במאמר זה נתייחס לגיבורה בתקופות חיים ,למעשי גבורה כמסמלים תהליך התפתחותי אישיותי-נפשי-רגשי . אותם התגברויות של הגיבורה ביחס למשימות של שלב חיים ,בהקשר של חברה נתונה ,תקופה והטיפוס של האישה :
נתאר את התפתחותה הנפשית והתפקודית של הבת: הן בילדות ,בנערות ,בהתבגרות ,והן של האישה כאישה צעירה ,כאם, כאישה בוגרת בחצי השני של החיים ונסיים בגבורתה של אישה בזקנתה.
נתמקד אם כך, בלבטים ובהתנהגות של הגיבורה ובהתפתחותה הכללית והנפשית בעקבותיה .
תוך כדי המאמר נעבור על גבורתה של הבת בשלבי חיים ,החל ממלחמתה של הגיבורה הקטנה בבניית האני שלה, אל הגיבורה היוצרת את הנפרדות מאימה ומאביה , זוהי אותה ילדה הפותרת את הקונפליקטים האדיפליים שלה ברמה ראשונית בדרך הייחודית לה לעומת הבנים .
נמשיך ונראה את גבורתה של הבת בהתמודדויות החברתיות שלה, בבניית מקומה החברת בין הבנות ולצד הבנים בהמשך.
בתקופה הבאה נראה את הנערה הגיבורה , זו הבונה זהותה ומתמודדת עם המיניות שלה , עם המגדר בחברה נתונה ,עם שליטה בדחפים . נראה כיצד מצליחה ביצירת סובלימציה-עידון המיניות ואיך התמודדות זו עם הדחפים באופן שונה מזה של הבן.
נמשיך עם הגיבורה כאישה צעירה הבונה זהותה הנשית ומתמודדת עם קונפליקטים שונים, כבת הזוג האוהבת וכזו הבוחרת והנבחרת . כזו אשר מתמודדת עם בניית זוגיות , כאם המשפחה , כבונה קריירה ועבודה יחד עם היותה אם. או כזו המחליטה לוותר על ילדים ומשפחה .
נראה עד כמה במשתנים אילו בהתפתחותה של הגיבורה יש שילוב של השפעה חברתית ,השפעת אופייה שלה, ואת מקומו והשפעתו של הגורל: אותם יסודות שאינם תלויים בה עצמה אלא בנסיבות החיים והנתונים לתוכם נולדה .
בחלק האחר והשני של החיים ,בעקבות רעיונות האינדיבידואציה של יונג[1], נצביע על שינוי באופי הגבורה לעומת החצי הראשון .
נציין כי בהתפתחות הגיבורה האישה בתקופות חיים ,יש מספר מרכיבים הדומים ואפילו זהים לאלו של התפתחות הגיבור הגברי. אלו אותם מרכיבים הקשורים להיותה אדם ,ללא קשר למינה, מרכיבים הקשורים לעצם הצורך של האדם להסתגל ,לתפקד ולפעול במסלול המשותף לכולנו באשר אנחנו בני אדם.
כאשר אנו מבדילים את הגיבורה מן הגיבור ועוסקים בדמותה , אנו חייבים להתייחס לכמה טיפוסי נשים ,למשל :הטיפוס המופנם או המוחצן ,הבת האקטיבית או הפסיבית , גברית נשית וכו' , כאשר לכל טיפוס אישה יהיה מסלול גבורה שמטווה או בוחרת ,אותו מסלול שיהיה מתאים ואופייני עבורה .
בסוגיית הגיבורה נהייה חייבים להתייחס להשפעות החברתיות-תרבותיות ולקומפלקסים החברתיים תרבותיים השייכים לאותה חברה שבה גדלה האישה , וכן לאותם מצבים אשר יוצרים לעיתים התנגשות בולטת בין טיפוס מסוים ובין החברה שבה חייה או משפחה בה גדלה . ולכל חברה ומרכיביה נראה כי קיימים סיפורי גבורה בעלי אופי מעט שונה .
הסיפור האישי של הגיבורה יהיה מושפע עם כך, הן מהתכונות אשר עמם באה הילדה, נערה, אישה לעולם, לאיזו משפחה נולדה ומהי החברה והתרבות בה גדלה.
בנוסף לטיפוסים הפסיכולוגים: מופנם, מוחצן, רגשי, חשיבתי, תחושתי או אינטואיטיבי, אותם טבע יונג ,הוא הוסיף עבורנו בין התכונות האנושיות עימם אנו נולדים, את המרכיבים הנשיים והגבריים הקיימים בנפש האנושית באופן ארכיטיפי-פוטנציאלי .
על פי גישתו, לגבר בנוסף לגבריותו קיימת בנפשו התבנית-הארכיטיפ הנשי, עמה נולד ולאשה בנוסף לנשיותה יש גם את התבנית הגברית-ארכיטיפית , עמה נולדה. התבניות קיימות בנפשם באשר היא נפש אנושית גברית ונשית כאחת .
הצורה שתתהווה התבנית המולדת לכדי תכונה אישית ייחודית, קשורה ותלויה בהשפעות המשפחה והסביבה ובתכונות האישיות הנוספות שיש לה. דבר שהוא נכון הן לנפש הגבר והן לזו של האישה.
המשפחה, החברה והתרבות אם כך, יחזקו או ידכאו מוטיב זה או אחר בתבנית , וכמובן הטבע האישי עמה נולדו הנערה והנער, יוסיף ויחזקו או יחלישו גבריות או נשיות, ומימושם ידרשו לעיתים מעשי גבורה .
רעיון הארכיטיפים שגילה יונג ,משחרר ומרחיב את הניגודים בנפש ועם זאת את אפשרויות התפתחותה. כל זאת בתנאי שהתרבות בה גדלים הבן או הבת תהיה מספיק סובלנית וגמישה ותיתן לכל אחד מחבריה את ההזדמנות להיות הוא עצמו . סובלנות, החשובה כל כך לאפשרות של פיתוח העצמיות.
