אחד מן האתגרים האנושיים שיכולים להביא לדרך הסתכלות מעניינת גם של תופעות נוראיות כמו אפידמיית הקורונה, הינה לוותר לרגע על ההסבר של הסיבות ,הגורמים –בגלל מה קרו הדברים ומה טבעם המדעי ולאמץ ראייה תכליתית המתעניינת ב-לאן מוליכים הדברים ,מה זה בא להראות, לאיזה שינוי יביא. להבין לגבי משמעות התופעה עבור העתיד גם ברמת הכלל וגם כתופעה בחייו של היחיד.
כל זאת כמובן בלי להטיל ספק בכך ,שיש להתכונן לאסונות איומים מסוג הקורונה טוב יותר.
עקרון נוסף מעניין שיכול להוסיף להבנה מה היא הקורונה עבור הפרט והכלל הוא פתיחות ונתינת מקום ל"בו-זמניות" (סינכרוניות) שקיימת בין שתי תופעות ,עקרון שבקבלתו, עלינו לוותר שוב על הגורם הסיבתי, תופעה זו הביאה לתופעה זו, או זה גרם לזה ,אלא שתיהן הגיעו בו זמנית בגלל איזו משמעות משותפת. למשל הופעת הקורונה מחד והצורך של האנושות להישאר בבידוד בבסיס ,בבית ולחוש גורל משותף הן שתי תופעות שהגיעו יחד אך ננסה לוותר על הסיבתיות ביניהן מאידך. הדבר נכון גם לפרט וגם לכלל ,או גם לגוף ולנפש . בו זמניות ,שהיא בעלת משמעות כביכול נסתרת מתפיסתנו אבל יכולה להתגלות עם מעט חשיבה אינטואיטיבית ,שמנטרלת זמנית את הגורם הסיבתי .
גישה מעשירה נוספת להבנת תופעות כמו המגיפה ,כרוכה בנכונות להכיר בכך ולפתח את הראייה, כי לגילויים החומריים הממשים ,כמו הקורונה הפורצת בעולם הממשות וגורמת נזק אמיתי ,ניתן לייחס רמה סמלית רוחנית של משמעות :הדברים מתרחשים ,קורה לנו שאנו מבודדים ,מקורקעים, זהירים ופחות חומריים , אך מה המשמעות של הדברים הללו . ההסתכלות על המשמעות הסמלית של הדברים, מוסיפה את ההבנה הרוחנית שהיא מעבר לחומר ויכולה גם לאזן ראייה והרגשה צמודה מדי לקונקרטי ולשחרר גם מחומרנות היתר ומהכפייתיות הצרכנית.
מצוידים בשלושת העקרונות הללו, בלי להינתק מן המציאות במקרה זה הנוראית ,נוכל לנסות ולהבין את מה שעובר עולמינו הכללי קולקטיבי והאישי פרטי ומשפחתי ,בעת הנוכחית של האפידמיה של נגיף הקורונה.
אז בואו נשאל את עצמינו, למה גורמת האפידמיה של המגפה בפועל ,בעולם הממשי. ראשית ,כיצד ובאיזה אופן זה פוגע בפועל באנשים. כמו כן לצד זה ,ניראה מה הן התופעות שאנו רואים ,לאן מכוונים הדברים ,מה משתנה בעולם הפרטי הנפשי והחומרי של כל אחד ואחד . זה לצד מה אנו מבחינים שקורה בעולם הכללי ,בזה של ״נפש העולם״ .
כמחלה ויראלית מדבקת ונפוצה בעולם, יש לה לקורונה ראשית ,מקדם תפוצה גבוה במיוחד. שנית, המחלה פוגעת במערכת החיסונית ,היא מחסלת במיוחד נפשות של מבוגרים וחולים במחלות נוספות.
הידבקות במחלה פוגעת בתפקודן של הריאות ובמיוחד במערכת הנשימה העייפה והמזדקנת. היא למעשה מקצרת חיים.
ואם נסתכל במקביל: גם על פגיעה בגוף וגם על פגיעה בנפש אם של היחיד ואם בהתנהלות העולם "נפש העולם", נוכל לשאול ,מה יביא לחסון מחודש של נפש היחיד ומה לאיזון נפש העולם וחיסונה . מנקודה כזו נוכל לקבל שהמחלה והתופעות שלה מזעזעים אותנו זמנית בשני רבדים גם הממשי-חומרי וגם הנפשי . המחלה על כן עלולה מצד אחד להוציא מאיזון ואפילו לפרק, לא רק את הבריאות הגופנית אלא גם את המערכת החיסונית הנפשית והנשימתית של היחיד, אך עשויה בהמשך גם לשנות ולאזן את חלקי הנפש וחיבורן מחדש לתודעה. כלומר להביא לשינוי.
