומטיות שבה מגיב ביעוץ ביקורת או מציאותיות יתר ולנסות להקשיב, להכיל ולהבין את האדם השני בלי להגיב מיד את עצתו .
עליו ללמוד להשהות את התגובה ,ולהתרכז בהקשבה ובהרגשה של מה עובר על האחר.
הכוון השני של המייעץ מידית , לנסות ולהבין מדוע הוא לא מתרכז במרכיבים הרגשיים של השיחה, מדוע מאז ומתמיד הוא מתמקד בעיקר במציאות ,במחשבה של מה לעשות ולא השכיל לתת לעצמו לתקשר רגשית, לא הצליח לשתף ברגשותיו ובחוויותיו . מדוע מפספס את החוויה הרגשית המשותפת עם האחר או האחרת ,בן או בת הזוג או עם הילד או הילדה שלו. מדוע קשה לו להיות עם החוויה הרגשית ומיד מוכרח לקפוץ לעצה ,הערכה או ביקורת.
ההתייחסות למרכיבים הרגשיים בתקשורת יוכלו להתפתח מתוך מודעות מסוימת ,מתוך השהיית התגובה העצה או הביקורת ומתוך הניסיון להיות עם האחר ולאו דווקא לעזור לו בהשמעת דעה בעצה או נתינת המציאות . אלא כמובן אם יבקש האחר או זה מה שירצה.
שהאדם הנוטה לייעץ לא יחשוב בטעות כי בעצם ההקשבה וההכלה לא נתן כלום ,עליו להבין כי בנתינת ההרגשה למספר כי הוא לא לבד, כי יש מי שקלט, הבין והיה אתו יש הרבה מן הנתינה. יש הרבה מן ההעצמה והרבה מן הקבלה עבור האחר וגם עבור עצמו.