ומהי הגדרתו של הגיבור או הגיבורה ? ולאלו מכל המשימות הללו נקרא גבורתה של הגיבורה, על מה היא מתגברת? :
פרויד שם את הדגש ההתפתחותי והמשתנה החשוב בבניית האישיות ,בהתגברות על הדחפים. יכולתו של הגיבור ראשית,לשלוט בדחפים ,להסתגל ולהתקשר לאחר/אחרת, הם מרכיבים מרכזיים בבניית האגו ,הסופר אגו-המצפון והמוסר. ההתגברות והמעבר של התקופות הפסיכו סקסואליות שמאפיינות את השלבים המוקדמים, הם המבחן לבניית אישיות מאוזנת שתוכל בבגרותה לעבוד ולאהב . וכך הוא ראה גם את ההתגברות, המתרחשת עם ההתעוררות מחודשת וסוערת של אותם דחפים ביתר שאת בגיל ההתבגרות ובהמשך..
פרויד לא עסק באופן ניפרד בהתפתחותה של הבת ,לא הדגיש מספיק את נושא יצירת הנפרדות כקושי בהתפתחות , לא הכניס מספיק את משימת יצירת יחסי אובייקט ומורכבותה, ולא מזכיר את ההתפתחות הנפשית בהמשך החיים, שהיא התמודדות עם האיסוף והחיבור של העצמי והתגלותו בחלק השני של החיים .
פרויד גם לא חשב שיש עולם ארכיטיפי , לכן על פיו אין רובד נפשי מולד, שהוא מעבר לדחפים. אין לדעתו או לפחות בתורתו, עולם ארכיטיפי שנותן מקום והרחבה למיתוסים אגדות וסיפורי תרבות כייצוגי הנפש הקולקטיבית .
אחרי פרויד הוסיפו ממשיכיו את הנושא המרכזי של היחסים עם האחרים ועם העצמי: יחסי האובייקט וסוגיית העצמי. אך כבר בטרם התפתחו גישות אלו, יונג התפצל ממנו, כי האמין בחלקו של העולם הארכיטיפי בנפש של כולנו , הוא ראה את חשיבותו של בניית החלקים הפנימיים ,על גבי הארכיטיפים המולדים , כל זאת לפי שלבי החיים של האדם .
יונג נתן מרכזיות להתפתחות לאורך החיים כולם. ההתפתחות הנפשית לאורך החיים היא של בנייה עצמית בחצי הראשון ושל התפתחות נפשית לכוון העצמי האינגרטיבי בחצי השני של החיים. ההתפתחות הנפשית לעבר העצמי כוללת אספקטים רוחניים דתיים וכן את מקומו של המין השני בן/בת הזוג והקשר עצמו, בפיתוח חלקי נפש הפוטנציאלים : אנימה- הנשי בגבר ואנימוס הגברי שבאישה .
הגיבורה כמו גם הגיבור עם כך, ניצבת מול משימה; להתגבר בכל שלב חיים על משהו אחר המאתגר את התפתחותה . ויש ברשותנו אגדות עם שונות שיתאימו לתאר שלבים ארכיטיפיים שונים וכך גם מיתוסים שירחיבו לנו את הסוגיה של ההתגברות.
ניתן יהיה להתייחס לפרקים השונים בחיים כמעשי גבורה,זאת גם בהתמודדות עם הסיפור המשפחתי ובניית החיים עצמם ,אך גם בדרמה הפנימית ובקומפלקסים שיש להכיר ולנסות לפתור בהמשך החיים לקראת פיתוח העצמי.
לדוגמה, המיתוס על הגיבורה אלקטרה בת אגממנון ,השותפה לרצח אימה ,יכול להיות סיפור סמלי עבור הילדה הנמצאת במאבק עם אימה : סיפור גבורה ופתרון למצבים קיצוניים של השלב האדיפאלי הראשוני, יחסים קשים עם אם ויחסים קרובים ומזדהים מדי עם אב.
אך אפשרי לראות במיתוס זה ,כמו במיתוס המקביל על אדיפוס ,כמסמל שלב התפתחותי מאוחר ,של האישה המבוגרת, כסיפור של התמודדות עם קומפלקסים אישיים, של אם או אב דווקא בהמשך החיים . דווקא בתקופה שבה מתרחשת התעוררות חדשה למודעות, בהשפעתו של העצמי המדבר. תקופה שבה אנו מתחברים ונעשים מודעים לחלקים הלא פתורים הללו ולשאריות הקומפלקס שעדין מקננים פנימה .
אדיפוס אינו ילד בן ארבע ,הוא מתעורר למודעות והכרה עצמית רק בחצי השני של החיים ושם עומד שנית מול עצמו והאמת שלו.
הגיבורה בתקופות חיים בשלבים השונים .
מלחמת הגיבורה על השגת הנפרדות :
כאן הגיבורה, יותר מאשר הגיבור הבן ,ניצבת מול דילמה קשה : היא צריכה להיפרד מן האם ,לעבור לאב או לאחר ממנו נולדה , או לצאת מן הסימביוזה אל השלישי , וליצור ,גם בעזרת האם כמובן , מן מצב של פרידה שאיננה ניתוק . זאת מאחר ויותר מאשר הבן הנפרד או המתנתק ,צריכה הבת בחיבור המשכי לאם. המשך הקשר עם האם חיוני להמשך התפתחותה .[2]
למרות שגם אצל הבן ,חשוב כמובן המשך הקשר אל האם ,אצל הבת קריטי יותר להישאר קשורה בקשר חיובי עם האם … הפרידה ולא הניתוק זהו הקשר הנחוץ להמשך החיים שלה . זהו מעין פתרון כמו זה המופיע במיתוס של קורה- פרספונה ואימה האלה דמטר ;קורה –פרספונה נחטפת על ידי אל השאול האדס להיות לבת זוגו ,אך עליה גם ללמוד לדעת לחזור אל האם בחלק מן השנה כדי ליצור מחזור חיים שלם .היא יורדת בחורף ועולה חזרה לאימה באביב .