כפי שאנו רואים ,תגובת העולם ,המדינות השונות והפרטים שחיים שבתוכם: הינה פניקה ,חרדה, פחד להישאר לבד ועם זאת צורך וצו לעצור, להסתגר בבתים ולשנות ולו לתקופה את אורח החיים האקסטרוברטי-המוחצן, המתרוצץ ,הנוסע המתמיד ,הכול נמצא והכל יכול החומרני האופייני לימינו .
בני אדם שכבר התרגלו לחשוב ולחיות בגדול ,ברחב ובכל יכולות החומרית והצרכנית מרגישים פגיעים יותר ,או חרדים לעצמם ובמיוחד למבוגרים המשמעותיים שלהם. הם נזהרים יותר אחד מן השני ,מתרחקים ,הגייניים יותר ומסתגרים בבתיהם עם עצמם ועם התקשורת המתקדמת ,שעוזרת להם לתפקד ולהרגיש שהם לא ממש לבד ולא בנתק מן העולם.
מצד שני, ללא מחשבה רצונית נוצרת איזו הרגשה של שותפות גורל, אחדות של נפש העולם והרגשה אישית של להיות חלק מן הכלל. להיות חלק מכולם שמחפש את עצירת המגפה והתגברות עליה במחיר של עצירת החיים .
כמובן שחלק מתופעות הלוואי של הפניקה וחוסר האונים הם התסכול, הכעס, הנטייה להאשים ולהשליך את הפחדים על האחרים ,או הכחשה מאסיבית ועוד מנגנוני הישרדות והתכתשות האופייניים למצבי תסכול וחרדה קיומית.
אלמנט נוסף שבולט בעת ההסתגרות בבתים בערים ללא הסתובבות בטבע, מה שמביא לשינוי זמני ואולי קצר של היחס שבין האדם לטבע אשר סביבו . הטבע למעשה נותר לזמן מה ללא בני אדם תנועתם, נזקיהם וניצולם. ואולי גם הטבע האנושי נימצא במצב הזה?
אז בראייה תכליתית כיצד נבין לשם מה נוצרה או לאן מובילה האפידמיה ה"קורונית" הזו? באיזה הקשר סינכרוני לחולי אנושי נוצרה, וכיצד נמצא משמעות שנצא ממנה נשכרים ולא רק פגועים ומפוחדים ,גם ברמה האישית וגם ברמה של נפש העולם!
האם הקורונה והתופעות שיוצרת באו לאזן משהו במוחצנות, באקסטרוברטיות המתרוצצת ,בנטייה לנסיעות המרובות, בהתרחקות מן הבסיס , בחיפוש הבלתי נדלה שכל החשוב והיקר נמצא רחוק ורק לא בקרבתך? והאם הערך של לנסוע כמה שיותר, לבקר בכל מקום, וכמה שנסעת יותר מעיד על אישיותך הרחבה והמפותחת.
האם הקורונה והתופעות הנלוות שלה ,באו לאזן את ההיבריס האנושי הכול יכול , בהשתלטות של האדם על הטכנולוגיה ,בחיפוש חיים ניצחים, כיבוש החלל והרגשה של עליונות דמוית אלוהים?
והאם הקורונה אולי באה לשפר ולגבש את הרגשת ביחד של העולם . להרגיש את האחדות של נפש העולם, הסולידריות הכלל עולמית ,בפגיעות המשותפת של כולנו בני אדם בני תמותה ,פגיעים ושבירים ,בעלי ריאות דומות ופגיעות ובעלי נשמה כללית ופרטית ,אנושית ושבירה?
וברמה האישית הפרטית ,מה שהתאפיין בהתרחקות של האדם מביתו, מעצמו, מהמרכז הפנימי שלו כאדם ? האם האיזון של חיים מעט מופנמים יותר, מעט מתרוצצים פחות ,מעט קוסמופוליטיים פחות יביא לחסינות טובה יותר של נפש היחיד בחיבור לביתו ,לעצמו ,לטבעו, לרוחו ולנשמתו ובהמשך לטבע אשר סביבו ?
ניראה כי זוהי תוספת דרך לחשוב ולנסות למצוא משמעות, תכלית ואפשרות מלמדת ומרגיעה על מה שקורה לעולם כולו ולעצמינו בתוכו גם בדרך רוחנית יותר.
האיזון האינטרוברטי, ביני ובין העולם החיצון ,ביני ובין טבע העולם ,ההרגשה הסולידרית שלי עם העולם והרגשת הפגיעות והשבריריות, באים אולי בזמן הסינכרוני המתאים והם עשויים ליצור באדם, כמובן על פי החלטתו, חסינות נפשית טובה יותר.
חיבור ומשמעות ,פתיחות לעולם נפשי רוחני, גם פנימי ברמת נפש היחיד וגם חיצוני ברמת נפש העולם, יכולים להוות גם הם אופני הסתכלות שאמורות לאזן אותנו אחרי הקטסטרופה….
