האם המטרה של הביקורת הינה שיפור, קידום,היזון חוזר, או שחרור כעסים, צרכי שליטה,חיסול חשבון ועוד ….
כולנו יודעים ,כי מתן ביקורת בכל תחום שיהיה :בחינוך בהורות בזוגיות או בעבודה ,היא לעיתים הכרחית ,מקדמת ,מפתחת ,שופכת אור נוסף על מה שאנו עושים ועוזרת בהשתפרות ובמודעות עצמית . האחר תמיד רואה אותנו מאותה נקודה בה איננו רואים את עצמינו ואנו זקוקים לעיתים למבט של האחר.
אך לעיתים קרובות זה אשר נותן ביקורת ובעיקר זה המרבה בכך, אינו מודע מספיק לטון האמוציונאלי ולרגשות המתלווים לביקורת שהוא נותן . הוא אינו מודע לכך כי הרגשות, הכעסים או צרכי השליטה שלו ,הם אשר מניעים את הביקורת ,או הם המתלווים אליה ומזינים אותה ללא מודעות שלו כנותן .
במצבים כאלה בהם הטון הרגשי או השתלטני מתלווה לביקורת , אותה ביקורת תפספס את מטרתה ,אם יש כזו , והיא יכולה לגרום ולהביא לתגובת נגד מצד זה המבוקר ,התנגדות, מרידה ,פגיעה או אפילו זריקת הביקורת והמבקר ממנו והלאה .
במצבים בהם האמוציות או צרכי השליטה הן אשר מניעות את הביקורת ,התוצאות יכולות להיות אפילו חמורות מאילו ויכולות להביא להתפרצות של ריב ,אמוציות נגד כמו תוקפנות, התמרדות, פגיעה קשה וניסיון להחזרת השליטה או מאבקי כוח..
במאמר זה ברצוני להתמקד גם באדם הביקורתי או נותן הביקורת ,כזו המונעת מאמוציות או מתלווה באמוציות לא מודעות וגם בזה מבוקר או במקבל הביקורת שיהיה עליו ללמוד לזהות, גם הוא למה מגיב, האם לטון הרגשי למניע הרגשי , לשתלטנות , או שיש לו קושי מיוחד עם ביקורת . עליו לנסות ולהפריד ובין הביקורת והרגשות הנלווים ,לקחת את הביקורת תוך התייחסות נפרדת למרכיב הריגשי המתלווה או מניע את הביקורת . הוא יוכל להגיב למשל :בסדר אבל למה את/אתה כועס/ת עלי למה בטון כזה? ולמה בהתנשאות או בחוסר התייחסות.
אני כועסת כי כבר אמרתי מיליון פעם, אני כועסת על כך שאתה מתעלם אני כועסת כי נעלבתי וכו' . המלכודת הנפשית של נותן הביקורת נובעת מחוסר מודעות למניע הנסתר בביקורתיות וכן לשימוש בהתנהגות הביקורתית כנושאת או נובעת מרגשות כאלה ואחרים אשר המבקרים אינם מוצאים מוצא אחר או דרך להביע אותן מול האדם המבוקר .
יתכן שיש במרחב הבינאישי בין הביקורתי למבוקר ,רגשות בלתי מתוקשרים נכון ,כמו כעס ,תסכול ,קינאה הנובעים מן היחסים ( למשל תחושות של : אני לא ניראה ,לא נילקח בחשבון, לא מקבל יחס ,מרגיש חסך גדול באהבה ,בתשומת לב וכו') ואז הרגשות הללו המחפשים מוצא, הם עלולים בקלות לצאת דרך הביקורתיות .
ביקורתיות עם כך נמצאת כתכונה חיובית שיכולה גם להיות תפקודית ,אך במקרה בה משרתת רגשות הרוצים לצאת, להתפרק תהפוך בנקל לכלי שרת עבור הרגשות המודחקים המועברים או המושלכים על הנושא כביכול ניטרלי . דוגמא אחרת :
בעל /אבא מגיע מן העבודה עצבני ,כועס ,מתוסכל ,עייף ,רעב ועוד ומתחיל להטיף ביקורת , כזו המלווה ברגשות עזים תוקפניים, מבטלים משפילים ומועברים ומוטענים ממצבו הנפשי רגשי אל הביקורת .
ברור כי הכעס במקרה זה אפילו לא שייך לעומדים לפניו, אך הוא מצטרף למשהו המפריע לו בעין ואולי באמת דבר מה שאינו תקין בבית. אך הדבר יוצא ממנו מגרונו כביקורת כביכול עניינית אך שבצורה שהיא עוברת ,היא אינה עניינית, אינה יעילה אלא משרתת את שחרור הרגשות בלבד.