עבור יצירת חיים דרושה נפרדות ועבור חיים נפרדים קיים צורך של הבת ואחר כך האישה בהעברת היחסים הליבידינליים ל ״כתובת״ חדשה ,האב או האחר, ובהמשך בן הזוג שלה,ועם זאת יש לה משימה לא פשוטה של הישארות בקשר תמידי עם האם.
אגדות שונות מצביעות על הקושי בפרידה, שמופיע כביכול דרך הקשיים שמערימה האם . אגדות המדגימות לנו מצבים בהם היפרדות של הבת מן האם הופכת את הבת לגיבורה . אגדות כמו רפונזל אשר במגדל, שלגיה ,הנזל וגרטל, אלו אגדות הממחישות כיצד הבן והבת מתמודדים כל אחד בצורה שונה עם הקושי להתגבר על האם הלא משחררת . במיוחד כאשר אין דמות אב או אדם נוסף, העוזר בפרידה ,או זה היכול לקלוט את הבת במעבר הכה קשה .
האגדות ממחישות את מסע ההתגברות על של הגיבורה על האימא האוחזת ,זו הבולעת, המרדימה מתוך הגנת יתר[3] , המתחרה בה, זו הנרקיסיסטית[4] או הטובה מדי, הלא מאתגרת . פרידה, התגברות ומעבר של הבן והבת האח והאחות[5] יחדיו לשלב הבא, יכולים לסמן גם את שני החלקים השונים בנפשה של הגיבורה הפן הגברי וזה הנשי ,כיצד נפרדים וזוכים בעצמאות.
ובהמשך עומדת הגיבורה ביצירת הקשר עם האב, עם האחר, גם היא משימת גבורה מסוימת, להתקשר אל האב להתחבר, להתחבב ולהיות לחביבתו ,גם אם לעיתים זוהי משימה קשה ובלתי אפשרית בגלל אישיותו. לעיתים זוהי משימה מורכבת בגלל סכנת קירבת היתר ,המאיימת כאשר האב חסר גבולות ,מפחיד או נרקסיסטי .
אחר כך, אחרי שהתקשרה הבת, וקיבלה ממנו את מה שהייתה זקוקה לו להתפתחותה בשלב הזה, בהמשך, על הבת להתגבר או לפתור את היחסים האדיפאליים עם האב וליצור נפרדות גם ממנו .
יחסים אדיפאליים יכולים להפוך לעיתים לקשים ובעייתיים .לעיתים בגלל חוסר רגשי או פצע הנגרר מן היחסים עם האם . הם יכולים בהמשך להפוך את הקשר עם האב ליחסים בעלי טבע סימביוטי[6], או ליחסים חזקים וקשים לפתרון .יחסים אדיפאליים . אלו יכולים להפוך להיות יחסים המחזיקים את הבת בלתי נפרדת מההורים עד גיל מאוחר.
לעיתים בגלל האחיזה או בשל נקמנותה של האם על נטישת הבת, או בגלל האב הזקוק לבת, או האב המשליך עליה מתוך עצמו וצרכיו , הקשר האימהי או האבהי הופך למטריד ואין לבת כל ברירה אלא להתנתק . במצבים קיצוניים אלו, שהם כמעין כישלון, הפרידה תהיה קשה ויידרש מעשה קיצוני, של מעין הריגה של ההורה בנפשה. את האם או האב תידרש הבת להרוג ברמה הסמלית כמובן ,בניתוק טוטאלי, כדוגמת אלקטרה או אדיפוס. מאבק כזה הוא קיצוני ובלתי פתיר.
ברור שככל שהאם עצמה, תקשה על הבת את הפרידה או לא תשחרר אותה להמשך , וגם אם קיים אב שאינו עזור לה בגלל התסביכים שלו , תאלץ הגיבורה לעשות מלחמת חורמה, מלחמה העלולה להזיק לנפשה באין ברירה .
בעיה חמורה הנוצרת לעיתים, שאותן גיבורות הנלחמות באם, או באב האדיפאלי , נכנסות למלחמה קשה מדי ,מלחמה המתקבעת באישיותן כתכונה של לוחמנות ונטייה להתנצחות בלתי נגמרת .
האישיות המתקבעת כלוחמנית היא זו, אשר דפוסיה הופכים מסיפור של גבורה לסיפור של לוחמנות בלתי נפסקת .
התופעה דומה לאותם גברים הנהנים כבר מעצם המלחמה, חשוב להם להילחם ללא הפסקה, רק בכדי לא ליפול שוב למצבים של קורבן. לעיתים ,בסופו של דבר דווקא במצב כזה יש היתקעות בלהיות קורבן וכך ממשיך ה"סיפוק הפתולוגי״ שלהם.
בהמשך החיים , בסיפורי הגבורה של האישה כמבוגרת יותר ,נוכל לראות בהמשך איך בטיפול באישה בשלב המתקדם ,בשלב האינדיבידואציה ,יש להתייחס לשאריות הלוחמנות הללו , שהתחילו כמלחמה בילדות. עתה בגיל המבוגר ,נראה כיצד תעמוד הגיבורה בעת גילוי העצמי שלה , מול מה שהפך אצלה למעין מפלצתה הפנימית . הגבורה המאוחרת במקרים אלו תהיה אם כך , כיצד לעמוד עתה, עם תודעה כמבוגרת ,מול האמזונה הלא רגועה ,שנוצרה והפכה אצלה לחלק מן העצמי שלה בדיוק כמו שחוותה אצל אימה .
המשך ההתפתחות הגיבורה בגיל חביון,
בשלב זה של גילים 6-7 עד תחילת ההתבגרות ,יש לבת עדיין אפשרות להיות יחסית חופשיה מלחץ של דחפים , אך לצד המשימות של ביה"ס הנושא של "מקומי בחברה", מתחיל לקבל דגש, וזירת הגיבורה הופכת להיות הבמה החברתית ; ,הצורך להיות מקובלת ואהובה , הפופולריות החברתית , אצל חלק מן הבנות מופיע באופן חזק הצורך להיות מרכזית ובעלת השפעה. בתקופה זו מתעורר בבת הרצון מלבד להצליח בלימודים, להיות יפה . מופיע צורך להיות אהובה ,טובה ומקובלת. נגזר מכך,הצורך בבגדים, בקניין של הדברים המקובלים .ככל שתהיה יותר הבת מוחצנת יותר יהיה הגורם החברתי דומיננטי וככל שתהיה מופנמת תעדיף להישאר ייחודית לעצמה ובכך תראה את גבורתה.
המניעים החברתיים החזקים אצל הבת בגיל זה יכולים להיות אישיים שלה ולעיתים הדבר נובע מתוך השפעתם של החברה האם או האב ,זה יכול גם להיות מול האם או כפיצוי על חוסר מן האם או מן האב- החברה המתגמלת וכמחליפה את ההורה . הרבה מן ההתנהגות של הבת בשלב זה פונה לפן החברתי ובימינו אנו, האינסטגרם והרשתות החברתיות מקבלים הדגש נרחב למילוי צרכים אלו .הגבורה של הבת הינה לעיתים דווקא בכוח הנגדי, בכוח להתגבר ולצאת דווקא מול החברה והאופנות שלה , לא להיסחף , לא להיות כמו כולם, אלא להיות נאמנה לעצמך. כאשר נכשלת הגיבורה בשלב זה ייתכן ותישא קומפלקס חברתי בלתי פתור.
לעומת הבנות ,אצל הבנים בתקופה החברתית הזו של לפני ההתבגרות , העיסוק שלהם מכיל בתוכו יותר תחרות ,חיפוש עדיפות של כוח ויתרון של חוכמה , וגם אם יש עיסוק במקובלות חברתית, הוא נובע לא רק מן הצורך של חבורה, של ביחד או רכישת בטחון קבוצתי ,אלא יותר של מתוך צורך בבולטות ,תחרות ועשיית רושם בתוך הקבוצה. כישלון חברתי במקובלות או בתחרות יכול בקלות ליצור תסביך להמשך החיים.
פגיעות חברתיות וחרמות הנחווים לעיתים ונצרבים אצל הבנות בתקופה זו ,יכולות לעיתים לבודד את הבת או לדחוף אותה לזרועות המין השני בטרם עת, או לעיסוק מוקדם ולא בשל במיניות. על הגיבורה להילחם בנטיות אלו ולדעת לשמור על עצמה.
לצד כישלון בביה"ס ,השרידים הכואבים של חרם ,של דחייה חברתית ,של הרגשת שוליות או חוסר אהבה חברתית , הם שאריות ומשקעים שיהיה צריך להתגבר עליהם בהמשך מבלי להידחף להשיג זאת אצל המין השני, מבלי לתת למיניות להוות תחליף או פיצוי לחלק הרגשי המתלווה למיניות, כשהוא למעשה החלק החסר.
הגיבורה ,הנערה בגילים אלו ,צריכה לדעת ליצור קשרים טובים ומחזקים עם חברות ולא לפחד מהחלק הנשי. לעיתים נראה ניסיונות לדחות את החלק הנשי, לפתח בעיות עם הגוף,לרזות מדי או להשמין מדי ולברוח מהנשיות במקום להתגבר .
אחרי התחזקותה של הגיבורה ובטחונה בנשיות ,תוכל לפגוש את העלם האהוב או הבנים בכלל, ורצוי שזה יעשה ממקום יותר חזק ובשלמות ריגשית .
חשוב שהקרבה לבן תהיה ממקום המרגיש אך גם היודע לעמוד מול, קירבה ממקום אוהב אך שאינו מפחד גם להתנצח אם יש צורך ולא רק לשם האגו. 
המשך הגיבורה בהתבגרות וההתפתחות כאישה צעירה-כולל הפחד של הנערה מן הנשי[7]
משימת גבורה מרכזית של הגיבורה הינה ללמוד ולדעת כיצד לקבל ולהכיל את האנרגיה המינית הנשית הרספטיבית-המקבלת. עליה לדעת לקבל, להתגבר על פחדה מן הגברי , לפתח יכולת התמסרות וכאשר מתאים לה להתמסר. זהו תהליך , לא קל להיות יכולה לעשות את כל המתואר ממקום חזק .
הקבלה של המיניות הנשית על ידי האישה הינה משהו שונה מהתחברותו למיניות הגברית של הגבר. בעוד המיניות של הבן דורשת ראשית ,לרכוש את תחושת הכוח ואת הנפרדות הגברית ,את הפעולה המינית ואז בתוכה את הארוטיות המתמסרת והרגשית, הנערה זקוקה לחיבור הרגשי תחילה. אצל הבן אנרגיה מינית פסיבית ,אם תהיה ראשונית ודומיננטית מדי יכולה לגרום לו לחוסר בטחון בתפקוד המיני. באופן דומה אצל הבת אם האנרגיה הראשונית תהיה אנרגיה פאלית, צורך בכוח הגנה או שליטה ,כתנאי לשחרור אנרגיה מינית ארוטית מקבלת, יכולה להיות לה בעיה בתפקוד המיני כאישה.