האדם הביקורתי גם עם עצמו ,שלעיתים קרובות יש לו קושי עם הבעת רגשות שליליים כשלעצמם : כמו אני כועס, אני מתוסכל, אני מקנא, אני מאוכזב ,אני מרגיש שלא סופרים אותי, יכול לנצל ללא מודעות את התיעול הזה אל הביקורת ! זוהי מלכודת נפשית חזקה ביותר כי הביקורת לא מתקבלת ואפילו לא נשמעת לעיתים . מקבל הביקורת אם זה הילדים או בן הזוג, מגיבים בהסתגרות בהתגוננות או בתוקפנות נגד והביקורת שאולי הייתה נכונה ,יורדת לטמיון ואפילו יוצרת סיבוך חדש נוסף.
על נותן הביקורת המלווה באמוציות או מונעת מאמוציות לזהות, להתאפק ויש לו שתי ברירות או לבטא את הרגשות, לכעוס ישירות ,להגיד את הרגשות, לתקשר אותן ולבקש את מה שצריך למשל עזרה או ברירה שניה לשנות את הטון הרגשי, ולתת את הביקורת כשלעצמה ,כאשר ברור לו, כי זה מה שחשוב לו באותו הרגע: שהביקורת תביא לשינוי . אחרי מתן הביקורת הוא יכול לבטא את רגשותיו או לחילופין לפני הביקורת יבטא רגשותיו . לעיתים הדברים קשורים , ואפילו מאד ,אבל הביקורת צריכה להיות עניינית והרגשות רצוי שיהיו מתוקשרים ולא מתפרצים וזועמים .
במידה ואדם מוצא את עצמו, זועם ,כועס בצורה לא מתקשרת, רצוי שיהיה מודע לכך, רצוי שיתייחס לעוצמה ולטונים כשלעצמם כמשהו שהוא יצא משליטה. לא שיבטל את רגשותיו אבל ייקח אחריות על הצורה והעוצמה , זאת אם הוא רוצה שזה יתקבל ויביא לתוצאות . כמובן שאפשר להשיג גם שינוי התנהגות אצל האחר כתוצאות של פחד ,יראה ואילוף , זאת על ידי זעם מתפרץ ,אבל זאת אינה התוצאה הרצויה .לשינוי התנהגות מתוך פחד אילוף וכו יש לו תוצאות לוואי קשות לאורך זמן . רצוי שתהיה הפנמה והבנה שתביא לשינוי בהתנהגות.
האדם הנוטה לבקר את האחרים, או את עצמו ובמיוחד אם הוא בעל תכונה מרכזית שכזו , יש סיכוי רב כי תכונת הכעס ועוד רגשות שליליים אחרים שלו עצמו יהיו גם הן תהיה בלתי מתקבלות ומודחקות על ידו ואז הדרך העיקרים שבה ירגיש נוח לכעוס תהיה בעזרת הלגיטימציה של הביקורת . הוא תפס משהו לא תקין אצל האחר ,לוקח על זה טרמפ ואז יכול גם לכעוס . כאן תתבטא חזק מאד המלכודת הנפשית שתביא לחוסר הבנה.
לעומת זאת האדם הנוטה להיפגע מביקורת, זה הקשה לו לקבל ביקורת, יהיה גם הוא במצב פגיע במיוחד כאשר תהיה הביקורת מלווה ברגשות קשים … הוא יוכל לקבל ביקורת ולהפיק ממנה ,רק אם זה מלווה ביחס רגשי חיובי בבסיס . ילדים רגישים למשל ,יוכלו ללמוד לקבל ביקורת, אם בצידה יופיע רגש חיובי יותר ומתייחס לרגשות הילד ,גם אם עשה משהו שאינו תקין. ההפנמה לא תיפגע מיחס רגשי חיובי המתלווה לביקורת.
לעיתים אני רואה אנשים ביקורתיים הכועסים מאוכזבים ממקבל הביקורת אשר מגיב בפגיעה או בעלבון כועס הם אינם מבינים את כעסם, את הרגישות ואת פוגעניותם . "מה אתה מתפרק לי מקצת ביקורת? !
אותם מבקרים צריכים להבין שהתגובה הייתה בעיקר לטון הרגשי ,לתחושת הדחייה ,להורדה, לאובדן תחושת האהבה ,אילו הם שיצרו את העלבון ולא תוכן הביקורת עצמה .
ביקורת טעונה רגשית ללא מודעות אם כך היא זו המביאה לעלבון ולריב , היא אינה יעילה ונותן הביקורת כדאי שיבדוק עם עצמו האם קשה לו עם הבעת רגשות עם רגשות קשים או עם תקשורת רגשית שאינה חיובית .
על מקבל הביקורת המגיב בתגובת יתר להביט על מה פגע בו ולנסות להפריד בין העלבון הפגיעה לבין מהי הביקורת והאם אולי יכול ללמוד ממנה למרות שניפגע .
עליו ללמוד לתקשר את הפגיעה והעלבון ולבקש שידברו ויתייחסו אליו בצורה שאינה מעליבה ופוגעת גם בביקורת וכך יוכל להפנים את הביקורת טוב יותר .