לפעמים הנער או הנערה נתקעים כאשר אצל הבן הצד הנשי ,האנימה מכסה ומפצה על גבריותו הפגועה, ולפעמים אצל הבת הצד הגברי, האנימוס, מתפתח כמחפה על נשיותה הפגועה . הפגיעות המוסתרת של הצד הנשי או הגברי, יכולה להיגרם או מן האב, מן האם ,או מן החברה ,זאת גם אצל הבן וגם אצל הבת.
בשלב שבו קיים עדיין הצורך בהגנה על הפגיעות הנשית או הגברית, הגבורה הינה לחיות באומץ גם את הצד האחר, את זה המגן על הצד הפגוע, אצל הבן לא לפחד לחיות דרך הנשיות ולהסתיר גבריות פגועה ואצל הבת לעיתים לחיות צד גברי ולהסתיר את הצד הנשי הפגוע . אך בהמשך הגבורה היא להירפא ,להשתחרר ולהצליח לחיות במידת האפשר את הטבע הראשוני: אצל הבן לחיות גם את הצד הגברי ואצל הבת להצליח לחיות גם את הצד הראשוני , זה הנשי.
כניסה ליחסי אהבה ,מציאת בן הזוג והשגתו כפרטנר ,הינה משימת חיים שיש בה גם הרבה מן הגבורה, לפחות אצל חלק לא מבוטל מן הבנות: ראשית לתת ליופי שלך לצאת, לא לפחד להיות מושכת ,מצודדת, לעיתים כדי להשיג את אשר את רוצה ,אפילו להיות מעט מתמרנת, תחבולנית, לעיתים מתמסרת לעיתים לא , ולמצוא את הדרך להשיג את מה שאת רוצה. אחר כך בהמשך כמו באגדה עוץ לי גוץ לי (רומפלשטיצקין) שבה בת הטוחן השתמשה בשירותי האישון כדי להפוך קש לזהב משתחררת מן האישון התחבולן. על הגיבורה להשתחרר מהחלקים הזמניים העוזרים הללו .
עבור הצלחת הגיבורה בתחום האהבה וההתאהבות עבור מציאת בן זוג חשוב מאד עבור הבת ,האישה הצעירה להבין ולהיות מודעת כיצד היא עצמה בנויה, מה יש לרשותה, מה הנתונים שיש לה, באיזו חברה היא חייה ומה האפשרויות שלה, וגם אולי המזל והסיטואציה שבהם חייה . חשוב גם שאהבתן הראשונה ואכזבתן לא תפיל אותן .יש בנות שגבורתן מתבטאת בכך שיודעות מה יש לרשותן וכיצד להשתמש במה שיש להן ,יש כאלו שנוחלות תבוסה גדולה ולא מצליחות להתגבר על תכונות המפריעות : לעיתים לא מתגברות על חלקים פסיביים ופגיעים מדי, לעיתים לא יכולות להכיל חלקים תוקפניים וגבריים מדי, לעיתים לא מתגברות על פחדים גדולים ממין, לעיתים על פחד מחדירת הגבר לנפשה או לגופה , לעיתים רתיעה מהכוח הגברי ופחדים מהתוקפנות ,מהכוח ,מהאקטיביות. יש המפתחות התנהגות של הירתעות כרונית והסתגרות אחרי פגיעה .
אצל חלקן של הגיבורות אשר באגדות, אלה המתנגדות או חוששות להתחתן, נראה באופן מוסתר את אותו פחד להיכנס ליחסים, את הפחד מיחסים שיביאו לאובדן כוח, ככל שתסכים להתחתן .
באגדות ,אנו רואים לעיתים תנאים שמציבה הגיבורה כדי להסכים לנישואין : למשל,רק אחרי עשיית מבחנים לגברתסכים להינשא . נראה כי ההסכמה רק בתנאי של מבחן מבטא אצל הבת פחד לאבד כוח. הבעיה נפתרת בחלקה כיוון שמקבלת זכות בחירה . תחושת הבחירה והשליטה של הנערה במצב ,נחוצה לעיתים עבור הרגיעה וההסכמה. אפשרות הבחירה מחלישה את הפחד של אובדן של שליטה .
באגדה ״ שפנפן הים״ [8]למשל, הנסיכה נותנת הסכמתה לאביה להתחתן, רק אם הגבר הנבחר יהיה חכם מספיק ויוכל להתחבא מפניה מבלי שתמצא אותו ואת מחבואו .והיה ויתחבא, ויכשל כי היא כן תמצא אותו ,יש להוריד את ראשו .רק עם האחד ,שימצא דרך להתחבא ממנה, מבלי שתצליח למצוא אותו תסכים להינשא . בסיפור הזה, האחד החמוד, זה שאינו בא כמתחרה ישירות, זה שמתחבא ומצליח לא להתגלות ,זה המתחפש בעזרת השועל התחמן לשפנפן ים חמוד ומרגיע, אותו בוחרת הנסיכה ללא מודעות, בשוק חיות מחמד .והוא המצליח. אחרי הבחירה והקנייה ,הוא נמצא (מתחבא) כשפנפן ים בחדרה בעת סערת רוחה בגלל חוסר השליטה שחשה . הוא זה המרגיע את רוחה בלי שהנסיכה מגלה את זהותו האמתית. וכך חודר העלם לנפשה ולליבה ,כי יודע להרגיע ולהיות נחמד ונחבא . הוא חכם יותר ממנה בעיניה כי היא מרגישה שחדר לליבה מבלי להתחרות בה. והוא חכם לדעתה גם כי לא מגלה את כל סודותיו בהתפארות….
וקיימת אצל האישה הצעירה גם הגבורה של להיות אחרת וייחודית מעבר לצפיות החברה אליה את שייכת. היא מתריסה ומאתגרת את חוקי החברה שבה גדלה למען ייחודיותה וערכיה.
במיתוס היווני של הגיבורה הציידת אטלנטה, מוצג יפה הקונפליקט של אישה גברית ציידת בתוך חברה פטריארכלית, חברה שלא מעודדת לקומבינציה מורכבת של גם וגם ,להיות אישה נשואה וגם ציידת מוכשרת ; החברה הפטריארכלית משדרת: או שאת כך או שאת כך ואם את ציידת גברית, אז לא אישה כי זה מפריע לסדר החברתי . אך הגיבורה שלנו אטלנטה מסמלת את הגיבורה שהולכת עם תכונותיה. גם אם זה כנגד האב והחברה , והיא מצליחה .
בנושא מציאת הפרטנר ,הגיבורה הצעירה היא גם זו שלמרות פגיעתה תיתן לעצמה להיגאל על ידי בן זוגה במיוחד במצב מצוקה. הגיבורה לא תפחד ובמקרים רבים היא תיגאל גם אותו.!
היא זו שתמצא לעיתים את הגבר שאתו אפשר לעשות תהליך של גדילה, של תיקון, של התפתחות .
ובשלב הבא, כאישה צעירה נשואה, מגיעה הגבורה שלנו לשלב האימהות: הדרך לעשות את האימהות נכון, להקדיש במסירות .לחוות אימהות מחזקת , אימהות הנותנת חיבור חזק יותר לנשיות . הגבורה הינה העשייה האימהית ובד בבד לא לאבד את עצמך, את אישיותך, את העצמי שלך . הגבורה הינה בלראות באימהות משהו מתגמל ,מפתח נשיות, מרחיב אותה ומשלימה.
הגבורה באימהות הינה לשמור על הצדדים האחרים שיש בך , להקפיד על מה שחשוב לך מלבד האימהות . גם כאם לשמור על תכונות חשובות מלבדה. ובעיקר בעיקר לשחרר כשמגיע הזמן ; הגבורה הינה, איך לא ליפול להגנת יתר לעודף הזדהות ,לאשמת יתר ולוויתור יתר ,או מן הצד האחר איך לא להיכנס ללוחמנות ,לעקרוניות ,להתנצחות ולשליטת יתר, גם כלפי הילדים וגם כלפי בן הזוג…
הגבורה הינה איך לשמור בכל זאת גם כאם על טבעך הנשי האחר והאישי. הגבורה כיצד לשחרר ולסמוך ולא להמשיך בהזדהות מחלישה…
ובחברה שמרנית הגבורה הינה גם בלפנות עבור בן זוגך מקום בהורות ולדרוש את השתתפותו ותרומתו.
הגיבורה באמצע החיים
ומהי הגבורה בגיל של אמצע החיים, מה קורה שם לאישה לקראת תהליך האינדיבידואציה , מה מאתגר, מה התהליך שם?
המיתוס שיכול להדגים לנו התפתחות באמצע החיים הוא זה של פנלופה אשתו הנאמנה והמחכה של אודיסיאוס . פנלופה אורגת השטיח בנאמנות יכולה לשמש לנו כגיבורה , כאישה שבחרה, אולי בעל כורחה ,בנשיות ביתית, אימהית ובהנהלת הבית, הארמון . היא מחכה ומחכה בנאמנות לסיום מעשיו ,מעלליו והיעדרותו של הבעל. וכאשר בעלה אודיסיאוס חוזר מן המלחמה אחרי עשרים שנה . היא מתכוננת לבואו , היא משחררת את הבן מכבליה ומשתחררת בעצמה ממנו, היא מתחזקת מול המחזרים התובעניים להם מסרבת שוב ושוב.
וכאשר פנלופה ״מקבלת״ את בעלה השב ,היא עושה זאת בתנאים שלה ,במבחנים מיוחדים אותם לא עשתה לפני הנישואין . היא לא מקבלת אותו בזרועות פתוחות ולא בכל מחיר ! ולמרות החיים בעולם פטריארכלי ובהזנחה ממושכת על ידי בעלה ,היא יודעת גם להתפתח, וגם להתאחד עם בעלה ממקום חדש ממקום חברי יותר חזק ומודע .
תהליך האינדיבידואציה בחלק השני של החיים, הינו תפנית בתהליך הבנייה החיצונית זהו תהליך של השתחררות מכוחו ומרכזיותו של האגו הנשי או הגברי ובכלל. זהו תהליך של השתחררות מתפקידים ,תהליך בו מתחילים להיות עסוקים בהתגלותו של עצמי בחשיבות המכלול של מי את .
כבר אין צורך בעיסוק בהורים או בפגיעה שהייתה מהם , לא עוד עיסוק בבניית האני הנשי או הגברי והתעצמותו , לא רדיפה אחרי הישגים רומנטיים עבור האני ,לא עיסוק במימוש תפקידים, לא ניסיונות עמידה בציפיות של האחרים, לא הצריך, לא החובה לא זה ולא זה, לא התלות באימהות או בזוגיות .
הגבורה בשלב זה הינה השתחררות הדרגתית ומבוקרת מכל אלו .
הגבורה הינה עיסוק במי אני , מה אני באמת רוצה, מה האמת שלי, מה החלקים שלי האוטנטיים ,ממה מורכב העצמי שלי מעבר לכל אלו ?
המיקוד בתקופת חיים מתקדמת זו הוא בעצמי! והגיבורה חייבת למצוא את עצמה במובן האישי שלה, חלקים שונים של העצמי שלה : הרוחניות שלה ,המשמעות של הדברים והכרה עמוקה יותר מיהו בן זוגה, עם מי חייה ולמה כל זאת תוך הכרה במה זה אומר עליה .
הגיבורה בשלב זה עוברת למצב של עיסוק פנימי,של הפסקת ההשלכה של הדברים על הסביבה ,על בן זוגה, ילדיה ,הוריה, גורלה המר או סביבתה .
הגיבורה עוברת גם להכרת האחר שבתוכה, הגברי בתוכה. הגיבורה בשלב הזה מוכנה להוריד את הפרסונה הנשית , לא היאחזות בחיצוני ,לא להתמכרות לניתוחים פלסטיים , לא דגש רק על יופי חיצוני והישגים, לא המשך של פיצוי התסכולים באמצעים חיצוניים של הגיל הצעיר. אלא הגבורה היא לפגוש את הגיל, את הצל המוסתר ,את הצד האחר שלה את זה הפחות יפה , האפל והלא מודע שלה ,כמו למשל הלוחמנות והשתלטנות, התוקפנות או המיניות המודחקת התחרות הלא ממומשת .
להכיר את האנימוס-הגברי הפנימי ,יכולת לתפוס עמדות של כוח, תחרות ,עדיפות אינטלקטואלית שהייתה מודחקת ומוסתרת ועוד .ולעיתים יש נשים שזה דווקא הכרת האנימה- הכרת הנשיות המודחקת, המוסתרת הלא מפותחת או הפגועה שלה.
המיתוסים הפטריארכליים המציגים את המסע לאינדיבידואציה שכיחים לגבי הגבר, הם בדרך כלל פחות עוסקים באישה [9].
בשלב המתקדם של החיים – הזקנה מתקרבת ומוות .
ההתפתחות של הגיבורה הינה מהזקנה הסנקסית [10]לעבר האישה הזקנה החכמה, שעושה אינטגרציה בין החלקים , זו הטווה בחוטים , האינטואיטיבית , זו המבינה את חכמת החיים, זו הרואה את העולם משני הכוונים ; גם של הגברי וגם הנשי, גם הילדי וגם הבוגר, גם החברתי ולצדו האישי, חיבור ניגודים זה הוא אידיאל ההתפתחות לקראת העצמי .ההתפתחות הינה בלקבל את החיים שחייתה ואת סופם . לסלוח ולקבל לא להתייסר עם אשמה חרטה וכעס עצמי. נחוצה חמלה עצמית ורכות עצמית.
הגיבורה בשלב זה עוברת ירידה מן האגו הנשי , ויתור של דגש כה חזק על הגוף ועל יופיו החיצוני , ויתור על שימוש בגוף כאמצעי כוח וכו …ויתור על היאחזות באימהות ובשליטה והתפתחות לכוון הרוח ,המשמעות של הדברים בהקשר של סופיותם.
הגיבורה מפתחת יכולת ראייה של הרוח ויופייה , איכות אותה משיגה כמו בשלב האחרון במסע כזה של הגיבורה פסיכה-הנפש באגדה אמור ופסיכה . האישה הגיבורה המסמלת את הנפש שלשם חיפוש אחר היופי והאהבה המפותחת יורדת אל העולם למטה, אל השאול, כל זאת כדי למצוא את היופי הנצחי הבלתי נראה… .
הגיבורה בשלב זה היא זו המגלה את היופי והאהבה שברוח, ולא רק את זו של הגוף והרגש. יכולת לראות את הרוח יחד עם התודעה לסיומם של החיים.
הגיבורה מפתחת יכולת לאהוב את האחר מתוך רוחו ונשמתו היא זו היורדת לשאול לעומק פנימה כמבוגרת כדי לצבור חכמה נעלמה.
בשלב של קבלת המוות לא ניראה הבדל כה משמעותי בין הגבר לאישה ,פחד הזקנה ופחד המוות ,קבלת הזקנה והמוות . הוויתור על
השליטה,קיים אצל שני המינים ונראה שכאן הדרך האישית האינדיבידואלית מכתיבה את הדרך…
..
מוקדש לבנותי נעה ודנה
[1] תהליך אישי בעיקר בחצי השני של החיים שבו האדם הופך להיות יותר ויותר עצמו
[2] אבי באומן שערות הזהב של השד ,אגדות גרים כמראה לצד האפל של הנפש מודן 2005
[3] היפהפייה הנרדמת
[4] שלגייה
[5] הנזל וגרטל
[6] שלב אורובורוס פטריארכלי על פי נוימן אריך כפי שמופיע אצלו בשלבים בהתפתחות האישה בספרו פחד מין הנשי
[7] הפחד מן הנשי-אריך נוימן
Neumann, E. The Fear of the Feminine
[8]פחד מאהבה והתמסרות "שערות הזהב של השד" עמוד 241-250 אבי באומן ,הוצאת מודן 2005
[9] המיתוס הכמעט יחידי על התפתחות האישה הוא זה על אמור ופסיכה על פי אפולאוס עליו כתב נוימן את הספר אמור ופסיכה התפתחות הנשיות בהוצאת דביר
[10] הארכיטיפ של הזקנה הוא הניגוד של הנערה ומייצגת בגיל המבוגר קוטב של זקנה וסטגנציה לעומת הזקנה החכמה המייצגת את איחוד הניגודים.
(לאימי חנה באומן ז"ל, הגיבורה שחילצה נפשה מכפו של השטן)
שם , ילדת החלומות
שם ילדת חלומות ,במרחקים ,ליד נהר גדול ,זרות הוכתמה בנפשך .
שם בארץ לא לך, כעל קרון מפלט ,למדת לרחף על ענן .
ודווקא שם ,ליד אם בכל בוגדת, נאמנות אין קץ, נזרעה בך בדמעה .
ובאותו שם, תחנתך הראשונה, מפלצת איומה פרצה וסחפה המון.
ואז בבהלה רוחך ילדה יפה, נעורה, ומכפו של אב איום, חילצת נפשך .
לגליו הכחולים של אב הים ,מסרת באמונה את יהבך הפעם,
וסיפונה של אנייה המפליגה לארץ לא נודעת, הפכה מפלט .
כוכב בוהק חדש בחר בך ,מובילך אי שמה, לגורל חדש פליטה,
בבטן הספינה, בינות ילדי הפלט , אפף מעט מרגוע נפשך האסופית.
הרחק מול חוף מזרח שטה ספינתך, הרחק מאם ובית, אימוץ זעק גרונך.
וכאן האסופית בארץ תקוותך ,בעמק חפר טל, קרנו עיניך אפורות,
על חול אדמדם מגע מתמסר, הוביל רגלך הענוגה
אור וחיים לעלמה הזרה ,תפוח זהב מגנה של האם.
כשי מבטו החם של האב ,לראשונה מלא הטנא
ולשעה קלה, נשכח מלב דואב, כל האיום ששם אירע …
ימים עברו ,תורת חיים שאפת ודף לבן חדש נפרש בספר .
אישך עלום ,עוד לא הכרת ליבו ,המתין הלום ליד פיתחו של אוהל
מבט אוהב חומל ,יודעת לתת הנערה, מצית מיד ליבו של הצמא,
וכאן ממש בראש גבעה נפל גורל , עידן חדש נמצא בפתח
כי סימנם של בית ובאר חיים , התיך נשמות הנערים -צרופות לעד
אהובך עלמה , ידעת כהרף עין ושערך צמה גלגלת ,עטור מצחך.
בדומייה מוקדשת, לרגלי העלם ,אשל רך על סף ביתך נטעת .
משורש ,רגב, עץ ושיח אמונת שדה בקעה, מקום בעולם אושרך.
בנך ,בכור רחמך ,זהוב שיער, צייר עצמו החוצה, קרוב מאד לעץ נוגע,
והשני על הסוס ירכב ,למרחקים ,ומטרייה של אם לו מעטפת .
ולצד ייסוד הבית ועם חיפוש המים, רעש עז בלב מדבר רגם .
ניגונו העז של המדור ,זה המחפש קרובים, נשמע מכריז כל עבר
וידיעות על אלו החוזרים או על שנמחקו ,פשטו על פני הארץ.
וכאן קרוב ,בפתחו של בית, תותחי אויב ואנשים מחופרים.
בתקווה זרעת וברינה שתלת, אך אויה דמעתך עלמה ,הרטיבה חולות נשכחים.
ולעת שכחו המרגמות, נבראה אומה ,חשבנו כי הגענו.
תלם חדש על גבעה טרשית נחרש, וילדה קטנה מיכל חדש ,בלב האם נוסכת.
ואולי, כי עלינו הביתה, לשדה וליבולה של אהבה ,ואולי, כי נדודים סיימנו, קיווינו.
עמקם של העמלים ,פעימתה של הגשמה ,הגפן והתאנה נטועים כאן ברננה,
ולליבך אישה, האם המנוחה ליגעה? והאם מרגוע לעמל הגיע ?
…………………………………………………………………………..
מי יצילנו מרעב ומי ישקנו כוס חלב? מהדהד משורר הגלות,
אך ירוק העמק מתעתע כי שחור הבזלת ואדמת ה"חיזרה" ,צימאון..
בהמות בהולות ,עגלים פועים , איכרה את ,לבדך עם הדלי,
אישך, אהובך אחוז חזון בדרכים וארץ קשה היא הבחירה .
חיי הגאולה המחודשים, מן השמיים אל קרקע נופלים .
הבנת אישה, יגעים היוגבים העמלים, בשדות ,ברפת ובלול
שנות החרות הנכספות והתפילה הפכו ימי עמל ויזע.
רעבים בני הבקר ובני כנף מקרקרים , צמאים זיתים ונשירים ויש לעקור נטוע.
על כן נעבוד על כן נעמול ,העבודה והמלאכה הפכו לאלילי היום.
הבנת אישה ,למען השלם בלבד, האחד בטל ,חולייה את מתוך שרשרת .
אך די לך ,קצה נפשך מפרק זה "פועלת " ; אחרי אישך הלכת לארץ רחוקה אחרת ,
המזוודה שנית ארזת ,עזבת ביתך, מכרת שדך ,נטשת הגפן תאנה וגם רימון.
ובארצך ההיא הרחוקה, בבית אמך ,שם בתחנה הראשונה, אין איש כבר מכירך.
כל סביבתך אישה רצית אחרת ,חלמת חירות שם במזרח לחוות, לצאת מכל עבדות.
גם חברות נפשך, נערות ימי נעורייך, השארת שם בעמק עלומייך.
ובחזרתך משם אישה ,מארץ רחוקה , מקום חדש מצאת לך.
די לך מתורת חיים ,המנון לעבודה ולמלאכה , די מאדמה, הלאה ההקדשה.
אישך ליווית במעשיו, אתו למדת, יד ביד גדלת וסגולתך שלך הוספת.
יחדיו חשיבה ,חקירה, חיפוש ידיעה וחכמה, כל מה שבגיהינום של אז ארע.
חרות הפכו חיי אישה, אך אויה, בין שתי ידיה ללא הכנה ,התפרקה מנורת המשפחה.
שנים רבות ליד אישך אהבת ,ילדת, חמלת, עמלת וגם זקנת.
שנים רבות בשמך קרא ,הכריז ,שאל, לחש ,עד כבר לא זכר.
גברת קרא לך ובקולו המהם , הביט ניכלם ,מילה שלמה כבר לא ידע.
ואת זקנה שבעת ימים בין עולמות נודדת .
ואת אותה ילדה קטנה, על גב ענן רוכבת .
נפשך אישה , ברבות ימים , שוב ערפילית ואבודה ביער מהלכת,
בנך הילד, שטבורו סבוך נשמר, שרף החבל ובאחת ציור נפשו מסר.
וזה אישך ,אותך תמיד אהב ,מסעו חסר אויר גמר, ובתחנוני הילד, לחיק אמו חזר.
עייפות אינסופית נפש הזקנה עטפה ,בא מרגוע לעמלה, סימנה מכל עבר רוחה.
והנה המורה של תחנתך הראשונה ,מכריז על תחנה אחרונה ,
אחיזה סופית נשמטה….
נכתב ע"י אבי באומן
חנהלה שותלת עץ בית אשל 1943